>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

ארגנטינה לגייז (צילום: אלי גייגר)
סוג של ישראלים דוברי ספרדית. בואנוס איירס | צילום: אלי גייגר

בשלוש הדקות הראשונות אחרי שהתיישבת במטוס, האישה מאחוריך מורידה נעליים ואתה מבין שהיא צעדה הרבה ברגל, הילדה במושב לפניך מודיעה בצעקות שלא בא לה על החגורה והטייס מודיע שמזג האוויר בטיסה יהיה לא יציב, אתה יודע שיש לך 14 שעות לבלות בכיסא ואתה ממש מקווה שזה לא סימן...

סוג של ספרדים דוברי ספרדית

בדרך מהשדה למלון ניסיתי לפענח את הנוף ולקטלג אותו, כמו בכל עיר גדולה אחרת – לתל אביב יש את הבאוהאוס, בפריז הגגות והחלונות המזוהים עימה ובאמסטרדם התעלות המרדימות. אבל בבואנוס איירס הנוף לא דומה לשום דבר שראיתי. מדובר בנוף שמרגיש כאילו פריז, ריו, שיקאגו ועזה התנגשו זו בזו. בדרך (הארוכה) מהשדה לבית המלון, יכולתי להבחין בשכונת סלאמס הזויה צמודה לשורת בנייני פאר לצד אזורים שלמים של מבנים בעלי שתי קומות בלבד ליד אזור של בניינים בעלי עשרות קומות, צרים וגבוהים שנראה כאילו הם עומדים ליפול. העיר הזו לא דומה לשום דבר שהכרתי או דמיינתי. עם הזמן אתה לומד טיפה לעשות בזה סדר ולראות את היופי שבבלגן הזה.

כבר מהלוק של המונית, מהנהג שלא מפסיק לדבר ספרדית למרות שאף אחד מנוסעי הרכב לא מבין אותו, והאנשים שמקבלים את פניך בכניסה למלון, לרגע התעוררה בי תחושה, שתצדיק את עצמה מאוחר יותר, שהארגנטינאים הם סוג של ישראלים דוברי ספרדית.

כמונו, הארגנטינאים אוהבים לדבר. המון. והם עושים את זה עם הידיים, לפעמים בצעקות. הם גם אוהבים לגעת, רובם יקבלו את פניך בנשיקה או שתיים על הלחי, גם אם הם סטרייטים סחים, לך תבין. הם אוהבים להביע את דעתם בנושאים פוליטיים לכל מי שמוכן לשמוע, ובניגוד לישראלים – מאוד גאים בעיר, במדינה ובסמלים שלהם (רמז, אל תנסו לצחוק על התספורת של מראדונה).

ארגנטינה לגייז (צילום: אלי גייגר)
גם לאוהבי הארכיטקטורה יש מה לעשות כאן | צילום: אלי גייגר

ארגנטינה מורכבת ברובה מאוכלוסייה של מהגרים מרחבי הגלובוס, ואם חיפשתם עם שנוהג גרוע יותר מהאיטלקים – מצאתם. נהגי המוניות שנסעתי איתם ברחבי העיר גורמים לנהגי המוניות התל אביבים להידמות לחברי עמותת אור ירוק, והתנועה מסביב לא פחות – אל תנסו בעצמכם.

עוד פן של העיר שמזכיר את תל אביב הוא המארג ההומואי. אין בבואנוס איירס "גייברהוד". למרות או בגלל שארגנטינה היא מהמתקדמות ביותר בעולם בנושאי זכויות להט"ב, והמתחתנים בנישואים חד מיניים זוכים לזכויות זהות לחלוטין לאלה שבנישואים הטרוסקסואליים, גם אצלם כמו אצלנו, חיי הקהילה ארוגים לתוך חיי העיר ואין אזור מיוחד שבו גייז מתקבצים. בשנות החמישים נוצר אזור שכזה למשך כ-20 שנה, הרחוב שממנו התחיל אזור ההומואים בשכונת ריקולטה, נקרא בקרב הבנים "קילומטר האפס", וברחוב זה נמצא כיום קלאב באותו שם שפעיל כל השבוע.

