בשבוע שעבר, במסגרת יום הגאווה בכנסת, הוצגו נתונים שמראים כי ישראל היא מעצמה של ילדים להורים גאים, ויש בה את האחוז הגבוה ביותר בעולם של הורים חד מיניים. על פי נתוני ארגון ״משפחה חדשה״, יותר מ-3,000 זוגות חד מיניים בישראל הביאו עד כה ילדים לעולם. מי שהולך ברחובות תל אביב וסביבתה, כבר לא יופתע ממראה של זוגות להט״בים עם עגלת ילדים. אבל התופעה החדשה בקרב גברים חד מיניים היא הבאת ילדים לעולם ללא בן זוג וללא הורות משותפת, כלומר באופן נפרד ועצמאי.
כשחושבים על הומואים שמביאים ילדים לעולם עולות תמיד השאלות למה ובאיזו דרך הם עושים זאת. אין אב הומוסקסואל שלא נשאל אודות הדרך בה בחר, בין אם זו הורות משותפת, פונדקאות, אימוץ וכדומה. לדרך החדשה קוראים הורות יחידנית והמשמעות שלה היא תא משפחתי של הורה יחיד, שמגדל את ילדיו ללא בן זוג, מתוך בחירה. בארץ מוכרת התופעה של אימהות יחידניות, אבל הורות יחידנית אצל גברים הומוסקסואלים עדיין חדשה בנוף הישראלי.
כל עוד זה לא פוגע בי, אז לא אכפת לי
״החלום הבסיסי של רוב האנשים זה לגדל ילד עם בן זוג אוהב, בתוך תא משפחתי אחד״, מסבירה הפסיכותרפיסטית טל קרויטורו ל-mako גאווה. ״צריך להבין שמי שבוחר בדרך של הורות יחידנית למעשה מוותר על החלום הזה. הורות יחידנית להומוסקסואלים זה תהליך מאוד יקר, שיכול להגיע לעלות של דירה בארץ. זה לא נגיש לכולם - מי שבוחר בכך צריך לראות כיצד הוא מארגן את הגידול של הילד, הוא חייב עזרה לוגיסטית ובעיקר סביבה תומכת״.
כאמור, בשנים האחרונות יותר ויותר גברים הומוסקסואלים בוחרים להביא ילדים באופן עצמאי. לפי דעתה של קרויטורו אחת הסיבות המרכזיות לכך היא העובדה שהורות משותפת (גידול ילד עם פרטנר שהוא לא בן זוגך) יכולה להיות מורכבת וקשה לא פחות, בנוסף לעובדה שהאפשרות להביא ילד לבד הפכה לאפשרית ולגיטימית. ״בעבר לא היו הרבה אפשרויות להומואים. אם הם רצו ילדים הם היו צריכים להתחתן עם אישה ולחיות איתה בשקר. אם לפני עשרות שנים היית צריך לוותר על חיי זוגיות למען ילדים, היום זה שונה. בישראל, החברה מאוד לוחצת על עשיית ילדים. הרבה אנשים חושבים שהבאת ילדים לעולם זה סוג של לגיטימציה חברתית, כלומר "אני אהיה פחות אאוטסיידר"״.
אחת הסוגיות המעניינות היא כיצד החברה רואה את המגמה החדשה. ״צריך כמובן להגדיר חברה, ישראל היא לא חברה אחידה - יש פריפריה ומרכז, חילונים ודתיים, יהודים וערבים וכדומה״, מסבירה קרויטורו ומוסיפה: ״אני חושבת שבחברה הליברלית, מרכז הארץ ובפרט תל אביב, הקבלה היום היא לא מתוך איזה הומניזם גדול שצמח לו פתאום, אלא מתוך תחושה שכל אחד עוסק בעניינים שלו. כל עוד זה לא מפריע לי ולא פוגע בי, אז לא אכפת לי. אנחנו לא מוקפים באבירי זכויות אדם שמגלים סימפתיה אדירה מתוך אמונה עמוקה ושוויון זכויות. זה סוג של קבלה פסיבית״.
"הוא כל עולמי, אבל לא עולמי הרומנטי"
מי שכן בחר בדרך של הורות יחידנית הוא עודד אברהם, בן 41 מגבעתיים. עודד הביא לעולם את אורי לפני כארבעה חודשים, בתהליך פונדקאות בארה״ב. ״התהליך היה מהיר וחלק״, מספר עודד, ״הייתי בזוגיות ארוכה כשבאיזשהו שלב התחיל לבעור בי העניין של ילד. כשהסתיימה הזוגיות והתחלתי את התהליך של הבאת ילד שאלתי את עצמי המון שאלות על גידול הילד בכוחות עצמי. האם ילד צריך שני הורים? אבא ואמא? בדקתי כל עניין ברמה הרגשית והשכלתנית. וזה הפורמט שמתאים לי כרגע״.
מדוע לא בחרת בהורות משותפת?
