את הסיפור הזה צריך להתחיל מהסוף. לקראת סיום השיחה משה, אביו של סמ"ר יוסי טלבי ז"ל, ביקש לומר כמה מילים על מפקדו וחברו של בנו, רס"ן נדב דהן, שנמצא גם הוא על קו הטלפון באותו רגע.

"משה בלי פדיחות, דיברנו על זה בבית", אמר רס"ן דהן, ספק בצחוק ספק ברצינות. "אני מקווה שנדב לא יכעס עלי", אמר משה בקול נרגש, מעט שבור ונוגע ללב והחל לקרוא את מה שכתב כנראה מראש.

"נדב הפך למ"פ פלוגת החוד של גדוד נחשון ובכל תקופתו כמ"פ דאג להזכיר את יוסי טלבי ז"ל ומורשתו שעד היום נלמדת בגדוד ובחטיבת כפיר. כדברי בן גוריון 'תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בנה בידי המפקדים הראויים לכך' נדב מתאים ביותר להגדרה זו. קצין וג'נטלמן ראוי ומוערך ביותר. איש יקר ואדם חם שדואג לחייליו באשר הם".

שתיקה השתררה בין המשתתפים בשיחה, כי את הדברים הקריא האב מדם ליבו למי שהכין את בנו לקרב בו נהרג ולמי שזיהה את גופת בנו אחרי הקרב.

זה גם הבסיס לכל הסיפור. יוסי טלבי ז"ל היה קשר מ"פ של נדב בפלוגת המסלול. מי שהיה לוחם, יודע שלמרות הדיסטנס נוצר קשר ייחודי בין הקשר למפקד. אבל ביניהם היה משהו מעבר. קשר ייחודי שקשה להסביר במילים.


יוסי טלבי, בנם של משה ותמי, אח צעיר למאיר וטובה, גדל ביהוד. ההורים מספרים שיוסי היה ילד יפה תואר ושובב גדול. "אהב כדורסל, ים וחברים. דאג לכולם".

"יוסי רצה להתגייס ליחידה הכי קרבית שיש". מספר האב משה. "הוא ביקש ממני לסייע לו להתגייס לסיירת צנחנים, ואני סירבתי מפחד. בסופו של דבר הוא החליט להגיע לגדוד נחשון. ביום הגיוס שלו היה מאושר כאילו הוא בדרך לחתונה".

יוסי התגייס לצה"ל בנובמבר 2000. אמו מספרת שבהתחלה צה"ל לא רצה לשבץ אותו לתפקיד קרבי, "אחרי הגיוס הוא נשאר בתל השמור שבועיים עד שקיבל את מבוקשו. כשיוסי התגייס עוד לא היו כל הפיגועים, רק בהמשך השירות שלו. היו חששות בגלל המחסומים ומעצרים שבהם השתתף ושיתף אותנו בגאווה". ההורים ידעו שאת הדברים הקשים הוא מסתיר מהם וחששו מכך.

"חששנו כי ידעתי שיוסי אמיץ ולא פוחד" הוסיפה אמו. "כל יום פחדתי שיודיעו לי שהוא נהרג. אבל הוא כל הזמן דיבר על נדב ושיחות הנפש שהיו להם, ככה שנה ושמונה חודשים שהוא היה בצבא". 

יוסי טלבי ז
חיכה שבועיים בבקו"ם להיות קרבי. יוסי טלבי ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

רס"ן נדב דהן, כיום סגן מפקד בא"פ אליקים, מספר שהגיע לפלוגת המסלול כסמ"פ "ובאמצע הדרך החלפתי את מפקד הפלוגה כאשר יוסי היה הקשר שלי. תפקיד אליו אתה לוקח את מי שהוא מקצוען עם נשמה והרבה דוגמה. זה היה יוסי. יש 120 חיילים בפלוגה מהם אתה בוחר רק אחד", אמר מבלי שהיה צריך להוסיף.

לוחם שנבחר לקשר, הופך למעשה לצל של מפקד הפלוגה. "בכל משימה הוא בחזית כמו מפקד הפלוגה, אני צל שלו והוא צל שלי. תמיד אנחנו יחד. עם הקשר שלך את לא בדיסטנס ולא מפקד עליו בצורת פקודות עבור. זה חייל שהוא חצי שנה בצבא אבל יודע לעשות את ההתאמה".

בהמשך יוסי יצא לקורס מ"כים ומהשיחה עם ההורים מתברר שהוא גם כיוון לקצונה. נדב מצדו יצא לקורס מפקדי פלוגות ואמור היה להתמנות לאחר מכן למפקד פלוגת החוד. גם לבקשת יוסי וגם מרצון שלו נדב "משך" את יוסי לפלוגת החוד עליה הוא יפקד.

"דיברנו במהלך הקורס והכוונתי אותו לפלחו"ד של גדוד נחשון שהוקם באותן שנים. אני ממש סוגר את זה שהוא יגיע לפלוגה שלי וככה החיים שלנו נשזרים אחד בשני". תמי מספרת שיוסי היה צריך לצאת לקצונה, אבל רצה קודם לעשות את המסלול עם החברים שלו. "הוא אמר שהוא יהיה קודם בפלחו"ד ושנדב יהיה יחד איתו. אז לא הכרנו אישית את נדב. כל הזמן שמענו עליו מיוסי שדיבר על נדב באהבה".

