כאשר ארה"ב פלשה לעיראק בשנת 2003, נשלחו צוותים של כוח דלתא להסתנן לבגדד בכדי להביא מודיעין, להכין את השטח לכוחות ולהכווין את מטוסי הקרב. בהמשך היחידה חיסלה שם את בכירי המחבלים והייתה מעורבת בחיסול בניו של סדאם ותפיסתו.
אותו הדבר קרה גם באפגניסטן. הנייבי סילס ידועים כמחסלים של בן לאדן במבצע מרשים בפקיסטן וגם על שמם רשומים כמה מבצעים מסמרי שיער בעיראק ואפגניסטן.
לגיון הזרים הצרפתי, במיוחד חטיבות הצנחנים שלו, פועלים כיום במאלי ויצא להם לבקר באפגניסטן, צ'אד, לוב ושלל נקודות על הגלובוס.
לשלושת אלה ניתן להוסיף כמובן את ה-SAS הבריטי ועוד יחידות מיוחדות בעולם. היחידות האלה לכדו את הדמיון ורבים רצו להצטרף, ופה גם קיים הדבר המשותף: כל הלוחמים שם התחילו את הדרך בגיבוש מתיש שרק מעטים הצליחו לשרוד אותו ולהפוך ללוחמים.
בניגוד ליחידות צה"ל (הימ"מ המשטרתי יוצא דופן), במרבית צבאות העולם עושים את הגיבוש חיילים שכבר היו לוחמים שנתיים ויותר. הדבר מאפשר ליחידה לעשות גיבוש קשה יותר, מורכב יותר ובחלק מהפעמים גם כזה שפחות מפוקח כשהמשמעות לזה ברורה. משבוע הגסטפו של לגיון הזרים, דרך הסילס ועד לדלתא קבלו הצצה לגיבושים הכי קשים בעולם, שעבור חלק מאתנו יכלו להיחשב כתקופת שרות.
חקירות הגסטפו של לגיון הזרים הצרפתי
לגיון הזרים הצרפתי הנו כוח צבאי איכותי שמונה כ-8,000 לוחמים, שברובם אינם אזרחי המדינה. הלגיון נשלח לכל מקום בו יש לצרפת אינטרס צבאי ובדרך כלל היעדים המסוכנים והרחוקים ביותר. ההתחלה מאוד קלילה: האדם שמגיע ללשכת הגיוס זוכה לארוחת בוקר מפנקת ממיטב המטבח הצרפתי. לאחר מכן הוא עובר מבדקים רפואיים, מבחנים פסיכוטכניים ושיחות עם פסיכולוג. בשלב הזה נגמר החלק הנוח והמגויס נשלח לבסיס של הלגיון לתקופת הערכה שיכולה להמשך שבועיים ולפעמים גם חצי שנה. במשך חודש עוברים המועמדים מבחני כושר אינטנסיביים שנועדו, כמו בכל גיבוש שמחשיב את עצמו – לשבור את המגויס.
אחד החלקים הקשים ביותר בגיבוש נקרא גסטפו, ובמהלכו עוברים המגויסים חקירות קשות ביותר שנועדו לבדוק את העמידות שלהם. נראה ששם השלב הזה מעיד יותר מהכול על הקושי. גם אחרי שהמגויס מסיים את הגיבוש זה עדיין לא נגמר. הוא נשלח לבסיס של הלגיון לעבודות רס"ר, מהסוג האהוב שכולל הרבה מאוד תיזוזים קשים על גבול ההתעללות, ובתקופה זו הוא עדיין נמצא במבחן. השלב הזה יכול להימשך שבוע ולהגיע עד לחצי שנה. רק אז, אם יוחלט שהוא זכאי להצטרף ללגיון, יוחתם החייל על חוזה לחמש שנים ויתחיל הכשרה ארוכה – שגם היא סיוט לא קטן.
שבוע הגיהינום של אריות הים
כדי להגיע ליחידה שצוות שלה חיסל את בן לאדן, צריך להיות לוחם עם וותק של שנתיים לפחות. הליך המיון של היחידה נמשך חודש שלם שמסתיים בשבוע שנקרא שבוע גיהינום. במשך חודש שלם ישנים רק שעתיים בכל לילה, בלי הנחות וחופשת שבת. הם ירימו קורות עץ מעל הראש וייבחנו בתרגילי כושר קשים, כיצד הם עובדים בצוות. לאורך כל שעות היממה הם ייכנסו למים הקרים, לאחר מכן יתגלגלו על החוף בכדי להדביק חול, להיות כבדים, ואז יצאו לריצות. בין לבין הם ייכנסו לכיתות רגועות, שם יעברו מבחנים עיוניים ומי שייתפס נרדם, אפילו לשנייה, ימצא עצמו בחוץ.
