מבצע שירת הצפצפה אסון השייטת אנדרטה (צילום: אבישי טייכר)
אנדרטה לזכר לוחמי השייטת שנהרגו במבצע | צילום: אבישי טייכר

בליל ה-4 בספטמבר 1997 יצאו 16 לוחמי שייטת 13, בפיקודו של סגן מפקד היחידה סא"ל יוסי קורקין, למבצע סמוך לעיירה אנצרייה שבלבנון. תוך כדי התנועה הרגלית לעבר היעד, התפוצצו על הלוחמים מספר מטעני צד והכוח נתקל בכוח מחבלים של חיזבאללה.

הכוח, שהיה באותה שעה מפוצל לשתי קבוצות, נפגע קשה ו-11 לוחמים, ביניהם קורקין, נהרגו. ארבעה לוחמים נוספים נפצעו קשה ולמעשה רק לוחם אחד נשאר מתפקד והוא זה שהשיב אש, העביר את הדיווח הראשוני על האירוע וניהל את הגעת כוחות החילוץ.

חילוץ תחת אש

חילוץ הלוחמים מהשטח, שבוצע על ידי חיל האוויר ולוחמים מהשייטת ומיחידה 669, היה מבצע מסוכן ונועז. מסוקי החילוץ היו מסוג יסעור ובלאק-הוק ואילו מסוקי קוברה חיפו על הכוח מהאוויר. "יצרנו קשר עם אחד החיילים של השייטת, שהסתבר שהוא הקשר של הכוח", סיפר סגן נועם, אחד מטייסי הקוברה, בראיון לאתר חיל האוויר. "התפקוד שלו היה מופתי. בהתחשב במצבו, הקול שלו היה ברור ורגוע. למרות שהמפקד שלו נהרג, שאר חיילי הכוח נפגעו והמחבלים המשיכו כל הזמן לירות עליו, הוא התנהג בקור רוח מדהים. הוא אמר לנו בדיוק היכן הוא נמצא וביקש סיוע של כוח החילוץ".

"הלילה היה חשוך לגמרי, ונעזרנו במערכת לראיית לילה", הוסיף סגן עמית, טייס המשנה של היסעור, שהגיע לאזור ההיתקלות. "נורתה שם כמות ירי די נכבדה. כשהתקרבנו למקום ההיתקלות, ראינו נקודות אור. לא היה ברור אם זה ירי או פנסים. זיהינו גם מספר דליקות קטנות בשטח. מהאוויר היה מאוד קשה להעריך את חומרת האירוע.

"הנחתנו את כוח החילוץ של השייטת, שנועד להשיב אש, להגן על הכוח המקורי, ולהכין את הפצועים לפינוי אווירי. אז כבר היה ברור שלא ממשיכים במשימה, אלא מתארגנים לפינוי. מסוקי הקוברה התארגנו מעל שטח האירוע, ואנחנו יצאנו מהאזור והמתנו לקריאה של הכוח הקרקעי. אחרי חמש דקות שמענו בקשר את קולו של מפקד צוות החילוץ. הוא דיווח, בטון מאוד ענייני, על הרוגים רבים".

צפו בסיפורים המעניינים של 5.9 לאורך השנים (צילום: חדשות 2)
צילום המזל"ט שהציג נסראללה. החיזבאללה יירט את התמונות | צילום: חדשות 2

כדקה לאחר שהנחית מסוק היסעור את כוח החילוץ והמריא שוב לעמדת המתנה, הגיעה לשטח מכונית מרצדס שחורה, ממנה ירו המחבלים לעבר הכוח. הרופא, מהאר דגש, נפצע ונהרג. לוחמי השייטת השיבו אש לכיוון המרצדס והרגו את המחבלים שבה. היסעור קיבל אישור לנחות שוב, כדי לפנות את הנפגעים. "ניגשנו לנחיתה במרחק מאה מטר ממקום ההיתקלות, שאירעה בתוך חורשה, במקום שהמסוק לא יכול לנחות בו", סיפר סגן עמית.

"נחתנו עם הפנים לכיוון מזרח, כך שהרמפה האחורית הופנתה לעבר מקום ההיתקלות, כדי לזרז את העמסת הפצועים מספר פעמים כבר היינו על סף המראה, ואז ביקש מפקד כוח החילוץ של השייטת עוד שתיים-שלוש דקות. הם עשו הכול כדי למצוא באפילה את כל הפצועים והגופות של החברים שלהם. הקברניט ואני נותרנו בקוקפיט, מציצים מדי פעם לכיוון המטען, ומתארגנים לקראת המראה. עברו כבר יותר מ-20 דקות בשטח, זמן שחרג בהרבה מהתכנון".

המסתורין שמאחורי הכשל

שמועות רבות נפוצו במדינה לאחר האסון. מתחקיר ועדת החקירה הצה"לית (בראשותו של האלוף גבי אופיר) עלה כי הכוח נתקל במארב ארעי של חיזבאללה. תחקירים נוספים שהתבצעו במהלך השנים, חלקם על ידי התקשורת, מצאו כי קיים סיכוי שבחיזבאללה ידעו על המבצע המתוכנן, כיוון שיירט שידור תמונות של השטח ממזל"ט צה"לי. באוגוסט 2010 הציג נסראללה את תמונות המזל"ט הצה"לי וחיזק את הגרסה כי המחבלים שהו בשטח במארב מתוכנן. סברה נוספת שהועלתה, גרסה כי המטענים שנשא עמו הכוח היו בלתי תקינים והם אלו שהתפוצצו במהלך התנועה וגרמו לחשיפת הכוח.

בסיום האירוע שבו גם מסוקי הקרב לבסיסם. "זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את גודל האסון", אמר סגן נועם. "בדקות הארוכות לבד בתא, בשקט הזה בדרך הביתה, רק אז התחלתי לתפוס שישראל מתעוררת לבוקר רע מאוד".

<< 1996: מבצע ענבי זעם ; 2002: מבצע חומת מגן >>
לציר הזמן של כל מלחמות ישראל