הפילוסוף ברטראנד ראסל אמר פעם ש"מלחמה אינה קובעת מי צודק, אלא מי נשאר", ואכן כך הדבר: לאורך כל ההיסטוריה האנושית מלחמות וקרבות צצו ועלו בכל מקום אפשרי ומכל סיבה אפשרית, והפגישו על שדה הקרב שני אויבים או יותר, כאשר לכולם ברור שרק אחד מהם יזכה לחזור משם הביתה.
כך נכתבה לה ההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה – לאחר כל קרב בו הובס צבא אחד, צבא אחר הצליח לחזור הביתה למדינה שקטה, לפתח אותה ולשגשג. לאחר כל מלחמה בה נמחקה תרבות אחת, תרבות אחרת הצליחה להתפרש ולגדול, ולהגיע למחוזות חדשים בהם טרם הוכרה.
העולם כפי שאנו מכירים אותו היום הוכתב לנו על פי ניצחונות העבר. אספנו עבורכם חלק מהקרבות המשפיעים ביותר בתולדות האנושות, כדי להזכיר לכולנו איך באמת הגענו לאיפה שאנחנו נמצאים היום.
קרב ווטרלו, 1815: התפשטות הקיסרות הצרפתית נעצרת
הרבה לפני שהופיע אצלכם במקרר בתור גבינה למריחה, היה נפוליאון בונפרטה אחד המצביאים הדגולים שראתה האנושות. הוא זה שהקים ושלט על "הקיסרות הצרפתית הראשונה" שהשתרעה על חלק נרחב של אירופה, מה שללא ספק הופך אותו לאחת מדמויות המפתח של המאה ה-19.
לאחר שהוגלה לאי אלבה ב-1814, הצליח לאחר קצת פחות משנה להימלט מהאי ולחזור לצרפת, שם הצליח לגייס עד מהרה צבא המכיל כ-140 אלף חיילים ו-200 אלף מתנדבים, ולקח על עצמו את השלטון בשנית. הוא החל לצאת למסע מחדש, על מנת להחזיר לעצמו את הקיסרות שנלקחה ממנו, ולשם כך החליט לתקוף ראשית בבלגיה, על מנת למנוע מהבריטים והפרוסים להתאחד נגדו. כך הגיע אל אזור העיר ווטרלו, שנמצאת בבלגיה של ימינו, שם התחולל קרב בין הצרפתים לבין האנגלים והפרוסים, שהצליחו להיפגש במקום.
מבחינת הצרפתים, הקרב החל ברגל שמאל: ביום בו התחיל הקרב האדמה הייתה רכה וספוגה מגשמים, מה שעיכב את הכוחות הרגליים והרכובים, ומזער את היקף הפגיעות של הפגזים, שנספגו בקרקע.
במהלך הקרב התברר שאחת הטקטיקות המרכזיות של נפוליאון, שהיה ידוע כאסטרטג מוצלח, נכשלה: נפוליאון ניסה לגרור חלק ניכר מהצבאות שנגדו לקרב על אחת החוות המבוצרות באזור, בשם "הוגמון" (Hougomont), אך הצרפתים לא הצליחו לכבוש אותה, ולמעשה הדבר פעל כנגדם.
אפשר להגיד שמבחינת הצרפתים, הכל הלך בדיוק הפוך ממה שהם תכננו: מספר טעויות בהעברת פקודות וקבלת החלטות שגויות של הגנרלים הצרפתיים גרמו לפגיעות רציניות בשורות הצבא הצרפתי. בנוסף, באחד המהלכים האחרונים בקרב, שלח נפוליאון למתקפה את המשמר הקיסרי, שהורכב מהלוחמים הטובים ביותר, ולאחר שזה הותקף על ידי ארטילריה כבדה והוחרב כמעט לגמרי, לוחמיו נסוגו באי-סדר - מה שגרם לירידת מורל רצינית בקרב החיילים הצרפתים, והחל את נסיגת הצבא הצרפתי ואת תבוסת נפוליאון. בקרב זה למעשה, נעצרה לחלוטין ובאופן סופי התפשטות הקיסרות הצרפתית.
קרב מידווי, 1942: היפנים לא התאוששו
לאחר המתקפה הקשה של היפנים על הבסיס האמריקאי "פרל-הארבור" בסוף שנת 1941, כבר היה ברור לכולם שהאוקיינוס השקט קטן מדי בשביל שתי המעצמות. האמריקאים הגיבו כחצי-שנה מאוחר יותר בתקיפה אווירית שנקראה "פשיטת דוליטל", והתגובה היפנית לא איחרה לבוא.
המטרה שנבחרה על ידי היפנים הייתה מידווי (Midway), אטול (סוג של אי הבנוי משונית אלמוגים המקיפה לגונה) בלב האוקיינוס, עליו היה מוצב בסיס אמריקאי, שלאחר שאיבדו שליטה על הפיליפינים הפך להיות המוצב הקדמי שלהם בחזית זו.
על אף הניסיון לתקוף בהפתעה, הצליח צוות אמריקאי בפיקודו של אדמירל נימיץ לפענח את צופן התשדורת היפני (שנחשב בעיני היפנים כבלתי-ניתן לפיצוח), וכך ידעו האמריקאים בדיוק מתי ואיפה תהיה ההתקפה, וכן מה יהיו סדרי הכוחות. היפנים לעומתם, הסתמכו בעיקר על מודיעין לוקה-בחסר, וכך קרה שלמעשה היו אלה האמריקאים שהפתיעו את היפנים.
