כשירדן קלוזנר בן ה-23 יצא מהארון לראשונה מול אמו, מרגניתה, היא הפתיעה אותו. "התגובה המיידית שלי הייתה לחבק אותו ולהגיד שאני אוהבת ומקבלת אותו", היא משחזרת. "אמנם אמרתי לו שאני צריכה לחשוב ולעכל את הכל, אבל היה לי חשוב לתת לו את ההרגשה שהכל בסדר ושאני פה בשבילו".
אבל חמש שנים לאחר מכן, כשגם אחיו של ירדן, אריאל בן ה-26, יצא מהארון, מרגניתה נדהמה. הפעם, התגובה הראשונית שלה הייתה הפוכה לחלוטין. במקום חיבוקים ואהבה, מרגניתה, 58, לא הפסיקה לבכות. "חטפתי בוקס בבטן", היא מספרת, "בכיתי ובכיתי במשך חודש שלם. האשמתי את עצמי. חשבתי שאם שני הבנים שלי הומואים, אז כנראה שעשיתי משהו לא בסדר. תמיד דמיינתי שלפחות לאריאל תהיה משפחה, ופתאום הרגשתי איך כל התפיסה שלי לגבי משפחה מתפרקת".
אריאל עצמו הושפע מאוד מהיציאה מהארון של אחיו הצעיר. אמנם הוא כבר הבין באותו זמן שהוא הומוסקסואל, אבל לא הצליח לתרגם את ההבנה הזו למשהו מוחשי. "חשבתי שזו רק תקופה ושזה יעבור לי כשאתבגר", אומר אריאל. "המחשבות האלו לא הגיעו מתוך לחץ שהופעל עלי להיות סטרייט, אלא מהצורך האישי שלי להיות נורמטיבי. כשירדן יצא מהארון הופתעתי מאוד. לא הצלחתי להבין איך בגיל כל כך צעיר הוא הצליח לעבד את כל מה שקורה איתו ולהגיע למסקנה שהוא הומו. אבל הוא היה הרבה יותר מהיר ומתקדם ממה שחשבתי, בטח יותר מהיר ממני".
למה לא שיתפתם אחד את השני?
"בתור נערים לא היינו קרובים במיוחד. זה גיל עם הרבה סכסוכים ומריבות בין אחים. כל אחד חי את החיים האישיים שלו. אני מאמין שזו הסיבה בגללה הוא לא בא ושיתף אותי, כמו שאני לא שיתפתי אותו".
מי ששברה את השתיקה של אריאל, מבלי בכלל לדעת, הייתה דווקא אמו, מרגניתה. "יום אחד אריאל ואני נסענו באוטו, ושאלתי אותו אם הוא חושב שגם הוא הומו", היא מספרת. "אמרתי לו שחשוב שיידע שיש בלב של אמא מקום ליותר מילד הומו אחד. אבל כשהוא באמת עשה את זה ויצא מהארון – התרסקתי. אחרי חודש של עצב ובלבול התעשתי והבנתי את מה שידעתי גם קודם: זה בדיוק אותו בן, ושום דבר לא השתנה".
"לעולם לא אצא עם מישהו שיצא עם אחי"
יציאה מהארון היא רגע מכונן בחייהם של כל הומו, לסבית, טרנסג'נדר ומי שביניהם. אין ילד שלא תוהה כיצד הוריו יגיבו כשיתוודה בפניהם שהוא לא סטרייט, ואין הורה שלא תוהה איך יגיב אם יגיע הרגע שבו ישמע את המשפט "אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם". הלם, אשמה, הבנה, שחרור, כעס, פחד או קבלה הם רק חלק מהתפריט ברגעים כאלו. אבל מה קורה במשפחה שמתמודדת עם הגילוי יותר מפעם אחת, ומגלה שיותר מבן משפחה אחד אינו סטרייט?
