25 בדצמבר 1969. בעיר הנמל שרבורג שבצפון צרפת חוגגים את חג המולד. בכל בתי האב בעיר, המשפחות מכונסות בבתים סביב שולחנות החג וסמוך לקמין ועצי האשוח והרחובות מקושטים באורות נוצצים, בובות איילים ותחפושות של סנטה קלאוס. המוזיקה נשמעת ברחובות וריח ערמונים נקלים על האש אופף את האוויר. בשעה 2 בלילה, מנמל העיר יוצאות חמש ספינות ועושות את דרכן אל תוך הים הסוער. העיר ממשיכה בחגיגות. רק בבוקר שלאחר מכן, העולם מבין שבזמן שילדים ביקשו משאלות מסנטה, חיל הים הישראלי קיים מבצע מילוט שאפילו מפיקי הסרטים הכי מופרעים בהוליווד לא הגו.
משלחת הרכש הישראלית מטעם חיל הים הגיעה לשרבורג כמה שנים לפני אותו ליל חג מולד גורלי, כדי לסגור עסקה במסגרתה המספנות בעיר התחייבו לייצר בעבור חיל הים הישראלי 12 ספינות טילים חדישות לפי תכנון גרמני של מספנות אחים לורסן. עד מלחמת ששת הימים, ייצור חמש מהספינות הושלם והן הועברו לישראל. אך בעקבות המלחמה, צרפת מטילה אמברגו נשק על ישראל, במסגרתו, שבע ספינות נותרו בנמל שרבורג הצבאי כאשר הליך היצור נמשך, אבל לא ניתן היה להוציא אותן לכיוון ישראל.
בשנת 1968, חלה הדרדרות נוספת ביחסים עם הצרפתים בעקבות מבצע "תשורה" בו השתלטה סיירת מטכ"ל על שדה התעופה הבינלאומי בביירות ופגיעה במטוסי נוסעים של חברות ערביות. ישראל ניצלה את ההרעה ביחסים ונתנה הוראה לשתיים מהספינות שיצאו לניסוי בלב הים לשנות כיוון ולהתחיל להפליג לנמל חיפה. בעקבות התקרית, צרפת החליטה "להעניש" את ישראל, וחמש הספינות הנותרות הוצאו מהנמל הצבאי בשרבורג והועברו לנמל האזרחי, מה שבדיעבד הקל על המילוט שלהם, כי הוא פשוט היה הרבה פחות שמור.
בשלב הזה נכנס העוקץ מבית היוצר של המוסד, לו שותפים 400 שומרי סוד. בעקבות הכיבוש של חצי האי סיני, ישראל הופכת למפעילה הרשמית של שלוחה של חברה לחיפוש נפט בסיני. על האליבי הזה, מוקמת בפנמה חברת קש באצטלה של חברה לחיפוש נפט. אותה חברת נפט קונה את חמש הספינות שמוחזקות בנמל שרבורג בכדי שאלו, על פי הסיפור הבדוי יסייעו לחיפוש הנפט. באופן זה, תכננה ישראל להוציא את הספינות מנמל שרבורג מבלי שהדבר יחשב להפרת האמברגו הצרפתי.
תקשורת בין הספינות עם ווקי טוקי
על הוצאת המבצע לפועל היה אחראי הדר קמחי, אז מפקד ספינה ולימים סגן מפקד חיל הים בדרגת תת אלוף. "היו לנו שתי ספינות מתוך החמש שהספיקו להתקין עליהן מערכות קשר עד שהתחיל האמברגו", הוא מספר בראיון שאנו עורכים עמו 44 שנים לאחר המבצע. "לקראת המבצע, היינו צריכים לדאוג לאמצעי קשר לשלוש הספינות הנותרות. האפסנאי של המשלחת, נסע לפריז ובמכירות של חג המולד, הוא קנה בעבור הספינות האלו מכשירי קשר, ווקי טוקי, כמו שקונים לילדים ובמספר חנויות שונות, הוא קנה מספר עצום של סוללות. כל ספינה קיבלה 150 סוללות".
