צה"ל מתחזק מסלולים מיוחדים לקליטת עולים חדשים ועוסק בפיתוח הכלים והמפקדים שמטרתם להבטיח את השתלבותם בין שאר חייליו - על הצד הטוב ביותר. ישנם שבעה חיילים בודדים שחוגגים את החגים ומבלים את השבתות רחוק מהבית, מהמשפחה, וגם מכל בני ארצם. אלה הם החיילים היחידים מהמדינה שלהם, אלו שעזבו לגמרי לבדם, על מנת לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל.
טוראי משה מיטשל מייצג את ארץ הולדתו הלא שגרתית - זימבבואה. הוא נולד וגדל במשפחה נוצרית אדוקה, אך מגיל צעיר למד בבית ספר יהודי משום שבית הספר שלו נסגר. כשהתבגר החליט להתגייר ולעזוב את ארצו. כשנחת בישראל, הוא הרגיש מיד שהמדינה דומה לזימבבואה בתרבות, בחברה ואפילו במזג האוויר.
עבורו, הגיוס לצה"ל היה שלב טבעי בדרך להשתלבות בארץ, וכיום הוא משרת כמשגיח כשרות. "אמא שלי מאוד חששה מהגיוס שלי", הוא מספר בראיון מיוחד לאתר צה"ל, "בזימבבואה הייתה מלחמת אזרחים לפני קבלת העצמאות, וחברים שלה נהרגו באותם הקרבות. כשהיא שמעה שאני מתגייס לצבא היא נרתעה, ואז היא הבינה מה התפקיד שלי כולל", הוא מוסיף בחיוך.
מאז שהיה קטן, חלומו של רב"ט אבי בוכריס היה לשרת בצה"ל. זה ממש לא מובן מאליו, בהתחשב בכך שגדל במדינה ערבית. כיום אבי הוא לוחם בחטיבת כפיר, ומרגיש מחובר לקהילה היהודית המצומצמת בארץ הולדתו.
הזיכרונות מציפים אותו דווקא ברגעים לא צפויים: "באחד המסעות שעשינו ביחידה עברנו ליד עדר כבשים. הריח והמקום הזכירו לי את הבית פתאום, מכיוון שאבי היה מגדל כבשים", הוא משחזר. "זה מרגיש טוב להיות פה, בטח בתור החייל היחיד משם. היום כשאני מעודד צעירים מארץ הולדתי להתגייס, אני מסביר להם שזה קשה - אבל שצבא זו חוויה של פעם בחיים".
סמל יורלינדה תמיר, שגדלה בפיליפינים, היא חיילת בודדה נוצריה שעלתה לארץ לפני כשש שנים. בארץ מוצאה היא גרה בכפר, שם לרוב לא היה חשמל או מים. היום היא משרתת כלוחמת קרקל. "מאז שידעתי שיש צבא בארץ, רציתי להיות לוחמת", מספרת סמל תמיר. "חשבתי שאם כבר אני עושה משהו, אתן את הכל. החברים שלי מהפיליפינים חושבים שאני זינה הנסיכה הלוחמת", היא צוחקת.
סג"ם איון בראון הוא הקצין הבודד היחיד בצה"ל אשר הגיע מיוון לפני חמש שנים. איון משרת במעבר ארז כקצין ארגונים בינלאומיים ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים. במבצע "צוק איתן", האו תיאם פינוי פצועים פלסטינים מול גורמים בינלאומיים. "ליוונים שרוצים להתגייס לצה"ל אני מספר על הדברים הטובים והרעים. צוברים כאן חוויות שלא ניתן לחוות בשום אוניברסיטה", הוא מספר.
לפני שלוש שנים טוראי אסתר אוסוריו חגגה את סוכות יחד עם אמה ככל הבתים היהודיים. ההבדל היחיד היה המיקום - פנמה שבאמריקה. היום, אסתר היא החיילת הבודדה היחידה מארצה, ומשרתת ביחידה מסווגת בחיל הים. היא גדלה בבית יהודי - דתי בפנמה, אבל את תהליך הגיור היא רצתה לעבור בארץ.
למרות שהיא כבר בת 20, לא היה לה ספק בקשר לגיוסה. "אני מרוצה מאוד מהשירות שלי ומהדרך שעברתי. אמא שלי מאוד גאה בי על שאני כאן, והיא הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו בפנמה", היא משתפת. "מאז הגיוס אני מרגישה שאני לא לבד, יש לי הרבה חברים ובזכות צה"ל אני מרגישה שיש מי שדואג לי".
טוראי אלון קרוגר, לוחם בצנחנים, הוא נציג ניו זילנד בצה"ל. לאחר שעבר מצד אחד של העולם לשני, הוא מנסה למצוא את נקודות הדמיון. "כשהיינו בשטח, בשבוע שדאות בטירונות, השינה בחוץ הזכירה לי את הבית", הוא משתף. "לחברים בבית קשה להבין למה באתי לפה, אבל אחרי ההשבעה שלי הם כתבו לי בהודעות שהם גאים בי. אם לפני שנה היו שואלים אותי אם אהיה בצה"ל, ועוד בצנחנים, הייתי אומר שזה בלתי אפשרי. עכשיו אני אומר: מה השלב הבא?"
טוראי סווילה לויס, שגדלה בקובה, משרתת כיום כטבחית בצה"ל. "עליתי לארץ כי המצב היה קשה בקובה", היא משתפת. "התגייסתי לצה"ל כי זו הדרך מבחינתי להמשיך לחיים שאני רוצה. בהתחלה חשבתי שלהתגייס זה בזבוז זמן, אבל הבנתי שזה הדבר הכי טוב שיכולתי לקבל".