מרכז העיר הוא האזור המטופח יותר והמסחרי יותר, והוא סובב את שדרת הענק שחוצה את העיר - נואבה דה חוליו, 9 ביולי (תאריך העצמאות של ארגנטינה). זו השדרה הרחבה ביותר בעולם (124 מטר) ולאורכה 24 כיכרות, אחת לכל מחוז בארגנטינה. השדרה, כמו העיר כולה, נראית כמו לרגעים כמו אלנבי ולרגעים כמו כיכר המדינה, ובמרכזה שני המונומנטים הראשיים של בואנוס איירס – האובליסק ובנין משרד הבריאות, שממנו תחייך אליכם אוויטה. במרכז השדרה מסלול הליכה נעים, אבל אין יותר מדי מה לעשות בה, שכן החלקים המעניינים עבור הקהילה נמצאים באזורים אחרים של העיר.

ארגנטינה לגייז (צילום: אלי גייגר)
המרפסת של מדונה | צילום: אלי גייגר

אם תבלו את הימים במרכז העיר, תסכמו את הביקור בקביעה שבואנוס איירס מכוערת, משעממת והאנשים בה לא אטרקטיביים. אם תצאו לשכונות המגניבות – סביר שלא תרצו לחזור. אבל בגלל הגודל העצום של בואנוס איירס, אתמקד בשלוש שכונות שוות:

בוקה

שכונת בוקה (Boca) היא לא שכונה הומואית או פלורליסטית מדי, להפך, זו לא שכונה שמסתובבים בה ברחוב בלילה (ממש לא), אבל היא שכונה שיש בה המון מה לראות, לטעום ולהריח. השכונה נקראת על שום צורתה ( Boca, פירושו פֶּה, א.ג.), כי היא נראית כמו פה שעוטף את אזור הנמל. ניתן לזהות בקלות את המעבר לתוכה על ידי סימן ההיכר שלה – הבתים הצבועים בגוונים חזקים ושונים. בשכונה המון חנויות, רובן תיירותיות, אבל אפשר פה ושם למצוא גם מקומות נחמדים לשתות קפה או לתקוע (עוד) אלפחורס, אם זה בבתי קפה או בדוכני אוכל ברחוב.

ארגנטינה לגייז (צילום: אלי גייגר)
יש להם אוויטה משלהם | צילום: אלי גייגר

הרחובות, שחלקם סגורים לתנועה, מלאים במופעי רחוב וכן בנערים וגברים החוזרים ממשחקי כדורגל. לייק. כן, זוהי שכונת הכדורגל של ארגנטינה. מכאן, מקבוצת נערי בוקה, יצאו שניים מגדולי הכדורגלנים בעולם – מראדונה ומסי, וציורי הקיר שלהם מעטרים את אזור האצטדיון. שימו לב שלא מומלץ ללבוש אדום באזור הזה (צבעם של היריבים), ואפילו לוגו קוקה קולה על האצטדיון השכונתי מצויר בשחור-לבן.

פלרמו סוהו ופלרמו הוליווד

פלרמו (Palermo Hol) היא שכונה ענקית, ובתוכה שני אזורים צמודים שתרצו להסתובב בהם בעיקר, אזור הסוהו ואזור אולפני וחברות המדיה שנקרא הוליווד. האזור השווה לקניות ולבתי קפה זה כאן. השכונה נראית כמו הכלאה של וויליאמסבורג ומיאמי. באמצע העיר הסואנת שוכבת השכונה הבכלל לא קטנה הזאת שכולה בניינים נמוכים ואירופים בני קומה או שתיים. לבד מציורי קיר יפהפיים, עשרות עצים, ספסלים, חוטי חשמל ושלטי רחוב מקושטים באמנות רחוב, יש לפחות שלושה פארקים נקיים ונעימים לישיבה באמצע היום, והשכונה משובצת כולה בגברים היפסטרים יותר או פחות, אבל מלאי סטייל ויפים. ממש יפים.

