אין תמונה
עץ דקל עם לוחות הברית, מוזאיקות ודוגמאות גרפיות. הכל מתרמילי פגזים

חיילים המשרתים בתותחנים ובשריון מתייחסים לרב לתרמילי הפגזים כאל פסולת צבאית חסרת משמעות, כזו שבמקרה הטוב תיאסף בשטח האימונים ובמקרה הפחות טוב, תישאר לזהם את השטח. האמנים בבצלאל מתייחסים לפגזים קצת אחרת, וכבר לפני 100 שנה התייחסו חשבו עליהם כעל חומר גלם לגיטימי לחלוטין. כך, הונהגה בבית הספר מגמה של אמנות על גבי פגזים שמוחזרו מהקרבות של מלחמת העולם הראשונה.

דווקא היום,בזמן בו הארץ מתמלאת בחלקי רקטות שנופלים מהשמיים, מעניין לראות את הצד האומנותי והסוריאליסטי משהו של כלי הנשק הקטלניים הללו.

בתזמון מפתיע ומבלי שזה תוכנן מראש, תיערך היום (רביעי) בבית המכירות הפומביות "קדם" בירושלים, מכירה של פריטי אמנות בני מאה שנים אשר כולם עשויים כולם מתרמילי פגזים שנאספו על ידי האמנים אחרי מלחמת העולם הראשונה. אותם הפגזים שהיו על פניו פסולת צבאית חסרת ערך, הפכו לפריטי יוקרה שתיירים עשירים לקחו איתם מהארץ לאירופה, עיטרו איתם את בתיהם ואף הזמינו מהם יצירות ספציפיות באופן אישי.

למרות שהיה מדובר בחומר גלם זול וזמין, האמנים לא חסכו בתוספות של כסף ונחושת לעיטורים ויצרו כלים מרשימים עם דוגמאות מיוחדות של מבנים בירושלים, של קבר רחל, עצי דקל, וחות הברית, דיוקנו של בנימין זאב הרצל, צורות גיאומטריות ועוד. חלק מהאמנים השתמשו בפזגים גם כדי ליצור פריטי יודאיקה עם כתובות מהמקורות היהודים ועוד. במכירה יוצגו גם פגזים מתקופת שנות השבעים המאוחרת, אז חלה תמורה בתכנים שנחרטו על גבי הפגזים כאשר על גבי החומר המיליטריסטי נחרטו דוגמאות ועיצובים עם מסרים פצפסיטיים.

התמונות הבאות נותנות רמז למה שיוצג עוד במכירה:

אין תמונה
לא להאמין שפעם זה הכיל אבק שריפה

אין תמונה
מחזיק לגפרורים, כיפת הסלע והנוף של ירושלים

*******

המכירה הפומבית תיערך בבית המכירות הפומביות "קדם" שבירושלים.

>> מי צריך את זה? ברפאל מתקשים למכור את כיפת ברזל