משהו רע קורה במשטרת ישראל. לפני כשבועיים שוטר שבר לכאורה את רגלו של ג'עפר פרח, במהלך הפגנת מחאה של המגזר הערבי. כמה ימים לאחר מכן, שוטר תועד סוטר לתושב רהט וגרם לפרץ אלימות בעיר. בשני המקרים המחלקה לחקירות שוטרים פתחה בחקירה והשוטרים החשודים הושעו. למרות זאת, הרוחות במגזר הערבי והבדואי מסרבות להירגע.
אחרי 29 שנים בשירות המשטרה, רס"ב (בדימוס) איברהים אלקורעאן יודע להסביר למה. "הבעיה הכי גדולה של משטרת ישראל היא שמשרתים בה שוטרים צעירים ששירתו בשטחים", הוא אומר בשיחה עם mako. "כשהם מגיעים לטפל באירועים במגזר הבדואי או הערבי, הם לא מבינים שמדובר באזרחים ישראליים ומפעילים נגדם כוח לא נחוץ. הם חושבים שהם עדיין בשטחים".
"המשטרה בחיים לא הייתה שולחת כל כך הרבה שוטרים וניידות לרמת אביב או לכל שכונה יהודית אחרת. זה מלהיט את המגזר וגורם לחיכוך מסוכן שמסתיים לא פעם במקרי מוות מיותרים. המסר שהם מעבירים לאזרחים הוא 'אתם מבינים רק כוח'. זה מסר בעייתי מאוד".
משבר זהות
אלקורעאן, כיום עורך דין המתגורר בפזורה הבדואית בכסייפה, מכיר היטב את שני צדי המתרס. תפקידו הראשון היה חוקר ביחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב; משם התקדם ליחידת הפח"ע של משטרת המחוז הדרומי, תפקיד שבו הוא חקר מחבלים רבים, ביניהם חוטפי גלעד שליט; בתפקידו האחרון הוא שימש כתובע משטרתי. יש לו הרבה מה לומר על המקרים האחרונים.
"השוטרים שפועלים ברהט לא מכירים את המנטליות והמסורת של המגזר הבדואי. הם באים עם נשק, אלה וגז פלפל, כשמראש יש להם יתרון גדול על פני התושבים. במקום להתייחס אליהם בכבוד הם באים בכוונה להפעיל אלימות. הם לא מבינים שאם שוטרים ייכנסו לרהט לטפל באירוע בלי נשק, איש לא יתקוף אותם ולא יפרצו מהומות. מרבית התושבים במגזר שומרים חוק ונאמנים למדינה ולא מחפשים להתעמת עם שוטרים". כדוגמה הוא נותן את הפינוי השקט של שבט טראבין, שעבר בשקט מופתי וללא אלימות.
לטענתו, המשבר בין המשטרה למגזר רק תורם למשבר הזהות שנוצר לאור הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "זו חברה שסובלת מקיפוח בתקציבים ממשלתיים והיישובים ברובם לא מפותחים כמו במגזר היהודי. הכל שם טעון ונפיץ", הוא גורס. "לא יזיק לשוטרים להבליג כשמקללים או מעליבים אותם, במיוחד בתקופת הרמדאן שהיא די קשה. כל עוד שזה לא מגיע לאלימות פיזית, הם חייבים להכיל את האירועים, אחרת כל הפגנה תצא משליטה ותהפוך למהומת אלוהים. לא זכור לי שכשצעירים יהודים מקללים שוטרים הם מפעילים כלפיהם אלימות. למעשה, יש צעירים יהודים שהתנהגו גרוע יותר מהבדואים ואפילו לא עצרו אותם".
אל קורעאן מוסיף שחוסר האמון בין הבדואים למשטרה מחריף לאור עידן הרשתות החברתיות. "הצעירים במגזר מנסים לחקות את היהודים שעושים שיימינג לשוטרים. השוטרים צריכים להבין שהיום הם חשופים לגמרי. מצלמים אותם בסמארטפונים ומעלים פוסטים לפייסבוק".
צדק חברתי ומשפטי
אחת הבעיות הבוערות ביותר במגזר הבדואי היא העדר מנהיגות. המנהיגות השבטית הולכת ונעלמת ונוצר חלל גדול שהצעירים לא ממלאים והמשטרה לא יודעת להתמודד איתו. בעבר המשטרה ניהלה קשרים עם נציגי המגזר, שתרמו למשל להפסקת תופעת הירי בחתונות. כיום זה קשה יותר.
"המודרניזציה דחקה את המנהיגות הוותיקה וקשה למשטרה להתנהל מול הצעירים. הם אמורים לשמור על חוקי מדינת ישראל, אבל מבחינתם חוקי השבט הם מעל לחוקי המדינה. האוכלוסייה מעדיפה לא פעם לנהל את ענייניה המשפטיים לא דרך בתי המשפט אלא בתוך השבט", הוא מציין.
"לצערי, לא מלמדים את השוטרים הצעירים כיצד להתנהל מול התושבים הבדואים בכל אירוע. זה לא מספיק לנופף כל הזמן על כך שהמשטרה משקיעה בשירותי משטרה במגזר הבדואי. היא צריכה להכשיר שוטרים להבין את מנהגי החברה. רהט זה לא אבו דיס או חברון. רהט היא יישוב ישראלי. יש בכלל נקודות משטרה לא פעילות, שמרבית היממה הן סגורות ולא נגישות".
כידוע, המשטרה לא פועלת כך רק מול המגזר הבדואי. "המשטרה אלימה יותר כלפי אתיופים, רוסים ובדואים, אוכלוסיות שוליים בחברה הישראלית. בחלק לא מובטל מהמקרים המשטרה האשמה. שוטר שנותן סטירה לאזרח הוא עבריין, נקודה. אין מחלוקת על כך ולא משנה מה הסיבה".
היחס של המשטרה כלפי האוכלוסייה הבדואית עלול לפגוע במישור המודיעיני ובשיתוף הפעולה עם התושבים?
"אם תושבים בדואים רואים את התנהלות המשטרה, למה שיסייעו לה במישור המודיעיני ובשיתוף פעולה? הם יעדיפו לא לדווח על אירועים. המשטרה מאבדת את האחיזה המודיעינית שלה במגזר", הוא נחרץ.
"החברה הבדואית משוועת לצדק חברתי ומשפטי. יש מחקרים המוכיחים כי בתי המשפט גוזרים עונשים חמורים יותר על בדואים. אם זה לא ישתפר המצב ילך ויתדרדר והמדינה תצא נפסדת. תמונת אחת של פרח שרגלו נשברה שווה יותר מאלף מילים".