"הוא העריץ אותו ואנחנו המשכנו עם זה"

יוסי נהרג ב-19 ביוני 2002 בקרב עם מחבלים בקלקיליה. האירוע החל כאשר כוח פלחו"ד בפיקוד המ"פ הגיע למבנה בוא על פי המודיעין הסתתר מבוקש והיה בו גם אמל"ח. מפקד הפלוגה רס"ן שלומי כהן נפגע מירי אחרי הכניסה לבניין, ואז הוזנקו כוחות נוספים ויוסי בניהם.

"בהיתקלות בקלקיליה יוסי היה מ"כ", משחזר נדב. "יחד עם החיילים שלו חותר למגע עם המחבל ולבסוף גם הורג אותו ועל זה הוא קיבל צל"ש אלוף. לא כל חייל שנפל מקבל צל"ש, את זה מקבל מי שחותר למגע ומקריב בחירוף נפש כמו שיוסי עשה. התוצאה הרת אסון אבל מבחינתי כמפקד זה הערך העליון ביותר".

בצל"ש שהעניק לו מי שהיה אז אלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי, נכתב: "סמל ראשון יוסף טלבי ז"ל, הגיע למקום האירוע עם כוח החילוץ הצטרף לכוח הפריצה ונכנס למבנה תוך חתירה למגע והתעלמות מהסכנה המידית, זאת למרות שידע כי במבנה נמצאים מחבלים. במהלך משימת החילוץ, נתקל במחבל ונהרג. סמל ראשון יוסף טלבי ז"ל מהווה דוגמא אישית לאומץ לב ונחישות".

ההורים על קבר יוסי טלבי ז
"מהשבעה הקשר נמשך". בני משפחת טלבי בקבר בנם | צילום: באדיבות המשפחה

רס"ן נדב דהן היה בזמן האירוע עוד בקורס מ"פים שם קיבל את הבשורה המרה. "אני זוכר את השעה המדויקת שהודיעו לי, שש ושבע דקות. המ"פ כבר נהרג אז אני בשלב הזה לוקח פיקוד. תוך 40 דקות אני כבר נכנס לפלוגה עוד על מדי א' ובלי נשק. אוסף אותם עם הנגמ"שים ומוציא אותם החוצה. לצערי הרב אני גם מזהה את הגופה ובשתיים בלילה אני מגיע למשפחת טלבי. כמפקד פלוגה אני לא נמצא בהלוויה של יוסי, אלא בלוויה של המ"פ. לאחר מכן אני נמצא עם משפחת טלבי ומאז הקשר נמשך עד היום".

תמי נזכרת באותם ימים נוראיים ומודה כי: "לא שמנו לב מי יוצא ומי בא במשך שבוע שלם ונדב לא עזב אותנו, הגיע גם כל שבת. באחת הפעמים הוא אמר לי שהוא נדב וירד לי האסימון. חיבקתי אותו. חיכינו לו, למלאך הזה שיוסי כל הזמן דיבר עליו. לא רק אני, כל המשפחה אמרו לו שיוסי כל הזמן דיבר עליו. נדב היה מודל של יוסי שממש אהב אותו, העריץ אותו. אנחנו המשכנו עם זה".

נדב מספר שלמרות שהיה לו קשר מיוחד ליוסי, "אתה לא יודע מה החיילים באמת מדברים עליך, מה שחשוב זה שהחייל מאמין בך ליום קרב. הייתה הערכה ואהבה הדדית אבל מה יוסי אמר ולקח ממני שמעתי רק מההורים ששיתפו אותי".

נדב מספר שילדיו שלו, פונים למשה ותמי כסבא וסבתא. "זה החל ממפגש בין מפקד לחייל על כל המשמעות, אבל יש פה משהו מעבר שמושך את הנפשות אחד לשני, וזה היה יוסי, לא אני. רואים את זה גם אצל ההורים שלו".

משפחות דהן וטלבי
הוריו של יוסי עם רס"ן דהן ואשתו. קשר מיוחד | צילום: באדיבות המשפחה

תמי מוסיפה ש"נדב זה לכל החיים. הוא ילד שלישי שלנו. דרך נדב, אשתו וילדיו אני רואה את יוסי. הקבר לא סתם לי את הגולל, זה קשר מיוחד".

נדב גם הזמין את הוריו של יוסי כשקיבל לאחרונה אות מצטיין שר הביטחון. "נבחרתי לנאום בטקס ושזרתי את הסיפור של יוסי בנאום שלי, ציינתי אותו כחייל הכי טוב בפלוגה ולאחר מותו חייל של כולנו".

"משה אמר לנו משפט", מסכם נדב, "שיוסי בחייו היה תמיד עושה לו רעש ובלגן וזה ממשיך דרכנו ודרך החברים שלו לאחר מותו. החברים של יוסי חיים אותו עד היום כל יום, בכל יציאה יש כוס גם ליוסי. הקשר עם המשפחות חשוב מאוד, ערכי, כשבמקרה שלי זה כבר סוג של משפחה על כל המשמעויות. הסיפור שלנו יכול להמחיש ליחידות אחרות כמה זה חשוב".