לוט"ר אילת בתרגיל (צילום: דובר צה"ל)
מתרגלים את הטכניקה מיום הגיוס. אחת היחידות המיוחדות בתרגיל לחילוץ בני ערובה | צילום: דובר צה"ל

פעולת חילוץ של בני ערובה המוחזקים על ידי מחבלים נחשבת לאחת מהפעולות הצבאיות המאתגרות, הרגישות והקשות ביותר. עוד לפני אקט החילוץ צריך לאתר את המקום בו מחזיקים את החטופים – הליך מודיעני מאתגר לא פחות מהפעולה עצמה – ולאחר מכן צריך להערים על המחבלים ולהגיע מבלי להתגלות כדי לבצע את משימת החילוץ. כל מרכיב בפעולה חייב להיעשות בשיא הזהירות והחשאיות, אך מצד שני במהירות רבה, תוך כדי הידיעה שבצד השני יש מחבלים דרוכים שעלולים להרוג את החטופים אם משהו ישתבש.

בישראל יש מספר יחידות מיוחדות המתמחות בפעולות מסוג זה אולם הן לא לבד. כל מבצע הוא למעשה אופרציה שלמה הכוללת גם יחידות מודיעין רבות, את השב"כ, ויחידות תמיכה נוספות. מדובר בסגירת מעגל מורכבת, בדיוק כמו סיכול ממוקד, וכך זה עובד.

מידע ראשוני: מחפשים את שביל המידע

ברגע שדבר העלמותם של שלושת בני הישיבה נודע, הזניק צה"ל כוחות גדולים לאזור החשוד, כפי שניתן לראות בפרסומים, וככל הנראה נפתח חמ"ל משותף לכל גופי הביטחון הרלוונטיים. מהרגע הזה מתחיל מרוץ נגד הזמן המזכיר משחק של שח-מט. ישראל עושה הכול כדי לאתר את החטופים והמחבלים עושים הכול כדי להטעות מתוך הבנה שמחפשים אותם.

בשלב הראשוני השב"כ לוחץ על כל הרכזים שלו כדי שאלה ילחצו על הסייענים שלהם. כל מידע חשוב. במקביל מאתרים את האזור בו נלכדו החטופים על ידי המחבלים, למשל הרכב השרוף שאותר בהקשר לחטיפה האחרונה, וראשונים להגיע לשם הם הגששים. בראיון לפז"ם מאפריל השנה סיפר רס"ן מחמד מזאריב, קצין הגששים של חטמ"ר יהודה, כיצד מתבצע המעקב. "אני יכול להגיד שאצלנו היו לא מעט אירועים ואיך שהגיעו הגששים הם אמרו בדיוק מה קרה באופן מדויק", אמר מזאריב, והסביר כי הגשש שמגיע לשטח נותן את הכיוון אליו ברחה החוליה, כמה הם ואיך ברחו. הגשש ממשיך במעקב שלו אבל על סמך זה יודעים כוחות הביטחון לאן לשלוח את האמצעים המיוחדים.

רס"ן מזאריב (צילום: דובר צה"ל)
רס"ן מחמד מזאריב, קצין הגששים של חטמ"ר יהודה. "הגשש יכול לספר מה קרה באופן מדויק" | צילום: דובר צה"ל

יש לציין כי במקביל, ושוב כפי שפורסם במקרה האחרון, לשטח מגיעים גם אנשי מז"פ של המשטרה. אלה מחפשים כל קצה חוט שאותו ניתן לחבר לחשודים שאולי נמצאים במאגר. כמובן שאם הם מצליחים להשיג התאמה זה מסייע רבות לעבודת המודיעין אבל לא מסיים אותה. גם אם יודעים מי החשוד ברור שהוא לא יחכה לכוחות בסלון הבית.

כפי שפורסם לא פעם בעבר מי שבונה את שביל המידע הם אנשי המודיעין. אומנם היחידות המיוחדות מוקפצות לאזור כפי שקורה בחטיפת בני הישיבה, אולם בשלב הזה מדובר בעבודה מאומצת של אנשי הסיור והמודיעין. מצד אחד השב"כ, שם פועלים רכזים שמכירים כל סנטימטר של אדמה וכל סמטה בכפר, ומצד שני צה"ל בעזרת יומינט (מודיעין אנושי), תצפיות ומטוסים ללא טייס.

מתרגמים את המידע

כל המידע זורם באופן שוטף לחמ"ל משותף של כל גופי הביטחון ואלה דואגים לעדכן את מפקדי היחידות המיוחדות. החמ"ל הזה נראה כמו חדר או אוהל מסרט הוליוודי. זה כולל עשרות עמדות קשר, מסכים בהם ניתן לראות את צילומי הכטב"מים ופרוט נוסף שרלוונטי למקבלי ההחלטות והכוחות בשטח. ככל שהמידע זורם כך מתקרבים לחוטפים וכשמתקרבים לאלה מקרבים אליהם את היחידה המיוחדת שנבחרה לבצע את המשימה.