במשפחת קלוזנר, ירדן דווקא התקשה לקבל את היציאה מהארון של אחיו הגדול אריאל. "הוא לא אהב את העובדה שעכשיו גם אחיו הגדול מצטרף לקהילה", אומרת מרגניתה, ואריאל מוסיף: "אני חושב שהוא גם מאוד נפגע מהעובדה שלא פניתי אליו". ירדן, מצידו, דווקא טוען ששמח מאוד בשביל אחיו הגדול. "הוא עשה את זה בזמן שנכון לו, וראיתי איך בבת אחת ירדה לו אבן מהלב", הוא אומר. "שמחתי גם על הפלטפורמה החדשה שנוצרה בינינו והייתה מבוססת על כנות. היינו אחים שרבים כל הזמן, והיציאה שלו מהארון איפשרה לנו לפתוח את הפחדים, לפתור דברים ולהתקרב״.
לאחר שהתאוששה מהמשבר הראשוני, החליטה מרגניתה להעניק לשני בניה תמיכה מלאה, ואף להתגייס לפעילות ציבורית בתחום. היא החלה להתנדב בתהל"ה – עמותה המעניקה תמיכה להורי הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים, וכיום היא משמשת כיו"ר העמותה. "זה קרה אחרי הרצח בברנוער", היא מסבירה, "פתאום הבנתי שמישהו יכול לבוא ולרצוח את הילדים שלי רק בגלל הנטייה המינית השונה שלהם, וזה הזיז אצלי משהו. הלכתי להפגנה שהתקיימה אחרי הרצח ושם נתקלתי לראשונה בדוכן של תהל"ה. ניגשתי ואמרתי שאני רוצה להתנדב".
לאחים ירדן ואריאל לקח עוד קצת זמן עד שהרגישו בנוח עם העולם שהפך לפתע משותף לשניהם. "אני לא אכחיש שחששתי מעט מעירוב העולמות", מודה ירדן, "אבל כשאריאל יצא מהארון, אני הייתי כבר במערכת יחסים והביצה התל אביבית לא משכה אותי, אז הרגשתי מאוד בנוח 'להעניק' לו את הטריטוריה".
"אנחנו שני טיפוסים שונים לגמרי", מוסיף אריאל. "אני גר בתל אביב, וחווה את חיי הקהילה בעיר מהרגע שיצאתי מהארון. ירדן בילה את רוב הזמן בירושלים, ולכן רוב החברים שלו בקהילה הם משם. הוא גם נכנס מהר לזוגיות ואני לא. רק מדי פעם, כשהוא היה מגיע עם חברים למסיבות בתל אביב, היינו נפגשים".
לעומת האחים ירדן ואריאל, התאומים גלעד ואלון אמיר, תאומים גאים וזהים בני 35 מתל אביב, בהחלט חולקים את אותה טריטוריה עירונית. אי לכך השניים ניסחו ביניהם מלכתחילה כללים של הפרדה ברורה. "אנחנו לעולם לא נצא עם מישהו שיצא עם האח השני", מצהירים השניים, "אבל למזלנו יש לנו טעם מאוד שונה בגברים אז זה בכלל לא עומד על הפרק".
גם אלון וגלעד לא שיתפו אחד את השני בתחושות שלהם – למרות שבניגוד לאחים קלוזנר שוררת ביניהם דווקא קרבה גדולה. "היחסים בין תאומים שונים מאלו שקיימים בין אחים 'רגילים'", מסביר אלון. "מדובר בשני בני אדם שנולדו באותו הרגע, ויוצאים לתנאי פתיחה שווים. זה אומר שמאותו רגע יש גם תחרות תמידית – מי יידע לנצל טוב יותר את התנאים הקיימים ויגיע רחוק יותר".
גלעד היה הראשון שעשה את הצעד. "כבר בגיל מאוד צעיר ידעתי שאני שונה", הוא נזכר, "אבל לא ידעתי להגדיר את השוני. בגיל 15 הבנתי במה מדובר ועברתי עם עצמי תהליך של קבלה. בגיל 18 שוחחתי על כך עם אלון לראשונה. פניתי אליו ושאלתי אותו אם הוא הומו. הוא ענה שכן".
איך הרגשת?
"הקלה. לא בגלל העובדה שיש לי אח הומו שאפשר לחלוק איתו חוויות, אלא יותר בגלל העובדה שצדקתי, ושההרגשה שלי הייתה נכונה. בגיל 21 עשיתי שיחה עם אבא. הוא קיבל את זה יפה מאוד ורק ציין שעצוב לו על כך שיהיה לי קשה מול החברה, כי אנשים לא מקבלים את זה יפה. ואז הוא שאל: 'מה עם אלון?', אז אמרתי לו שישאל את אלון".