״לא היתה לי ידידה טובה שהציעה לי לעשות איתה ילדים. מתוך הידידות שלי, חלקן כבר עם ילדים או בזוגיות. שמעתי הרבה סיפורים קשים על אנשים שהביאו ילדים עם ״הנפש התאומה שלהם״, ואו שזה נגמר רע או שהתהליך מאוד קשה ומורכב. מבחינתי זה היה כמו להביא ילדים להורים גרושים עם מתחים ובעיות. לכן מה שנשאר זה להביא ילד באופן עצמאי. היה לי הרבה מזל, יש לי משפחה תומכות ואחות מקסימה שעוזרת לי מאוד. ברגע שהם רואים שאני צריך אוויר לנשימה הם ישר באים ועוזרים. זה אחד הדברים הכי חשובים. אין לי חברים שנמצאים כמוני בהורות יחידנית וזה קצת חסר לי״.
יצא לך לפגוש הורים יחידניים לפני התהליך?
״כן, בוודאי. ליווה אותי, ממש כמו מנטור, הורה יחידני שהביא תאומים. הוא עזר לי מאוד. להיות הורה יחידני זה קצת כמו לקפוץ למים, קשה מאוד להתכונן לקראת זה. החיים שלך משתנים במאה שמונים מעלות, למרות שזה לא חייב להיות ככה בפועל. הבנתי שעכשיו הילד שלי הוא מספר אחד ואין פה שאלות, אתה צריך לעשות המון ויתורים. לי היה חשוב להביא ילד מתוך שלמות, הבנה והכרה שאני מוכן לעשות את הקפיצה הזאת למים״.
אילו פחדים וקשיים אתה עובר?
״בעיקר בדידות. ילד הוא לא תחליף לזוגיות, ילד הוא ילד - יש לו את הצרכים שלו ומאוד היה לי חשוב להגדיר את זה מלכתחילה. אורי הוא כל עולמי הנפשי אבל לא עולמי הפיזי והרומנטי. ילד נותן המון יחד והוא האהבה הכי גדולה שיש, אבל בערבים כשאתה מסתובב בבית בא לך לדבר עם מבוגר, ואם בא לך חיבוק שהוא לא חיבוקי ילדי, אין לך את זה. זאת אומרת, חשוב לי שגם תהיה לי פינה לעצמי וברור מבחינתי שאני לא עוצר את החיים הפרטיים שלי ומסתפק רק בילד. אני מאוד רוצה זוגיות, להקים בית. בתור הורה יחידני אתה הופך להיות מערך לוגיסטי. מה שפעם היה מאוד פשוט הופך להיות מאוד מורכב. אבל כל הלוגיסטיקה זה שטויות״.
אתה חושב שהמגמה של הורות יחידנית תלך ותתרחב?
״אנחנו הולכים יותר ויותר לכיוון של יחסים פחות אישיים ויותר יחסים מתווכים. בעולם ההיכרויות לדוגמה, לפני שאתה נפגש עם בן אדם אתה יודע עליו לא מעט. עד שהגעת להיפגש איתו עברת מסננים רבים, ממש כמו ראיון עבודה. המצב הזה גורם לאנשים רבים לא למצוא זוגיות או לא להגיע לזוגיות. הקהילה הגאה בישראל עדיין נמצאת בחיתוליה מבחינת ההבנה שלה בזוגיות, בקבלה של זוגיות. אני מאמין שהקהילה לא התגברה על השלב של הנאות החיים. אני מאמין שבעתיד התופעה תהיה הרבה יותר נפוצה, מכיוון שפחות אנשים ימצאו פרטנר לעשות איתו ילדים״.
איך החברה מסתכלת על הורים יחידניים?
״אני אישית נתקל בתגובות כמו ״כל הכבוד״, ״וואו״, ״אתה גיבור״, ״איזה אמיץ״ וכדומה. אני ממש לא מרגיש גיבור גדול, פשוט עשיתי מה שנכון לי. אבל אני כן מרגיש אאוטסיידר בתוך הקהילה הגאה. אם התופעה הזאת כבר קיימת, הקהילה חייבת להתייחס אליה ברצינות. ככל שהנושא הזה יעלה על סדר היום, זה יגיע ליותר אנשים שרוצים אבל מפחדים. חסרה מסגרת של הורים יחידניים. קיימת קבוצה בפייסבוק של הורים יחידניים אבל צריך משהו הרבה יותר רציני. הייתי מצפה שהארגונים הגאים ירימו את הכפפה ויארגנו מפגשים מהסוג הזה - ליווי של עובד סוציאלי, מפגשים של הורים יחידניים ועוד״.
אתה תמליץ לחבר הומו להביא ילדים באופן עצמאי?
״כמובן שכל אחד צריך לעשות מה שנכון עבורו, לי זה ללא ספק היה מאוד נכון. זה שהבאתי ילד לבד לא הופך אותי למנטור בנושא. אבל אם בן אדם יודע שהוא יכול להכיל את זה כלכלית, נפשית ופיזית ושיש לו סביבה תומכת אז זה לגמרי אפשרי ואני ממליץ״.