למרות ההישגים: המלכוד של ישראל בזירות השונות

הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר כינס מוקדם יותר השבוע את פורום מטכ"ל להערכת מצב רב זירתית, שנעשתה בפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה. בהערכת המצב שהוביל הרמטכ"ל, הוצגה תמונת המצב המודיעינית, המבצעית והאסטרטגית בכלל הזירות מאיראן ועד עזה.

במקביל, שר הביטחון, ישראל כ"ץ, אמר בהערכת מצב רב זירתית של מערכת הביטחון, שנותרו עוד שתי זירות פתוחות: עזה ותימן. השר הוסיף שעל צה"ל "לחתור להכרעה מלאן בהן", לנצח, להשיב את כל החטופים ולהכניע את חמאס, אמר כ"ץ, שגם ציין כי קיימת אפשרות לחידוש המערכה מול איראן.

מצד אחד ישראל נמצאת במצב הביטחוני הטוב ביותר מזה עשרות שנים, מצב שהושג בזכות הצלחות צבאיות חסרות תקדים. אבל על הרקע הזה לא הצליחו לסגור אף אחת מהזירות, שכולן עוד פעילות ומתנהלת בהן לחימה, בעצימות כזו או אחרת. זה מה שקורה כאשר "למדינת ישראל אין אסטרטגיה ויעדים מדיניים", אומרים כלל המומחים.

מאז פרצה ב-7 באוקטובר 2023 מלחמת "חרבות ברזל", מדינת ישראל מתמודדת עם לחימה במספר זירות בו זמנית: עזה, לבנון, סוריה, יהודה ושומרון, תימן, אפילו עיראק ומעל כולן איראן, שניהלה את המערכה ועדיין עושה את זה, למרות מבצע "עם כלביא".

למרות הזמן שחלף, העוצמה שצה"ל הפעיל וההצלחות, שחלק מהן היו חסרות תקדים ברמה עולמית, ישראל לא מצליחה לסגור אף אחת מהחזיתות באופן מוחלט. נשאלת השאלה מדוע זה המצב, מדוע ישראל מתקשה לסיים את הלחימה בזירות השונות? התשובה לכך נמצאת במצב בכל זירה, במורכבות - אבל בעיקר בירושלים.

עזה: מלחמת גרילה מתמשכת

"המערכה ברצועת עזה היא מהמורכבות ביותר שצה"ל ידע", אמר הרמטכ"ל זמיר בהערכת המצב של פורום מטכ"ל. "יש לנו הישגים גדולים מאוד, פיקוד הדרום ממשיך להוביל עם חטיבות סדיר ומילואים שפועלות יום יום בהתקפה ובהגנה".

אסטרטגית, ישראל הכריעה את חמאס כבר לפני למעלה מחצי שנה. התשתיות הסדרתיות של ארגון הטרור כמו מערך הרקטות, מערך הנ"ט, הגדודים והחטיבות וגם הפיקוד והשליטה, הושמדו ומה שנשאר מאז זה ארגון גרילה, המבוסס על עשרות ומאות חוליות קטנות, חמושות בנשק קל ומטענים, שנלחמות בעיקר דרך מנהרות שנחפרו שם במשך 20 שנה.

הקרב שחמאס מנהל הגנתי בעיקרו, ונועד להתמודד עם הכוחות שברצועת עזה. ספק רב מה היכולת שלהם להוציא לפועל פשיטה בסגנון 7 באוקטובר וגם יכולת החדירה של חוליות בודדות נמוכה מאוד.

צה"ל הגיע בעזה להישגים חסרי תקדים בלוחמה אורבנית ובלוחמה באתרי הרס. אבל ההחלטות שקיבלה עד כה ממשלת ישראל להישאר בעזה, כאשר היא גם לא מציבה לצה"ל יעדים ברורים וריאליים, הובילה לכך שהצבא איבד את נקודת השיא ומאותו רגע, ההישגים שם נשחקים כאשר הנזק שהמלחמה הזו מייצרת פוגע בישראל, פנימית וחיצונית.

גם בכירים בצה"ל ששוחחו עם mako במסגרת הכנת הכתבה הזו, מסבירים שהצבא השיג את היעדים שהדרג המדיני הציב לו. הם אומרים שמה שיקבע את תוצאות המלחמה, זו בעצם המדיניות של ממשלת ישראל שנים קדימה.

כבר עכשיו יידרשו לחמאס שנים רבות לשקם את היכולות שהיו לו ב-7 באוקטובר. לזה יש להוסיף שרצועת עזה כיום, היא מקום של חורבן והרס ברמה אפוקליפטית. אם ישראל תשמור על מדיניות קשוחה ותטפל בכל ניסיון שיקום וניסיון טרור, ההישג בעזה יכול להישמר שנים רבות קדימה.