אצל אלון תהליך היציאה מהארון היה מאוד שונה. "אני לא בן אדם של שיחות נפש", הוא מודה, "תמיד ידעתי שאני אחר. אבל לא ידעתי להצביע על ההגדרה המדויקת. גדלנו בתקופה שלא היו הומואים בטלוויזיה או בקולנוע, לא היה אינטרנט ולא היה מאיפה לקבל את כל המידע שקיים היום. כשהיה לי ברור מי אני ומה אני, לא הייתה לי שום כוונה לעשות מזה עניין. מי שרצה לדעת – ידע. מעולם לא תכננתי שיחה משותפת עם כולם שבמסגרתה אצא מהארון".
אמם של התאומים קיבלה אותם בטבעיות ובשמחה. "אמא אהבה מאוד את העובדה שיש לה בבית שני בנים הומואים", מספר אלון, "היא מאוד גאה בזה ואוהבת שכולם שואלים אותה על זה. אני זוכר משפט אחד שהיא אמרה לי: 'אני נורא שמחה שאתה הומו'. היא לא אמרה 'מקבלת', או 'למדתי להשלים עם זה', אלא 'שמחה!', וזה מבחינתי אומר הכל".
אבל למרות התמונה האידילית, לא חסרו קשיים. למרות היציאה החלקה מהארון והקבלה שזכו לה מאימם, כשאביהם של השניים פגש לראשונה את גלעד ואת בן זוגו – האירוע התגלה כקטסטרופה. "הזמנתי את אבא ואת בת זוגו לארוחת ערב כדי שיכירו את בן הזוג שלי", מספר גלעד, "אבל הארוחה הייתה מאוד לא נעימה ואחרי שעה כולם ברחו. כנראה שהיה לו קל יותר לשמוע על זה מאשר לראות את החיים שלנו מול העיניים".
אלון, לעומתו, לא השאיר לאף אחד את האופציה לברוח. כשהשניים היו בני 25 הם התראיינו לכתבה עיתונאית שעסקה בתאומים. אלון בחר לצאת בכתבה מהארון. "עשיתי את זה בזבנג וגמרנו", הוא מודה, "בבת אחת כולם קראו וידעו. אפשר להגיד שלא יצאתי מהארון – שרפתי אותו".
"הבומבה הייתה גדולה יותר כיוון שדובר בשתי הבנות"
את ענת צאיג כנראה שלא צריך להכיר לכם. מי שהייתה על לא מזמן דיירת פופולרית בבית האח הגדול, יצאה מהארון בצעירותה יחד עם אחותה, מירי, 42. צאיג, 40, מספרת שהיא ואחותה שיתפו אחת את השנייה בנטיות כבר מגיל צעיר. "בסביבות גיל 14-15 נפתחנו אחת מול השנייה. לגביי זה היה מאוד ברור, גם לי וגם לאחרים, כי הייתי מן בת-בן כזו, אבל לגבי אחותי זה היה ברור פחות. יום אחד מירי קראה לי לחדר ושאלה אם אני אוהבת בנים. עניתי לה שלא ואז היא התחילה לבכות כי גם היא לא. היא לקחה את זה קצת קשה, אבל אחרי שנרגענו התחלנו לדבר ומאוד נפתחנו. דיברנו על מה אנחנו אוהבות, על בנות מהשכבה ועוד כל מיני דברים".
היציאה הרשמית מהארון קרתה כשענת הייתה בת 20. היא ואחותה סיפרו לאמן באותו יום בהפרש של כחצי שעה אחת מהשנייה. "אמא קיבלה את זה קשה", נזכרת צאיג. "זו הייתה בומבה כפולה מבחינתה. זה הלחיץ אותה והבהיל אותה. היא חשבה שיהיו לנו חיים קשים ולא פשוטים ובעיקר דאגה שלא יהיו נכדים. אני בטוחה שהבומבה הייתה יותר גדולה מכיוון שמדובר בשתי בנות".
זה פגע ביחסים ביניכן?