בשכונה תוכלו למצוא כמעט בכל חנות שתי מפות – אחת תרכז עבורכם את המסעדות הטובות בסוהו, והשנייה תרכז את חנויות העיצוב והבגדים שבו. בעוד העיצוב ברוב העיר נראה כאילו נתקע איפשהו באזור שנות השמונים, או בקובה, כאן תוכלו למצוא חנויות מעצבים צעירים עם מוצרים שהיו יכולים להפתיע גם בפריז או ניו-יורק. המחירים לא נמוכים, הפזו טיפה גבוה מהשקל, אז אל תצפו למצוא פריטים ממש זולים.

ארגנטינה לגייז (צילום: אלי גייגר)
צדק חברתי גרסאת ארגנטינה | צילום: אלי גייגר

שני דברים שאתם חייבים לאכול בבואנוס איירס: אלפחורס וסטייק. אל תפספסו אף אחד מהם גם אם אתם טבעוניים או אלרגים למוצרי חלב (שווה אשפוז יום). את האלפחורס לא קשה למצוא, רשת Havana המקומית נמצאת בכל פינת רחוב, ובפלרמו סוהו תוכלו למצוא את אחד הסניפים הגדולים שלה. יש שם אלפחורס במגוון טעמים, אני ממליץ לטעום את זה עם השוקולד הלבן והאגוזים, ותאמינו לי, בדקתי את כולם ואת הדרך הארוכה למלון עשיתי בריצה.

לגבי הסטייקים הכלל הוא ברור: אל תיכנסו למסעדות תיירים. אם יש תפריט אנגלית מסודר מדי או שהמלצר מצליח להגיד באנגלית סטייק בקר בלי שגיאות – נוסו על נפשכם. המלצה אחת היא מסעדת הפרה La Cabera, שעיקר התפריט שלה במפתיע הוא בשר, ובשר משובח. ברוב המסעדות בארגנטינה לא ישאלו אתכם לגבי מידת עשייה, הסטייקים שם לא מדממים, תנו להם להגיש לכם את הסטייק במידה שהם רואים לנכון. לא תתאכזבו כמעט לעולם ולא תיתקלו בסטייק צמיגי (אלא אם לא קראתם טוב ונכנסתם למסעדת תיירים).

סן תלמו

מבין השכונות בבואנוס איירס, סן תלמו (San Telmo) תוכל להיחשב ההומואית ביותר. השכונה היא מולדת הטנגו ועד היום ניתן למצוא בה עשרות טנגריות לארוחת ערב ומופע טנגו מהפנט. שווה מאד להסתובב בשכונה במשך היום בין המון חנויות האופנה והעיצוב (פחות צעירים) והמסעדות, ולהתארח במלון אקסל המהמם, ועוד יותר שווה לחזור לאזור בלילה ולגלות את חיי הלילה של ההומואיות בעיר.

אם חשבתם שבתל אביב יוצאים מאוחר, חכו שתגיעו לקלאב בבואנוס, באחת וחצי בלילה באמצע שבוע, ויגידו לכם שהמקום ייפתח בעוד עשרים דקות (טיפ: עשרים דקות בבואנוס איירס - שעה בכל מקום אחר בעולם).

ערב כזה אפשר להתחיל מוקדם, אחה"צ או ערב באחד מבתי הקפה בפלרמו או בסן תלמו, ואחד היפים ברובע הוא ללא ספק  .Café Rivasמדובר בבראסרי וותיק באווירה פריזאית, המחוזק באוסף מלצרים יפהפיים. ועכשיו, כשכבר טיפה שיכורים, אפשר להמשיך לטייל בשכונה. בחלק מהטנגריות תוכלו גם למצוא ערבים חד-מיניים, ותוכלו להרגיש טיפה אווירת צ'לסי בכמה רחובות.