הקרב נמשך לאורך 3 ימים בים ובאוויר, כאשר כל מטוס, אנייה וחימוש מנוצלים עד כלות. על אף שמבחינה מספרית ליפנים הייתה עדיפות ברורה, האמריקאים ניצחו במערכה הזו באופן מוחץ, והצי היפני איבד בה את כל נושאות המטוסים שלו. בנוסף, התעשייה היפנית לא הצליחה להתמודד עם השלמת הפערים, ומספר הטייסים שאבד היה כל כך גדול, עד שהתוצאה הישירה של הקרב הזה הייתה שינוי גישת היפנים בזירה, ומעבר מהתקפיות למגננה. מסיבות אלו, קרב מידווי מסמל את אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר במלחמת העולם השנייה לטובת הצד שאנחנו מעדיפים.
קרב סלמיס, 480 לפנה"ס: יוונים מעטים מול פרסים רבים
בשנים ההם היה קסרקסס מלך פרס (המזוהה כיום עם אחשוורוש ממגילת אסתר, ואותו קסרקסס שאתם מכירים מהסרט "300") עסוק בהרחבת האימפריה הפרסית שלו גם אל תוך שטחיה של יבשת אירופה, שם שכנה באותה תקופה יוון העתיקה, שהורכבה מערי-המדינה המפורסמות שלה (שנקראו "פוליס").
הצבא הפרסי נחל שתי תבוסות צורבות בניסיונותיו הקודמים לכבוש את יוון ולספח אותה לאימפריה הפרסית, אחת כ-12 שנים לפני כן כאשר הצי הפרסי טבע כמעט כולו בים, ושנתיים מאוחר יותר כאשר הוא הובס על ידי היוונים בקרב מרתון (הוא הקרב המפורסם בו רץ שליח היוונים 42 ק"מ עד לאתונה על מנת לספר על הניצחון, ומת בשער העיר לאחר שהעביר את הבשורה). לכן, על מנת לכבוש סופית את יוון, החליט קסרקסס לשלוח צבא עצום על מנת לבצע את המשימה בהצלחה.
שני הצדדים נפגשו בים, כאשר צי היוונים עוגן בתוך מיצר סלמיס, והפרסים במפרץ מחוץ למיצר. כאשר נכנסו הפרסים לתוך המיצר, הפכו גדלי הספינות העצומים ומספרם הרב לחסרונותיהם, כאשר היוונים תקפו בסירות קטנות וקלות יותר, והצליחו לשבור את משוטיהם של ספינות הפרסים ולנגח בהן חורים. הקרב הסתיים בכישלון נוסף לפרסים, וקסרקסס שב אל פרס, וניסה לתקוף את יוון רק פעם אחת נוספת שנה מאוחר יותר, בקרב פלטאיה, הוא הקרב הגדול הזכור לכם מסוף הסרט "300". אילו היה מצליח קסרקסס במשימתו, הייתה ככל הנראה נעלמת הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה מעל פני האדמה.
קרב וינה, 1683: תחילת דעיכתה של האימפריה העות'מאנית
גם הקרב הזה נערך על אדמת אירופה, כאשר הייתה זו האימפריה העות'מאנית שביקשה לכבוש ולהעצים את שטחה. אחת הנקודות האסטרטגיות מבחינתה הייתה העיר וינה, אז בתחומה של האימפריה הרומית הקדושה, מאחר וזו ישבה בנקודה השולטת על דרכי מסחר חשובות שעברו ביבשה ודרך נהר הדנובה.
הקרב היה למעשה חלקו האחרון של מצור על העיר, שנמשך חודשיים. על אף ההכנות במהלך המצור, ועל אף שאפילו חפרו מנהרות מתחת לעיר, לא הצליחו העות'מאנים לכבוש את וינה, ונסוגו מהעיר. עם הנסיגה החלו העות'מאנים להתכונן לקרב נוסף, אך לא יכלו לנצח במערכה, הודות לעובדה שכוחות פולניים הצטרפו כנגדם.
הדבר גרם לנסיגתם של העות'מאנים תוך כדי שהם משאירים מאחוריהם ציוד ושלל רב, ובדצמבר של אותה שנה הוציאו להורג את מפקד הקרב המובס, מוסטפה פאשה. קרב וינה סימל נקודת מפנה ואת תחילת דעיכתה של האימפריה העות'מאנית המפוארת, שכן העות'מאנים המשיכו להילחם באירופה במהלך 16 השנים הבאות, אך במהלכן איבדו שליטה על הונגריה וטרנסילבניה, עד שבשנת 1699 נחתם הסכם קרלוביץ, לפיו האימפריה נאלצה לוותר על שטחים נוספים. הסכם זה סימל את סוף שליטת האימפריה העות'מאנית במרכז אירופה, ותחילת שלב הקיפאון שלה.
לקרב היו גם השלכות קולינריות: הווינאים גילו בין שלל-המלחמה כמות גדולה של שקי קפה-שחור, מה שתרם להבאתו ולגילויו באירופה, ועל פי אחת האגדות, הודות לכך הומצא גם הקפוצ'ינו הראשון, כאשר ניסו להמתיק את הקפה המר בעזרת דבש וחלב. אגדה נוספת מספרת שהקרואסון הומצא בווינה, על מנת לחגוג את הניצחון על העות'מאנים, שכן לקרואסון צורה של חצי-סהר, בדיוק כמו חצי הסהר שהתנוסס על דגלה של האימפריה העות'מאנית.