עוד מספר קמחי על תחבולות נוספות שהיו כרוכות בהוצאת המבצע אל הפועל. "בלילות שלפני המבצע, התחלנו להפעיל את המנועים של הספינות בתוך הנמל, כדי להרגיל את התושבים לרעש בלילה כדי שכשנצא אל הדרך, אף אחד לא יבחין במשהו חריג. בפעם הראשונה שעשינו את זה, המשטרה הצרפתית הגיעה מיד, אז הסברנו להם שנהיה מאוד קר ושכדי לחמם את הספינות, אנחנו חייבים להפעיל את המנועים". אספקת המים והמזון הדרושים להפלגה ללב הים נרכשת בהדרגה עד ערב היציאה אל הים.
ערב חג המולד מגיע, הלילה יורד, אווירת החג מציפה את העיר שרבורג והשעה 20:00 היא שעת הש'. בשעה הזו, צוותי חמשת הספינות היו צריכים להחתים את הדרכונים בביקורת הגבולות בנמל ולצאת אל הים באצטלה של ספינות אזרחיות. הים, לעומת זאת, יש לו תכניות משלו. "בערב שלקראת היציאה, הייתה סערה חזקה לאורך הסיביר ליין. היא התקרבה מהאטלנטיק לכיוון אירופה. היו רוחות חזקות והגלים היו גבוהים מאוד. אנחנו בשעה 20:00 התכנסו לצאת כי כולם היו בארוחת הכריסמס, אבל באותה השעה הגלים והרוח היו מאותו הכיוון ועל פי מיטב השיפוט המקצועי שלי, זה מצב מסוכן לספינה בים", הוא משתף. "ולכן דחיתי את היציאה לשעה 22:00, בשעה 22:00 דחיתי את היציאה לשעה 00:00, אז היינו צריכים לתת דחיה נוספת".
השעה כבר מאוחרת ועל קמחי היה לקבל החלטה. בשנה האחרונה בה הוא שהה בשרבורג, הוא הספיק להכיר את האקלים באזור וצפה שהסערה תירגע בקרוב. ואכן, על פי התחזיות שלו וגם על ידי הדיווחים של ה-BBC, הסערה נודדת לכיוון סקנדינביה ומותירה להם ים שניתן לשוט בו. "בשעה שתיים בלילה, העזתי להוציא את הספינות לדרך", הוא אומר ומוסיף, "היה לנו מזל שהרוח השתנתה".
ובשעה 02:00, הספינות יוצאת אל הים הפתוח מנמל שרבורג אל עבר המים הטריטוריאליים של בריטניה, משם למצרי ג'יברלטר אל תוך הים התיכון, האי למפדוזה הסמוך למלטה, כרתים ובסופו של דבר – נמל חיפה.
"כשיצאנו דרומה, מצאנו את אותו הים שציפינו למצוא", מספר קמחי. "גלים בגובה של 8 מטר יחד עם גלים בגובה של 2 מטר. זה היה לא פשוט לעבור שם עם הספינה. עלית על גל גדול, אתה מתחיל לרדת למדרון ולהסתובב יחד עם הגל ולרוץ עם הגל. אסור לרוץ מהר מידי כי אז תיתקע עם החרטום בגל מקדימה והגל שיבוא מאחור יכסה אותך. היה צריך לשמור על מהירות מדויקת. זה היה לא פשוט".
"השעות הראשונות היו מאוד קשות"
בבטן הספינה, הימאים חווים את הים במלוא כוחו. "בספינה עצמה, בשעות הראשונות עד שהימאים התרגלו לים, לא הרגשת את הצוות. כל אנשי הצוות היו עם דלאים צמודים. הספינה מתחלקת לשניים: ירכתיים וחרטום. אף אד לא עובר ביניהם. במטבח היה לנו מרק גולש קשור עם ברגים על מחמם חשמלי. כל מי שרצה, יכול היה לאכול עם כלים חד-פעמיים. אני בערך בתשע בבוקר ניגשתי למטבח. מה שלא התאדה זה מה שנשאר. אף אחד לא הגיע לסיר. במשך שעות היום כולם התאוששו, אז היה אפשר לראות חיוך ודיבור, אבל השעות הראשונות היו מאוד קשות ושקטות".