"היא הייתה אישה מאד חמה והבינה שזו הסיטואציה וצריך למקסם אותה, אז אחרי תקופה ממש קצרה של התרחקות היא הרגישה שהיא מתגעגעת לבנות. אז לאט לאט היא התקרבה ומהר מאוד חזרנו בדיוק לאותו מקום. היינו הבנות האהובות שלה וזה לא שינה כלום".
אמן שלה השתיים לא רק קיבלה, אלא גם הפכה ל מעורבת ומתערבת. "היא הייתה מקבלת את בנות הזוג שלנו ומתייחסת אליהן כמו אל הילדות שלה. הן היו מתקשרות אליה ומספרות לה על הריבים שלנו, והיא תמיד הייתה מצדיקה אותן", מספרת צאיג.
התשובה לשאלה מה משפיע על נטייה מינית של אדם נותרה עד היום עמומה, מבלבלת וחידתית. חוקרים בכל העולם התעמקו בנושא והציעו מספר הסברים, אבל לא הצליחו להוכיח אף אחד מהם במידה משביעת רצון. בחלוקה גסה, אפשר לומר שהנימוקים מתפלגים לשניים: ההסבר הגנטי, שלפיו נטייה מינית היא בעיקר עניין ביולוגי, וההסבר החברתי – הטוען שנטייה מינית מתעצבת בדיאלוג עם המשפחה, החברה והתרבות השלטת. אבל מה קורה כשיש יותר מחבר משפחה אחד שאינו סטרייט? האם זה מחזק את הנימוק הגנטי ומוכיח שהכל ביולוגי? או שמא דווקא להפך?
"יש חוקרים שמאוד רוצים למצוא סיבות גנטיות לנטייה מינית", אומר ד"ר יובל יונאי, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, "והם מצאו לכאורה שכיחויות גבוהות יותר של אחים הומואים בין תאומים מאשר בין אחים לא תאומים, ויותר בין תאומים זהים מאשר בין תאומים לא זהים. אבל – וזה משמעותי – בשביל לבטל את האפשרות שזו תוצאה של סביבה תרבותית או של יחס מסויים מההורים, החוקרים התמקדו באחים שגדלו בנפרד. מקרים כאלו הם מעטים מאוד וגם לא טיפוסיים, ולכן אין לראות בהם הוכחה לקשר גנטי. מה גם אי אפשר היה לנבא באמצעות המחקרים שנערכו מי יהיה הומו או לסבית.
"יותר מזה: בשנים האחרונות נערכו מחקרים בקרב ילדים שגדלו אצל הורים הומואים ולסביות, ולא התגלתה שכיחות גבוהה יותר של נטיות מיניות לא סטרייטיות. גם אם היו מוצאים שכיחות גבוהה יותר, קשה היה לדעת אם לייחס אותה לגנטיקה, לפתיחות גדולה יותר אצל מי שגדל במשפחה לא מייינסטרימית או להשפעה תרבותית-חברתית של ההורים".
התאומים אלון וגלעד מתעקשים שהמרכיב הביולוגי כן משחק כאן תפקיד מרכזי. "כולנו נמצאים על הסקאלה שבין הומוסקסואליות להטרוסקסואליות", אומר גלעד, "ייתכן שהסביבה משפיעה על היכולת שלנו לקבל את מיקומנו על הסקאלה, אבל לא על ההעדפה שלנו".
מרגניתה קלוזנר מסכימה איתם: "יש לנו במשפחה המורחבת עוד הומואים ולסביות, שהתחנכו בסביבה ובגישה שונה לגמרי זה מזה", היא מוסיפה, "כך שלהערכתי, כן יש כאן פקטור גנטי מסויים. יכול להיות שהסביבה מהווה טריגר ליציאה מהארון, אבל אני לא מאמינה שהיא הופכת מישהו להומו".
גם ענת צאיג מאמינה לחלוטין שמדובר בעניין גנטי. "אצל ילדים הומואים ולסביות תמיד תמצא אימא דומיננטית ואבא יותר פסיבי, אבל אם תחפש טוב אז גם אצל ילדים סטרייטים לחלוטין תמצא אימא דומיננטית ואבא פסיבי. אני מכירה מקרים בהם בנות נאנסות או עוברות התעללות קשה, ואז כתוצאה מהטראומה הן מתרחקות מגברים והופכות ללסביות. אולי במקרים האלו אפשר לומר שמדובר בהשפעה סביבתית".