הבעיה הגדולה בזה שלא סוגרים את הזירה של עזה, היא הנזק האדיר שהמלחמה מייצרת בתחום ההסברה, לקהילות היהודיות בכל העולם, כמובן לכלכלה הישראלית ולצבא עצמו, שנשחק, מבחינת ציוד והחיילים עצמם. האם הרג של כמה עשרות מחבלים מדי שבוע, ועוד פרומיל האחוז של מנהרות הגנה שווה את זה? ספק גדול מאוד.

לבנון: אויב באיום קיומי אבל עדיין מעבר לגבול

זירת לבנון היא בלי ספק המוצלחת ביותר מאז 7 באוקטובר. אמנם זה לקח לממשלת ישראל כשנה שלמה שבה נמנעו מעימות מלא עם חיזבאללה – מה שאפשר להם להחריב את צפון הארץ שננטש וכמובן לחללים רבים. אבל מרגע שישראל נכנסה לעימות, חיזבאללה ספג את המכה הקשה ביותר מאז הקמתו של ארגון הטרור.

כיום חיזבאללה חושש להגיב לפעולות ההתקפיות של ישראל בלבנון. זאת בזמן שצה"ל חיסל מאז הפסקת האש שם מאות מחבלים והשמיד תשתיות טרור רבות. לזה יש להוסיף את העובדה שצה"ל גם מחזיק כוחות בתוך לבנון. למרות כל זה, חיזבאללה לא שיגר אף רקטה לעבר ישראל (שיגור בודד לק"ש שהתנערו ממנו) ולא העזו לירות אף לא כדור אחד.

חיזבאללה שהיה הקלף האסטרטגי של איראן למקרה של תקיפת אתרי הגרעין, הפך לצל של מה שהיה בעבר. ועדיין, ישראל לא הצליחה לסגור אפילו את הזירה הזו. במילה לסגור חשוב לומר שמדובר בתפקיד הדרג המדיני. צה"ל נאלץ להישאר קרקעית בתוך לבנון, להמשיך לתקוף שם כשההבנה היא שיש לחיזבאללה עוד אמצעי לחימה רבים. אמנם זה לא נראה כך כיום, אבל במערכת הביטחון קיימת דריכות לאירוע קיצון שעלול לגרום שם לחידוש הלחימה.

סוריה: מדינה חרבה מול היעד אסטרטגיה ישראלית

סוריה בכאוס אחרי הפיכה שלטונית ומלחמת אזרחים אכזרית וארוכה. מדובר במדינה מפורקת שהשלטון החדש מנסה לייצב. אבל אירועי מלחמת האזרחים, מיליציות וסוגי אוכלוסייה שונים וששונאים אחד את השני, הופכים את המאמץ הזה לאירוע לא פשוט.

בתוך כל זה יש גם אינטרסים מנוגדים של מדינות שונות שבוחשות בסוריה, הטורקים, האמריקאים, ישראל, הסעודים וגם האיראנים, שעוד מפעילים מיליציות שפועלות לשיגור רקטות וניסיונות פיגוע, כפי שנחשף לעיתים קרובות.

כאשר המשטר של בשאר אל-אסד נפל וכוחות צה"ל ממש זינקו לתוך המרחב הסורי כדי להגן על הגבול, המטרה והאסטרטגיה היו ברורים ומובנים גם בעולם. רק שמאז עבר זמן רב, צה"ל עוד נמצא בתוך סוריה וממשיך מדי פעם לתקוף מטרות שונות מהאוויר, בעיקר של המשטר החדש. למעשה, ישראל דורשת מהמשטר של אחמד א-שארע (אל-ג'ולאני), להגן על הדרוזים ובעיקר לקחת אחריות על דרום סוריה עד לגבול רמת הגולן. אבל מנגד היא לא מאפשרת לדמשק לשלוח יחידות צבא לאזורים האלה, ואף תוקפת אותם כשהם מנסים לעשות את זה.

גם בזמן הטבח שבוצע בדרוזים הסורים, ישראל תקפה בעיקר את כוחות המשטר ופחות את המיליציות. זה גרם לכך שהבדואים-סונים שטבחו בדרוזים הצליחו לכבוש 70 אחוז מסווידא, למרות התקיפות של ישראל. ישראל דורשת מהמשטר בדמשק לקחת אחריות, אבל תוקפת אותם כשהם מנסים לממש את האחריות.

לא ברור מה המדיניות הישראלית בתוך הכאוס הסורי, ולפחות על פי אמירות הבכירים בתקופה האחרונה, לא נראה שיש כוונה להוציא את צה"ל, שהמשימה שלו מעצם הישיבה שם, היא כבר הרבה מעבר לנוכחות בזמן הכנת הגבול להגנה. פרויקט שהסתיים ברובו. זה קורה כשכבר עכשיו אנחנו רואים שיש התארגנות של גורמים עוינים לפגוע בכוחות צה"ל בסוריה. דבר שצפוי להתגבר, כשגם ככה פוטנציאל ההסתבכות גדול.

