בין מגבלות אמריקאיות לקיפאון מבצעי: כך הפכו כוחות צה"ל למטרות נייחות

הימים האחרונים עמדו בסימן שימוש גובר וקטלני של חיזבאללה ברחפני נפץ. צה"ל נמצא במלחמת גרילה עם מגבלות אמריקאיות חמורות. כבר עם הכניסה ללבנון בתחילת מבצע "שאגת הארי" כתבנו ב-mako שברגע שצה"ל יעמוד במקום בלבנון, חיזבאללה יחפש את נקודות התורפה ויפגע בכוחות, במסגרת של מלחמת גרילה.

המפקדים בצה"ל הבטיחו לציבור וללוחמים שיהיה קשה לפגוע בכוחות משום שהם ישהו ב"מרחב אבטחה" ויבצעו "הגנה דינמית ניידת". בפועל, המציאות בשטח מוכיחה שהדרג הפיקודי הבכיר התעלם מעקרונות היסוד של לוחמת הגרילה וגם מלקחי העבר המדממים. צה"ל מוצא את עצמו שוב מדמם בתוך הבוץ הלבנוני, בהתאם לכל האזהרות המקדימות.

התנהלות צה"ל בשבועות האחרונים חושפת את מה שכינינו ב-mako "כשל הקיפאון המבצעי": כאשר כוחות צה"ל נעצרים ומבססים הגנה סטטית באותם תאי שטח, הם מאבדים את יתרונות הדינמיות וההפתעה והופכים למטרות נייחות וקלות עבור חוליות הגרילה של חיזבאללה. ארגון הטרור המבוסס על דוקטרינה מבוזרת וניידת, מנצל את השהייה הממושכת של צה"ל בנקודות קבועות, כדי לאסוף מודיעין מדויק ולטווח את הכוחות באופן קטלני.

המפקדים בצה"ל התעלמו מהאפשרות שהייתה ברורה לכל מי שמכיר את הזירה: בחיזבאללה ינצלו את עמידת הכוחות על פי העקרון העתיק של לוחמת גרילה. בנוסף, הם לא יסתפקו רק בפגיעה בכוחות הלוחמים בקו המגע, אלא יחפשו באופן אקטיבי את דרגי המנהלה והלוגיסטיקה, אלו שנחשבים "רכים" ופגיעים יותר ויתקפו אותם גם בשטחי הארץ.

נפילתה של מש"קית ת"ש בשטח ישראל היא עדות כואבת להתעלמות הזו והיו גם מקרים נוספים. במקום הגנה דינמית שצה"ל הבטיח בלי שיש לו יכולת אמיתית ליישם זאת בשטח, קיבלנו כוחות שנמצאים תחת מעקב צמוד של תצפיתני האויב, כפי שקרה גם בקרבות קודמים, בהם ידעו בצה"ל שהאויב עוקב אחרי הכוחות עוד בשטחי הכינוס, אך המשיכו במשימה כאילו דבר לא השתנה.

מאחורי סרטון התעמולה: מחבלים במרחק קצר מהכוחות

עד כמה חיזבאללה קרוב לכוחות וצופה בהם, קיבלנו הדגמה בימים האחרונים, אחרי שחיזבאללה פרסם סרטון שבו נראית חוליית מחבלים פועלת ומנהלת שגרה במרחק קצר מהכוחות ואף מתעדת את עצמה, לתעמולה של ארגון הטרור. זוהי תעמולה וכך יש להתייחס אליה, אך עדיין, התיעוד מספק הצצה למלחמת הגרילה שהייתה צפויה ולמורכבות שהכוחות מתמודדים איתה.

הביקורת שלנו ב-mako שנכתבה במשך שבועות נשענת על העובדה שהדרגים הבכירים בפיקוד הצפון ובאוגדות המשיכו לאשר שהייה ממושכת במתחמים חצי-קבועים בלבנון ובמרחב הגבול, מבלי להביא בחשבון את יכולת הטיווח המהירה של חיזבאללה.

העמידה במקום ואופן הפעלת הכוחות תחת מגבלות מדיניות, מאריכים את משך החשיפה של הלוחמים לאש האויב ומגבילים את גמישות המפקדים בשטח. בנוסף, התנהלות זו חושפת את העורף ללוחמת גרילה, שגובה קורבנות.

צה"ל, כך נדמה, שכח שגרילה לא נלחמת לפי הכללים של צבא סדיר. בעוד שבישראל דיברו על "קו נ"ט" ועל "שליטה מרחוק", חיזבאללה ניצל את הקיפאון כדי להכניס לזירה רחפני נפץ מדויקים, שפוגעים בעורף הטקטי ובכוחות המנהלה.

המחיר הכבד שאנו משלמים כעת הוא תוצאה ישירה של זלזול ביכולות האויב והיצמדות לדפוסי פעולה מיושנים, שעלו לנו ביוקר לאורך כל ההיסטוריה של רצועת הביטחון. אם צה"ל לא יתעורר, רשימת השמות של הנופלים רק תמשיך להתארך בתוך המלכודת, שהכתובת עליה הייתה רשומה באותיות של אש.

ספק אם תקיפה כזו או אחרת בביירות תשנה את המצב. מעל לכל זה ולמרות הביקורת המוצדקת על הדרג הצבאי, מי שיצרו את הסיטואציה והכניסו את הכוחות למלכודת ידועה מראש הם ראשי הדרג המדיני, ראש הממשלה ושר הביטחון, שמנהלים מערכה כושלת, ששמה את הצבא במקום בלתי אפשרי וחסר סיכוי.