הכותרות בבריטניה השבוע סחררו את העולם: חצי מהצעירים הבריטים, מצא סקר חדש, לא מגדירים את עצמם כמאה אחוז סטרייטים. מחקר דומה שפורסם בארה"ב גילה גם הוא נתון מעניין: שליש מהצעירים האמריקאים, אחד מכל שלושה, אומר שהוא לא לגמרי סטרייט.

מה זה אומר "לא לגמרי סטרייט"? בשנות ה-50 התפרסם הסקסולוג אלפרד קינסי בזכות סדרת מחקרים מקיפים וראשוניים שערך על מיניות האדם. בין האבחנות הרבות של קינסי, זו הייתה מהפכנית במיוחד: מיניות האדם היא לא דיכוטומית, או גיי או סטרייט, הוא אמר. היא סקאלה, רצף אינסופי של אפשרויות. "סקאלת קינסי" נעה בין מספרים 0 ל-6, כשאפס הוא סטרייט לחלוטין, תמיד ובכל מצב, ו-6 הוא הומו או לסבית לחלוטין. בבריטניה, יותר מחצי מהצעירים בחרו אחת מהתוצאות הפלואידיות: לא אפס.

בסקר שערכנו במאקו יחד עם מכון "פאנלס", ביקשנו מהישראלים לדרג גם הם את עצמם על סקאלת קינסי. התוצאות מהפכניות: בשכבת הגיל הצעירה, רק 67% הגדירו את עצמם כ"סטרייטים בלבד". היתר, שליש מהמשתתפים, מוצאים את עצמם איפושהו על רצף האפשרויות האחרות, חופשיים מהגדרות דיכוטומיות ומוחלטות. רק 3% ממקמים את עצמם בקצה השני של הסקאלה ("הומו\לסבית בלבד"). 

 גיי? סטרייט? זה הכי ניינטיז / בן טופח

לקראת סיום התיכון החלו כמה מחבריי לשכבה לצאת מהארון. למשך כמה חודשים, הדיבור החם במסדרונות היה על "ההוא" או "ההיא", ש"מתברר" שהם לא כמו "כולנו", שהם הומואים או לסביות. בעולם הפנימי שלי דאז, הכל נותר ברור: יש הומואים (ובדרך כלל הם גם אנשים שנתפסים כנשיים ורגישים יותר) ויש לסביות (ובדרך כלל הן גם נתפסות כגבריות או קשוחות יותר), ויש אותי ואת הנורמה שחשבתי שאני מייצג, סטרייטית כמו מלש"ב צעיר שמתאמן בקורס כושר קרבי. אחרי תקופה של ריכולים מודאגים ליד הברזיה, הסדר הטוב שב לבית ספרנו. החריגים סומנו, הוגדרו ותויגו כראוי. אפשר להמשיך כרגיל.

עכשיו, לא הרבה שנים לאחר מכן, נדמה שהסדר הטוב ההוא מתפורר לאיטו. את מה שאפשר להרגיש מהלך הרוח ברחוב, במשרד או במסיבה, מגבים כעת סקרים ומחקרים חדשים. מה בדיוק התוצאות הללו מבטאות? קשה לומר. בתחום שכולו סובייקטיבי (מי יכול לומר לי אם או כמה אני נמשך ולמי? והאם זו בכלל השאלה המעניינת כאן?) קשה להפריד בין שינויים סמנטיים, אופנות מתחלפות, ערכים חיצוניים ואמיתות פנימיות. אבל מה שהשתנה מאז שהמחקרים של קינסי עוררו סערה ועד ימינו, בולט בחיי היומיום בדיוק כפי שהוא בולט בתוצאות הסקרים. זה לא רק שסלבס בחו"ל כמו מיילי סיירוס וקריסטין סטיוארט מסרבים להתחייב או לצאת בהצהרות, זה גם כאן, בחום הזה של תל אביב.