ד"ר יונאי טוען שהתשובה האמיתית נמצאת, כנראה, באמצע – כמו תמיד. "העובדה שבכל חברה אפשר למצוא אנשים המאמצים זהויות מיניות לא נורמטיביות, כולל תשוקות לבני אותו מין, מעידה על כך שמדובר בנטייה שיש לה כנראה בסיס ביולוגי", הוא מאשר. "העובדה שאותם אנשים פועלים למימושו, למרות הסיכון החברתי העצום, מצביעה גם על רובד ביולוגי-נפשי של תשוקות ורגשות אלו. כלומר, מדובר במגוון גדול של תשוקות ודחפים שיכולים להיות מושפעים מגורמים ביולוגיים-גנטיים, אבל גם להתעצב ולהשתנות באינטרקציה עם הסביבה".
סיפורם של נ' בת ה-24 ו-ר' בן ה-34, אחות לסבית ואח הומו, מאשש את הטענה הזו, ומערב בתוכו גם מרכיבים ביולוגיים וגם מרכיבים חברתיים. "בגלל שביני לבין נ' יש הפרשי גילאים גדולים, לא חונכנו בצורה דומה", מספרת נ'. "כל אחד מאיתנו נולד בדור אחר, ואורח החיים שלנו מגיל צעיר הוא מאד שונה. ר' יצא ראשון מהארון, בגיל 25. אני זוכרת שהוא התקשר לאמא שלי ואמר לה שיש לו משהו להגיד לה ושהוא מגיע הביתה. היא הייתה בהיסטריה וחשבה שהוא עומד להגיד לה שהוא חולה. כשהוא אמר לה שהוא הומו היא נכנסה יותר להיסטריה. מבחינתה, העובדה שהוא הומו הייתה כנראה יותר נוראית ממחלה".
איך את הרגשת?
"הייתי צעירה מדי אבל הרגשתי הזדהות מוחלטת. אפילו שמחתי שאחיי גיי. אחרי מספר שנים, כשהבנתי על עצמי שאני לסבית, התחבר לי למה הרגשתי את אותה תחושת הזדהות ושמחה כשהוא יצא מהארון".
אמם של ר' ו-נ' הגיבה בחריפות ליציאתו של ר' מהארון. "היא שקעה בדיכאון ארוך, שכלל לילות שלמים של בכי, התרחקות מכל המשפחה ותחושת בושה", מספרת נ'. "לאבא לא היה כל כך אכפת. הוא לא הרבה לדבר על זה, אבל היה ברור מהתגובות שלו שזה בכלל לא מפריע לו ושכל אחד צריך לחיות איך שהוא רוצה – העיקר שיביאו לו נכדים".
למרות הפרשי הגילאים, תמיד שררה בין האחים קרבה גדולה. כשנ' הגיעה להכרה שהיא לסבית, שמונה שנים אחרי שר' יצא מהארון, זה היה אך טבעי שהיא תשתף אותו לפני כולם. "קודם יצאתי מול עצמי, והוא היה הראשון שידע מזה. הוא אפילו עזר לי עם החברה הראשונה שלי ונתן לי ולה מקום חם ונעים להתארח בו", היא אומרת.
אבל בניגוד לאחיה, נ' מעולם לא יזמה שיחה רשמית עם הוריה בנושא, למרות שהיא חיה כבר שנתיים עם בת זוג. "לדעתי אימא שלי כבר הבינה לבד", היא אומרת, "אבל כנראה שעברתי איזושהי טראומה כשצפיתי בה מתייסרת בגלל גילוי הנטייה המינית של ר', ואני מפחדת שזה יקרה לה גם איתי. למרות שדווקא זה שהיא כבר עברה את זה פעם אחת עם אחי יכול להקל עליה".
מה טיב הקשר שלכם עם ההורים כיום?