בריאיון לאתר פז"ם מינואר שנה שעברה סיפר ליאור לוטן, קצין סיירת מטכ"ל שהשתתף בחילוץ נחשון וקסמן ואף זכה לעיטור, כי בנוסף מתרגמים בחמ"ל את המידע עבור היחידה שנבחרה. מדובר במידע שיסייע להם להגיע למקום הנכון ולא פחות חשוב גם בדרך הנכונה. כלומר בשקט ובחשאיות. בחמ"ל דואגים שהיחידה המיוחדת תקבל את כל האינפורמציה על המטרה שלה, המקום בו מוחזק החטוף או החטופים, וזה כולל את סוג המבנה, מי נמצא בו וכל נתון שרלוונטי לפעילות הכוח והאמצעים שלו.

"יש שלבים מתישים וארוכים של איסוף מודיעין בשלל אמצעים, חשאי, גלוי ואמצעים נוספים כדי לבנות תמונת מצב", הסביר אז לוטן. "לא ניתן לבצע פעולת חילוץ ברמת סבירות גבוהה של הצלחה אם אין לך רמה סבירה של מודיעין לגבי מיקום החוטפים ומיקום בני הערובה. אתה גם חייב לדעת מה רמת המכשולים שהחוטפים פיזרו ביעד. למשל מטענים או צלפים ותצפית. הצירים שיאפשרו לך להגיע במינימום זמן ומקסימום סד"כ למגע עם החוטפים. עד שאתה לא מקבל את התמונה הזו מקדישים הרבה זמן מתיש באיסוף של המודיעין. לאחר מכן מתגבשת התכנית המבצעית שעליה מתאמן הכוח ששואף לצאת לדרך בתנאי הפתיחה שלך".

דיוק ומהירות: פעולת החילוץ

מרגע שהכוח מכיר את היעד שלו האתגר המרכזי הוא להפתיע את המחבלים תוך יצירתיות מאוד גבוהה. מדובר באתגר שמתחיל הרבה לפני שלב הפריצה, מכיוון שעליהם להסתיר גם את ההגעה. "הלחימה על היעד היא אתגר אבל אולי פחות קשה מהיצירתיות של להביא את הלוחמים למגע עם החוטפים", הסביר לוטן. "היום העולם פתוח מבחינת אמצעי תקשורת והחוטפים יכולים לדעת על ההכנות של הכוח שמלוות בכיסוי תקשורתי. צריך לבצע מהלכי הסחה שיסתירו את ההכנות של הכוח ובטח את תחילת התנועה למגע. ברוב המקרים זה יהיה בטריקים ותחבולות רק כדי להגיע למקום ולהתחיל את הפעולה".

לוט"ר אילת בתרגיל (צילום: דובר צה"ל)
ברגע שמחליטים על פעולת החילוץ, הכול קורה מהר מאוד | צילום: דובר צה"ל

באקט עצמו של החילוץ הכול מהיר והלוחמים חייבים להיות חדים. למרות האימונים המקום בזמן אמת יכול להפתיע והכדורים שורקים מעל הראש. זה הרגע שהמחלץ התאמן אליו ופה הוא צריך להוכיח את עצמו, כשלרוב מדינה שלמה יושבת לו על הכתפיים. "להבדיל מלחימה רגילה הכוחות ברמת מיומנות מאוד גבוהה. זה משהו שהתאמנת עליו הרבה פעמים. זה מה שאתה נשען עליו והכל פועל וקורה מאוד מהר. קשה מאוד לחשוב יותר מדי, מדובר לפעמים בשניות ודקות בודדות. מנהיגות אישית של מספר אנשים מניעה את הכוח קדימה במצב הזה ובעיקר הערבות ההדדית. זה לא שטח פתוח ואתה מרגיש את הכתף של הבן זוג שלך ואסור לך לפשל כי אז הוא ייפגע. זה כוח מניע חזק מאוד".

את דבריו של לוטן ניתן לסכם כך: ברגע הפריצה הכוח נכנס במהירות ומכל הפתחים, זה כולל קופים שיורדים מלמעלה במקרה הצורך, וצלפים שמחפים מרחוק. עשרות לוחמים פורצים מכל כיוון ובניגוד לעולם החי"ר זה לא מתחיל ברימון והם לא מחפים על עצמם באש כבדה. לכל כדור יש כתובת. בטכניקה אותם תרגלו מיום הגיוס הם פורצים לחדרים כאשר מבחוץ, במידה ויש קשר עין, יש צלף שמחסל מחבלים שמסכנים את הכוח אולי גם את בן הערובה. הכול נגמר בשניות בודדות.