אחרי שהספינות עוברות דרך מיצרי ג'יברלטר, הן מגיעות לאי למפדוזה שסמוך למלטה למטרת תדלוק. שם, בשתיים מהספינות מתגלית תקלה. "בשניים מהספינות הייתה לנו פריצה של קיטור. נוצר ערבוב של מים בתוך הסולר וכתוצאה מזה היו סדקים במנועים". בשלב הזה, שתי הספינות לא יכולות להמשיך לשוט באופן עצמאי ויש צורך בסיוע של כלי שיט נוספים. "הקמנו קשר דרך חיפה לימאים כדי לראות איזה אניות ישראליות יכולות לעזור בגרירה". התגובה לא מאחרת להגיע. "מיד הופיעו אניות ישראליות שהבעלים שלהם אמר, 'אם רק תבקשו, אני פונה מהמסלול ועם כל הזמן שזה ייקח לי, זה לא יעלה לכם כלום'", קמחי משתף. "סימנתי אנייה שעברה את ג'יברלטר. אמרתי שנעשה מפגש בים האגאי מצפון לכרתים וניעזר באנייה כאניית גרירה".
באזור כרתים, האניות מתפצלות, וממשיכות כולן אל עבר נמל חיפה, מבלי להיעזר בגוררת. ב-31 בדצמבר, ערב השנה החדשה, חמשת הספינות עוגנות בשלום בנמל חיפה.
חמש הספינות מתקבלות בידי מדינת ישראל, אבל לא בידי חיל הים. אותה חברת הקש שהוקמה, מוכרת אותן לחיל הים הישראלי לאחר חצי שנה, אז למעשה, עסקת הרכש הישראלית-צרפתית מסתיימת.
שנה לאחר מכן, בעודו נספח צה"ל בלונדון, קמחי אוזר אומץ ועורך עם משפחתו ביקור נוסטלגי בשרבורג. אנשי המספנה מקבלים אותו בברכה וחושפים בפניו כי הם מעריכים את מעשה הגבורה ואת מורת רוחם לאמברגו שהטילה ממשלת צרפת. עוד סיפרו, כי המבצע עשה יחסי ציבור מצוינים למספנה שנחשפה ללקוחות רבים ממדינות נוספות.
קרבות הים-ים הראשונות בהיסטוריה
כאן בישראל, חמשת ספינות הטילים שנקלטו בצי, מהוות חמישית מהצי וארבע שנים אחרי הגעתן ארצה, הופכות למכפיל כוח רציני בקרבות מלחמת יום הכיפורים. "חיל הים לא יכול היה להיות מוכן יותר מזה. שליש מהספינות היו הספינות שיצאו משרבורג. בלי השליש הזה, היה קשה לפצל מול מצרים ומול סוריה והיה קשה להחזיק את הקשר. המילוט משרבורג הגיע בזמן והיה באמת צורך אמיתי בספינות האלו למלחמת יום כיפור".
אותן הספינות, אח"י סער, אח"י געש, אח"י חרב, אח"י חנית, אח"י סופה ואח"י חץ משתתפות בקרבות הים-ים הראשונים בהיסטוריה כשלשני הצדדים טילים. לזכותן ניתן לזקוף את הקרב על לטקיה, קרב הים-ים הראשון, בו משותק הצי הסורי שלא יוצא מנמליו עד סוף המלחמה.
אותן הספינות כבר יצאו משירות וחלקן הוטבעו בנמל אילת, בכדי ליצור אתרי צלילה חדשים, אבל המבצע זכור היטב בתור ההברקה הישראלית והתחבולה המתוחכמת ביותר. בשייטת הסטי"לים שגדלה מאז וצפויה לגדול עוד בשנה הקרובה שומרים לספינות ההן ולמבצע ההוא חסד נעורים.