יהודה ושומרון: הצלחות נגד הטרור - שעדיין בועט

בשטחי יהודה ושומרון מתגברים אירועי הטרור שכולל פיגועי ירי לעבר יישובים, זריקות אבנים, בקבוקי תבערה וחיכוכים יומיומיים בין צה"ל לתושבים הפלסטינים וחמושים. כוחות הביטחון פועלים כמעט מדי לילה, נמצאים בלב חלק מערים הפלסטיניות, אך המצב רק הולך ומחמיר.

זה קורה לא מעט בגלל חולשת הרשות הפלסטינית, כשאבו מאזן איבד שליטה בפועל על חלק מהשטחים, במיוחד בג'נין ושכם. לא מעט בגלל החלשה מכוונת של הרשות על ידי ממשלת ישראל. בנוסף, פעילות של האיראנים לתמיכה בארגוני הטרור ביהודה ושומרון, הברחות כסף ונשק גם אחרי מבצע "עם כלביא".

על פי מתפ"ש, אמ"ן ושב"כ, הציבור הפלסטיני חש תסכול עמוק מהמצב הכללי ומהאירועים בעזה. גם חמאס מנצלת את הזירה כדי להרחיב השפעה, לעורר אלימות, ולערער את יציבות הרשות ובכלל את המצב.

בעוד שצה"ל ושב"כ נלחמים בטרור הפלסטיני, הם איבדו שליטה מוחלטת על הטרור היהודי, מה שמגביר את הלהבות בשטח. לאורך כל שעות היממה מבצעים פשיטות על כפרים פלסטינים, מציתים בתים, מכוניות ותוקפים פלסטינים, כולל מספר מקרי רצח בלי חשודים. לא פעם חיילי צה"ל מסייעים באופן ישיר או עקיף לאירועים האלה. כל זה מסייע לארגוני הטרור ביו"ש לצבור כוח ותמיכה.

כמו בעזה וזירות אחרות, צה"ל נלחם בטרור הפלסטיני בעוצמה ואף מאמץ שיטות מהלחימה נגד חמאס. אבל משאין רצון להחלטות של הדרג המדיני, לפעולות האלה יש אפקט מצומצם, ולכן צריך לחזור עליהן שוב ושוב ולא נראה שהזירה הזאת קרובה לסגירה בעתיד הנראה לעין.

איראן: ההישג עולמי אך היא עדיין ראש הנחש

בכל הזירות אותן סקרנו, ישראל הצליחה לגדוע הלכה למעשה את הזרועות של התמנון האיראני. אחרי שנים של מלחמה חשאית, צה"ל יצא למבצע עם כלביא ולראשונה, הכה את ראש התמנון עצמו.

גם כאן מדובר בהצלחה חסרת תקדים ברמה העולמית. ישראל השיגה עליונות אווירית מוחלטת בשמי איראן כולל בטהרן הבירה. פרויקט הגרעין ספג נזק כבד וכך גם הצבא האיראני ומשמרות המהפכה. אחת ההצלחות הגדולות היא שלראשונה השלטון באיראן הרגיש איום קיומי, תחושה של נרדפות וצורך לפעול למען הישרדותו.

למרות כל זה, איראן שאיבדה את הזרועות שבנתה בממון ודם רב במשך ארבעה עשורים, וכאמור נפגעה קשה בעצמה, עדיין מחזיקה בכמות לא ידועה של אורניום וטילים שמגיעים לישראל. בנוסף משמרות המהפכה עדיין פעילים בתמיכה שלהם בעזה, במיליציות באיראן, בירדן וביהודה ושומרון. גם בניסיונות שלהם בקרב ערביי ישראל וגיוס סוכנים יהודים בישראל.

מאז סיום המבצע עדיין יש חילופי איומים בין ישראל לאיראן שבינתיים, שומרת על מרחק מהתנגשות ישירה עם ישראל, אך ממשיכה לתמוך ולתדלק את כל הזירות. צריך להגיד שגם כאן הכדור נמצא בצד של הדרג המדיני, שצריך למנף את ההישג הצבאי האדיר לתוצאות במסגרת המשא ומתן של המעצמות עם איראן, ובשימור ההרתעה מולה.

מבצע עם כלביא לא הצליח לבלום את האיום האיראני בצורה יסודית ולעקור אותו. המבצע הדגיש את הקושי האסטרטגי של ישראל להתמודד עם יריב עקבי, שמונע מאידאולוגיה מהפכנית דתית שכל נסיגה תחשב עבורם ככישלון מהותי. הפתרון לבעיה האיראנית לא טמון במבצע בודד, אלא באסטרטגיה ארוכת טווח שתשלב בין המשך מהלכים צבאיים וביטחוניים, עם לחץ מדיני בין-לאומי שכולל גם את חיזוק התודעה הישראלית.