"אנחנו בקשר מאד טוב איתם. אבא הוא נהדר, וכנראה לא אכפת לו את מי הילדים שלו אוהבים, כל עוד הם אוהבים, כך שהוא מעולם לא התרחק או כעס. ואמא שלי היא כמו שמים שוחקים סלע – לאט לאט היא התרככה. לפני שנתיים היא הסכימה להכיר את בעלו של ר' ולהכיר בשניהם. כנראה שעם כל הקושי של אמא – בתוך תוכה היא לעולם לא תתן למשהו להרחיק אותה מהילדים שלה. היא כמו לביאה".
עשר שנים בלי לדבר עם הילדים
מתבקש לחשוב שהורים מתקשים להתמודד עם היציאה מהארון של ילדיהם כי הם שייכים לדור ישן, שמרן וצר אופקים. המקרה של ע' ובתו מוכיח, שלפעמים דווקא הדור הצעיר הוא זה שמתקשה לקבל את זהותם המינית השונה של אחד ההורים.
ע', בן 60 מתל אביב, יצא מהארון בפני אשתו וילדיו אחרי שלושים שנות נישואים. "תמיד ידעתי שאני הומו", מספר ע', "בצעירותי היה לי אפילו בן זוג למשך תקופה, מבלי שהגדרנו את מה שהיה בינינו כזוגיות או ידענו מה אנחנו עושים. אבל לא הכרתי אנשים עם נטייה דומה והרגשתי שאני היחיד בעולם, בדרך ללא מוצא".
ע' החליט לשחות עם הזרם, להתחתן עם אישה ולהקים משפחה. ביחד עם אשתו, הביאו לעולם ארבעה ילדים. פעם בשבוע היה נוסע לעיר הגדולה על מנת להיפגש עם גברים. "הייתי מגיע לתל אביב, נפגש עם גברים, צובר כוחות וחוזר הביתה לשאר השבוע", הוא מספר.
בתחילת שנות ה-2000, כשע' תפס שהחברה הישראלית שינתה את יחסה כלפי הומואים ולסביות ושנמאס לו להסתתר, הוא אזר אומץ ויצא מהארון. "את השיחה עשיתי רק עם האישה, כי כל הילדים כבר היו גדולים וגרו מחוץ לבית", הוא אומר. "היא העמידה לי אולטימטום חד משמעי וציפתה שאשאר. כשהודעתי לה שאני עוזב, זו הייתה בגידה מבחינתה".
איך הילדים קיבלו את הבשורה?
"בהתחלה הכל היה בסדר. בשנה הראשונה הייתי איתם בקשר עד שהנכדה הראשונה חגגה יום הולדת שנה. זה אמנם היה קשר קר ולא אוהב, אבל זה היה קשר. אחרי שנה התפתח ריב, שלכאורה לא היה קשור לעובדה שאני הומו, אבל בעקבותיו הבן הגדול ניתק איתי את הקשר. גם שאר הילדים הצטרפו לריב. הם האשימו אותי בכך שאני דואג רק לעצמי, פוגע באמא שלהם והורס את המשפחה. עברו עשר שנים מאז ועדיין לא דיברנו. יש לי תמונה בבית עם הנכדה בת השנה, וזו התמונה האחרונה שיש לי איתה".
הנסיונות של ע' לחדש את הקשר עם משפחתו, ובעיקר עם בנו, עלו בתוהו. עם הבנות נשאר בקשר מינימלי ביותר, עד שלפני מספר שנים גילה שאחת מבנותיו לסבית. "אני חושב שתמיד ידעתי", הוא טוען, "הרגשתי את זה עוד כשהיא הייתה קטנה. אחרי שהיא סיפרה לי נזכרנו יחד בכל מיני מקרים מהעבר, שבמבט לאחור היו בעצם רמזים מאוד עבים לעובדה שהיא מעדיפה בנות".
ע' מניח שבתו לא יצאה מהארון מול שאר בני המשפחה עד היום. "אני מניח שהם יודעים אבל מתעלמים", הוא אומר, "כנראה שכולם סובלים מהקרע שנוצר ולא רוצים לאבד בן משפחה נוסף".
האם הגילוי הזה קירב ביניכם?
"תמיד היינו בקשר. כיום היא חיה עם בת זוג שאני מסתדר איתה טוב. לפעמים אנחנו נפגשים בפאב של הקהילה".