ארגנטינה לגייז (צילום: אלי גייגר)
בכל פינה היא נמצאת. אוויטה פרון | צילום: אלי גייגר

אחד המוסדות ההומואיים של העיר הוא Inside Resto Bar. המקום הוא השילוב המוצלח בין מסעדה, בר, דאנסבר בסופ"שים והופעות חיות. האוכל מעולה (סטייק כבר אמרתי?), היין (אל תפספסו את ה-Mlbac הארגנטינאי). המקום הזה, שקיים כבר 10 שנים, הוא שילוב לא ברור שהופך אותו לחוויה. מצד אחד חגגו במקום יומולדת 19 חבורת אוחצ'ות, כמה זוגות של חתיכים ישבו בשולחנות המרוחקים, על הבר ישבו בעירוב כמה דובים צעירים ולידם חבורת מבוגרות בחליפות, וכולם הרגישו בבית.

המוסיקה במקום תגרום לכל די-ג'יי ממוצע לתלות  את עצמו, אך זהו אחד המקומות המהנים בעיר. שתי הפתעות יחכו לכם בזמן הארוחה, האחת – אל תרגישו מובכים כשבאמצע האוכל ייסגרו הווילונות וחשפן יגיע לרקוד לכם על הסטייק ולעשות איתו עוד כמה דברים. את ההפתעה השנייה תיאלצו לגלות בעצמכם, מיד עם קבלת האוכל הקפידו לבקש מהמלצר פלפל גרוס טרי, לא תתאכזבו מהפלפל של Inside.

מכאן המשכנו ל-Sitges Bar, בר ומועדון דראג, עם צוות מקסים והופעות מעולות, למרות שהכול בספרדית, המופעים מושקעים ומצחיקים מאוד גם בלי להבין מילה. גם כאן תמצאו מלצרים ומארחים חמים ולבביים, קהל מאוד מעורב ומספיק לארדים שיפריעו לכם להתרכז במופעים.

וכשהגיעה השעה 2:00 כבר אפשר ללכת למועדון, והמשכנו באמצע שבוע ל-KM Cero, מקום שגם הארגנטינאים מגדירים כמוזר וכולל מוזיקת להיטים טראשית, מופע מלכת דראג ענקית, חשפנים שגם מבצעים לאפדאנס וקהל מגוון מאחרונת הפרחות ועד ראש הדובים. מועדון אחר לאמצע שבוע הוא מועדון Glam בפלרמו, מקום צעיר והיפסטרי יותר.

בסופי השבוע חיי הלילה פורחים, והמסיבה הכי טובה בעיר, אם יש לכם מזל, היא ליין במיוחד בשבילנו, החברים של דורותי: 10 פעמים בשנה בלבד מתקיימות מסיבות Fiesta Dorothy, ואם יהיה לכם מזל, תזכו ליפול על אחת כזאת. כמו הרבה דברים בעיר, גם במסיבה כזאת עוד לא הייתי. חלל שתי הקומות מרשים בגודלו, והמוזיקה והאנשים גם כאן מרגישים כאילו הפאג, ביג בויז, תומאס ושירזי חברו להפקה משותפת, והפתעה – זה עובד מעולה. אם לא מצאתם כלום במסיבה, ממש קרוב אליה, בפארק Plaza Holanda, שמשמש בו זמנית לספורט לילי, הופעות חיות וזונות, יש גם אזור קרוזינג הומה, מתחת לעצי הדקל שליד האגם.

לבואנוס איירס יש הרבה מאוד להציע לתייר ההומו, בין אם אתה חיית מסיבות וסאונות, ובין אם אתה חובב מוזיאונים וטנגו, ובעיקר אם אתה שניהם. טיפ אחרון וחשוב לגבי בואנוס איירס הוא הזהירות. הכייסים בעיר הזאת נפוצים יותר מסטייקים ומקצועיים יותר מהחשפנים. לפני שתגידו"What's new Buenos Aires?"  ייעלם לכם משהו. שימו לב טוב לדברים שלכם.

>> המגזין החדש לגייז יצא מהארון