ישראל ומצרים הן שתי מדינות החיות בשלום זו עם זו, ועדיין, טיול בפירמידות או בקהיר נראה לרובנו מסוכן ונראה לא הגיוני. סיני, מעוז כה אהוב על המטייל הישראלי, הפך ליעד טרור מובהק בו פועלות חוליות חמאס, חיזבאללה, אל קאעידה, ג'יהאד אסלאמי ועוד. נשק מוברח מאירן דרך המפרץ אל סודן, משם הנתיב ממשיך לסיני ודרך המנהרות אל עזה ומשם לשימוש כנגד ישראל.
לאחר מתקפת הטרור בדרך לאילת והסלמת המצב הבטחוני בדרום, קיבל שר הביטחון ברק החלטה לאפשר למצרים להכניס חיילים לסיני כדי להילחם בטרור - החלטה שהעלתה כמות גדולה של שאלות אסטרטגיות בכל הנוגע לשכנתנו הגדולה מדרום. הסכם השלום שהושג עם מצרים ב-79' הוריד מישראל איום של צבא אדיר, ועכשיו, עם חזרת המצרים לגבול הישראלי, אין מנוס מלבחון שוב את כוחו של הצבא המצרי, לבחון את הסיבות שבגללן הוחלט לפרז את סיני מכוחות צבא, ולדון בשאלה: איזה איום יותר גבוה, מחבלים או צבא גדול ומשוכלל על הגבול?
מתחילת שנות השמונים עבר הצבא המצרי מהפך אדיר מפלטפורמות נשק סובייטי לנשק מערבי, כשהמצרים למדו את הלקח ולא מסתמכים על מקור נשק אחד. מלבד ציוד רוסי שנשאר (מוצא בהדרגה מהשירות) רכשו המצרים נשק מצרפת, ארה"ב, סין ועוד. חיילי הצבא המצרי מתאמנים עם המתקדמים שבצבאות ערב וגם מבחינת גודלו מדובר בצבא הגדול ביותר באפריקה ואחד מהצבאות הגדולים והחזקים בעולם.
חיל האוויר המצרי - הרביעי בעולם בכמות F-16
יותר מ-30 שנה של שלום מול ישראל לא גרמו לחיל המצרי לקפוא על שמריו. חיל האוויר המצרי ניצל את הזמן לקפיצת מדרגה טכנולוגית במרוצת השנים הללו, וכיום הוא מפעיל לא פחות מ-500 מטוסי קרב, מהם 220 מטוסי F-16, טייסת מיראז' 2000 צרפתי, 230 מסוקים מהם 2 טייסות אפאצ'י ו-20 מסוקי צ'ינוק וכ-50 מטוסי תובלה. בכדי לתמוך בכמות ובאיכות המטוסים מסיימים בכל שנה מאה מצרים קורס טיס משולב עם תואר אקדמאי.
מלחמת יום הכיפורים מהווה מבחינת המצרים את הקו המנחה בהפעלתו המבצעית של חיל האוויר. ביצועיו, מגבלותיו ויתרונותיו כפי שבאו לידי ביטוי במלחמה זו, היוו לאחריה ובמידה רבה ממשיכים להוות גם כיום, את הקווים המנחים להתעצמותו ולהצטיידותו. טייסי הצבא המצרי מתאמנים באופן קבוע נגד טייסים אמריקאים ואירופאים ובנוסף כנגד טייסי F-15 סעודים בכדי לעמוד על נקודות התורפה של מטוס זה. בראיית המצרים, כל זאת הושג מול איום הייחוס האווירי שמציבה ישראל ומולו נוצר איזון כמעט מלא, בעיקר תוך רכש מערכות זהות או דומות.
מלבד אימונים קשים, טייסים מצרים היו מעורבים במלחמת המפרץ הראשונה ובתקיפות בחבל דארפור, כך לפי הדלפות של דיפלומטים אמריקאים. כמו כן צברו ניסיון קרבי במסגרת מלחמת לוב-מצרים (1977). ראשי חיל-האוויר המצרי מקפידים לעמוד לא רק על עליונותו המבצעית והטכנולוגית של החיל, אלא גם על תרומתו לחברה ולכלכלה המצרית, פיקוח על הגבולות הארוכים חיפוש והצלה של אזרחים במצוקה וסיוע מיוחד במקרה אסון.
צבא היבשה המצרי: טנקים מתקדמים, כוח נחתים ויחידות מיוחדות
כמו חיל האוויר גם חילות היבשה המצרים ידעו עדנה ב-30 שנה האחרונות. צבא מצרים מפעיל יותר מ-700 טנקי אברהמס אמריקנים (מיוצרים במפעלים במצרים), המגובים ביותר מ-1,700 טנקי M-60 שעברו השבחה (אותו עיקרון כמו בצה"ל). לכמות הזו מצטרפים עוד 1,000 טנקי T-62 ו-T-55 משופרים, כך שלצבא המצרי יש לא פחות מ-3,600 טנקים.