מיילי סיירוס
עוד אחת שלא אוהבת להתחייב. מיילי סיירוס | צילום: צילום מסך מהאינסטגרם של מיילי סיירוס

בסביבה שלי, בועתית ככל שתהיה, זה כבר לא כזה דרמטי לראות מכר סטרייט מתנשק עם בחור באיזו מסיבה, כבר לא כזה מפתיע לשמוע בדייט ראשון שהאדם שמולך נהנה גם מחברתם של בני מינו, כבר לא כזה נדיר לראות את אותו הבחור בדיוק גם בגריינדר הגאה וגם בטינדר הסטרייטי, כבר לא כזה פורץ דרך כשאישה מנשקת אישה ומחבבת את זה, וכבר לא כזה מקובל להתעקש לקבל ממישהו הגדרה מדויקת לנטייתו המינית (אז תפסיקו להציק).

יותר ויותר צעירים (18-24, אבל גם אני, בן 25) רואים את עצמם משוחררים מההגדרות הנוקשות של סטרייט וגיי, כל אחד בדרכו שלו, ועם עולם הדימויים והערכים ממנו הוא מגיע. הרומנטיקנים מדברים על אהבה ועל האפשרות שלהם להתאהב בכל אדם, בלי קשר למגדר; הנהנתנים מתמקדים בריגוש המיני, ומאפשרים לעצמם לחגוג עם מערכת העצבים המופלאה שלהם במגוון סיטואציות; הפוליטיים מדברים על טשטוש הגבולות המגדריים, על התנערות מהממסד ההטרו-נורמטיבי, על ליברליזם; ההיפים של ה"אהבה החופשית" התגלגלו לפוליאמורים, ולאחרונה אפילו התבשרנו שהסטרייטים האמריקאים הצעירים מעניקים לחבריהם הטובים מציצות כבדרך אגב ובלי להרגיש שהדבר פוגע בהגדרתם כסטרייטים (תופעה שזכתה לכינוי “Bro-Job”, או "חברציצה"). וכל זה בנוסף לביסקסואלים ה"קלאסיים" שפשוט נמשכים לגברים ולנשים כאחד.

הנזילות הזו, הרצון הזה להיות גם וגם (או לא זה ולא זה), בולטים גם בתחומי חיים אחרים. יותר ויותר אנשים סביבי מאמצים את המודל הזה למגוון תחומים בחייהם. טבעונים שמרשים לעצמם לאכול איזו עוגה חלבית מדי פעם, חילונים שנהנים מביקור מזדמן בבית הכנסת או קריאה מעניינת באיזה טקסט דתי, סחים למופת שבולעים קצת אסיד באירועים מיוחדים וסטרייטים שנהנים מקצת אקשן גברי. עבור דור שבו ההגדרות הנוקשות הופכות לסמל לעולם ישן, מי שמתנער מהן נתפס לפעמים, בסביבות חברתיות מסוימות, כנפש חופשיה יותר. צעירה יותר, מגניבה יותר.

סטרייטים מתנשקים בגרמניה
שני חברים מתנשקים במסיבה? לא עניין

מצד אחד נראה שיש כאן מגמה עכשווית שקשורה לרוח התקופה ושמחברת בין בני ובנות הדור הצעיר בעולם, אבל יש שיאמרו שאין חדש תחת השמש. הרי קינסי כתב כבר ב-1948, כשהציג את המדד שיצר: "גברים אינם מייצגים שתי אוכלוסיות מובחנות, הטרוסקסואלים והומוסקסואלים. העולם אינו מחולק לכבשים ועיזים. זהו יסוד טקסונומי לפיו הטבע מכיל לעתים נדירות קטגוריות טהורות... עולם החי הוא רצף בכל אחד מהיבטיו".

אני לא יודע אם אנחנו הולכים "קדימה" או "אחורה", אם התופעה הזו היא תוצר של פתיחות וכנות הולכות וגוברות, של אידיאולוגיות ערכיות-פוליטיות שאנחנו מתרגמים למעשים (האישי הוא הפוליטי), או סתם סממן לדור הדוניסטי שלא מוכן לוותר על אף אפשרות של עונג. ואולי גם האפשרויות הללו נגועות בחטא הראיה הדיכוטומית והלא מוצדקת של המציאות. כנראה שהכל זה גם וגם (או לא זה ולא זה).

הסקר נערך על ידי מכון המחקר פאנלס בתאריכים 23-24 באוגוסט 2015. במחקר השתתפו 600 משיבים בני 18 ומעלה המייצגים את האוכלוסיה היהודית חילונית בישראל. טעות הדגימה המירבית היא 4%.

לכל כתבות המגזין