רק אז הם מגיעים לחלק האמיתי: שבוע הגיהינום. במשך חמישה ימים ולילות הם יזחלו בבוץ, ירוצו, יישחו והכל תוך עמידה בזמנים נוקשים. לילות שלמים הם יחתרו בסירות גומי ובזמן המנוחה הם יעמדו על החוף כשהם מחזיקים סירת גומי מסוג "זודיאק" מעל הראש או קורות עץ. על פי היחידה, בשבוע זה "החניך ישן סך הכול ארבע שעות, ירוץ כ-200 מייל, יבצע פעולות פיזיות קשות ובסך הכל יופעל 20 שעות בכל יממה". אגב כל הפעילות הזו תעשה כשברקע המדריכים צועקים, מפוצצים מטעני דמה ויורים כדורים חסרי קליע מול הנבחנים. בכל שלב הם יראו מולם פעמון, עליו צריך לצלצל אם רוצים לפרוש. המדריכים מביאים אתם את הפעמון לכל מקום ומנסים לשכנע את הנבחנים לצלצל בפעמון. בחלק מהמקרים הם יקחו את מי שנראה להם כמתקשה וממש יעמידו אותו מול הפעמון. בסך הכול יסיימו את הגיבוש עשרה אחוז מהנבחנים.
שבוע הגיהינום של הכומתות הירוקות
גם ליחידה זו יש שבוע עם השם המעניין שככל הנראה די מסכם את השבוע, ובסך הכול נמשך הליך המיון שלושה שבועות. כבר ביום הראשון החניכים, גם פה לוחמים עם ותק של שנתיים, עוברים מסדר בו נלקח מהם כל פריט שעשוי לסייע לנוחות שלהם, עד לרמת גרביים ספייר. הם יעבדו 20 שעות ביממה, בהן ייבחנו הכישורים שלהם בעבודת צוות, תרגילים פסיכולוגיים וכמובן הבאתם לסף סבל גבוה בכדי לגרום להם לפרוש. זמן המנוחה כולל עמידה של צוות עם קורות עץ כבדות מעל לראש, כשאסור לקפל את היד. אסור להם להשאיר כלום בשטח, ונבחן שמקיא במהלך הגיבוש מחויב לאסוף ולקבור את הקיא שלו, כי "כלום לא נשאר מאחור".
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
תפקיד חשוב של היחידה זה להסתנן לשטח האויב ולהפעיל כוחות מקומיים שילחמו לצד ארה"ב. לצורך כך המגויס נבחן על פי 12 קריטריונים: כושר פיזי, מהימנות, אינטליגנציה, מוטיבציה, אחריות, בגרות, יציבות, כושר שיפוטיות, החלטיות, כישורי עבודת צוות, השפעה ויכולות חברתיות.
הגיבוש הסודי של כוח דלתא
כמעט שלא קיים מידע על היחידה, אולם מהמעט שכן שהתפרסם ידוע שכדי להתחיל מיונים אתה חייב להיות בן 21 עם שנתיים ניסיון כלוחם, ולפחות משימה מבצעית אחת. כמו כן צריך לעבור בציון גבוה את מבחן ASVAB, משהו שדומה לפסיכומטרי. רק מי שעמד בכל זה יתחיל את הגיבוש.
בתחילה יבצעו הנבחנים הרבה מאוד שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, ומטלות שקשורות בהעברת שקים וחול מצד לצד. בשלב זה הם אפילו לא יקבלו מספרים משום שהמטרה לסנן את הנשברים הראשונים. לאחר מכן הם יתחילו בריצת 3.2 ק"מ, זחילה רגילה וזחילה על הגב ואף שחייה בלבוש מלא. בהמשך הם צריכים לנווט בשעות הלילה מסלול של 29 ק"מ עם 18 ק"ג משקל. מי ששורד יאלץ להתמודד עם משקל שגדל, מרחק שגדל ומנגד זמן סיום שמצטמצם. השלב הפיזי של המיון מסתיים במסע בן 64 ק"מ בשטח קשה עם ציוד במשקל 20 ק"ג. בחלק המנטלי הם יעברו מבחני הערכה פסיכולוגיים כאשר על כל נבחן יש לוחם דלתא ותיק ופסיכולוג. הנבחנים פשוט מותשים בשאלות שחוזורת על עצמן וכל תגובה שלהם נבחנת לעומק. השלב הזה מסתיים כשמפקד היחידה עצמו אומר למועמד, "התקבלת לכוח דלתא".
ב-SASR האוסטרלי לא מפסיקים לרוץ
את הגיהינום הזה נסיים עם הצבא האוסטרלי. ה-SASR זו יחידה שנבנתה על פי המודל הבריטי, ואחראית על אותן משימות, לפעמים שתי היחידות גם עובדות יחד. הגיבוש מתחיל בעשרה ימים שנועדו לנפות את החלשים בהם עוברים מבחני סיבולת ששונים שמסתיימים במבחן שמתחיל בעשר עליות מתח, שמונים שכיבות שמיכה, מאה כפיפות בטן ואז יציאה לריצה של שלושה קילומטר. הריצה מסתיימת בדקה אחת של מנוחה ואז ריצה של עוד חמישה קילומטר, אותה מסיימים בצעדה של 15 קילומטר בקצב מהיר. כמובן שכל השלב הזה נעשה עם ארבעים קילוגרם על הגב, שאסור להוריד בשום שלב. זה מסתיים אחרי עוד ארבע מאות מטר של שחייה. השלב הראשון מסתיים אחרי אותם עשרה ימים רק בכדי להתחיל שלב דומה, אבל קשה יותר, שנמשך עוד 20 ימים. אגב גם זה לא נגמר – משום שהמבחן מסתיים רק אחרי 400 מטר שחייה. בסך הכל יעברו את הגיבוש פחות מעשרה אחוזים מהמועמדים.
>> קצה גבול היכולת: האימונים הכי קשים בצבאות העולם