חיילי החי"ר נשענים בעיקר על כמה מאות נגמ"שי ברדלי אמריקאים ו-m-113, ועל כל אלה מחפים מאות תותחים וכמות אדירה של טילי נ"ט, לקח שנשאר מימי מלחמת יום כיפור. לצבא מצרים מאות טילי קרקע-קרקע בניהם ניתן למצוא את ה-MLRS שנכנס גם לשורות צה"ל. כמו כן הצבא המצרי מחזיק כוח נחתים גדול רכובים על נגמ"שים שמסוגלים לעבור מכשולי מים קשים (למשל תעלת סואץ), ומספר יחידות מיוחדות שאומנו על ידי ארה"ב, tf-333, tf-777, tf-999. מדובר ביחידות קומנדו שנועדו לבצע משימות מודיעין מיוחדות ומסוגלות לטפל באירועי טרור.
מלבד משימות בחסות האו"ם ואימונים עם צבאות ארה"ב ובריטניה, נלחמו חיילי מצרים במלחמת לוב-מצרים בסוף שנות ה-70 ובמסגרת כוחות הקואליציה במלחמת המפרץ הראשונה. לצבא המצרי יש הערכה רבה בקרב העם ובמסגרת התסיסה העממית כנגד שלטון מוברק היה זה הצבא שהכריע את הכף ותפס את השלטון.
חיל הים המצרי: מהגדולים באזור
על הנייר מחזיק חיל הים המצרי בכלי שיט רבים וחזקים יותר מאשר אלה שנמצאים ברשות חיל הים הישראלי. כך למשל, מחזיק הצי בעשר פריגטות - כלי שיט גדולים נושאי טילים, בעלי יכולת השמדת צוללות, הנחתת מסוקים וגם יכולת נ"מ. לעומת זאת, לישראל אין פריגטות אלא רק מספר ספינות טילים שמתקרבות בעוצמתן לכוח המצרי.
לצי המצרי יש כיום 4 צוללות פעילות והמצרים מחפשים מקור להגדלת הצי בלפחות עוד שתיים. לצי יש זרוע אווירית בדמותם של 35 מסוקים לתקיפה, השמדת צוללות וחיפוש והצלה. המסוקים פועלים מהספינות ומבסיסים שקרובים לחוף. לצי המצרי יש לא פחות מ-105 ספינות סיור (רובן במסגרת משמר החופים) שיחד עם הפריגטות ושאר כלי המלחמה מגנים על חופי מצרים וכמובן על תעלת סואץ.
לחיל הים המצרי אין מורשת מרשימה במיוחד אולם הוא היה הראשון בעולם שהטביע ספינה באמצעות טילים - את אח"י אילת באוקטובר 1967. המצרים מתאמנים עם צי ארה"ב, בריטניה, איטליה ועוד. בשוטף הצי המצרי עוסק במניעת הברחות נשק ובמניעת השתלטות הפירטים הסומלים על ספינות סוחר בים האדום, דבר שעשוי לפגוע במעבר ספינות דרך תעלת סואץ, המהווה מקור הכנסה לאומי חשוב למצרים. בנוסף מעורב חיל הים המצרי בהצלת מהגרים בלתי חוקיים שעוזבים את מצרים בדרכם ליעדים באירופה דרך הים.
פרשנות: אין ממה להתרגש
רבים במערב, כמו בישראל, רואים בצבא המצרי אי של יציבות וזה חלק מהסיבות שהעולם סייע לטפח אותו. מאז ומתמיד היה הצבא המצרי מקור הכנסה לאוכלוסיה המקומית (מרבית כלי הנשק מורכבים במצרים ברישיון), וקשוב לה. למרות המתיחות ביחסי ישראל מצרים מעוניין השלטון המצרי הזמני בשמירת הקשר עם ישראל ובהחזרת מצב הרגיעה לרצועת עזה. המדיניות המצרית החדשה כלפי ישראל היא אמנם יותר תקיפה, אך צמרת הצבא המצרי מבינה כי המשך הסכם השלום בין שתי המדינות משרת גם את האינטרס של מצרים.
אז האם יש ממה לחשוש? מומחים בתחום אומרים כי אין באמת ממה להתרגש ואין חשש אמיתי מצבא מצרי בסיני. צה"ל עוקב כדרך שיגרה אחרי הצבא המצרי ולא סתם שר הביטחון אישר כניסת כוחות מצרים לסיני. כיום, כך לפי המומחים, לא נשקף איום אסטרטגי לישראל מהצבא המצרי; להפך, ישנה חשיבות להמצאות כוחות מצריים בשטח -יש להם יכולת גבוהה להתמודד עם הטרור וולמשור על הריבונות המצרית בחצי האי, שזה כמובן אינטרס ישראלי מובהק. לכל זה יש להוסיף שכחלק מהסכמי השלום מקבלים המצרים חבילת סיוע בטחוני מארצות הברית בסכום של 1.3 מיליארד דולר, דבר שמחזק את האינטרס המצרי לשמר את המצב הקיים.