>> הצטרפו לעמוד הפייסבוק

אין תמונה
זה זנב או שאתה שמח לראות אותי?
שעות ספורות טרם העלייה למטוס מצלצל אחד החברים ואומר: "אתה חייב לקחת את הארנס שלי, זה יראה ממש סקסי עלייך, חוץ מזה מי נוסע לפסטיבל פטיש בלי שום אביזר תואם?!."

ארנס למי שלא יודע הוא אחד מאביזרי הפטיש הידועים ביותר. הוא עשוי כולו מעור ומתכת, מתלפף סביב השכמות והפטמות עובר דרך הגב והחזה והכול דרך טבעת מרכזית שמחברת בין הרצועות. כמה שעות לאחר מכן, ואני בברלין, אהובתי השנויה במחלוקת.

קהילת הפטיש יוצאת מהארון

אחרי  דייט ראשון מאוד מוצלח לפני כתשעה חודשים, ציפיתי בקוצר רוח לדייט הבא שלנו. מוכרח להודות שלא היה לי מושג  מה מצפה לי כשהוזמנו הכרטיסים , פשוט רציתי להרגיש שוב את העיר המדהימה הזו. פסטיבל ה-Folsom  כלל לא היה כלול בתוכנית המקורית.

אין תמונה
אדון ועבד בטיול ברחוב

מהרגע בו ידעתי על קיומו הודעתי לחבריי שחווית ברלין הולכת להיות לנו מרתקת הרבה יותר מעבר למצופה. אל האוויר הקר שנשב בפנינו בעת הנחיתה, חברו ריחות מאוד ספציפיים אותם היה ניתן לזהות בקלות, ככל שהתקרבנו יותר ויותר לרובע Schöneberg המפורסם התחזקו אותם ריחות שהיו מעבירים על דעתם כל פעיל לזכויות בע"ח.

מגפיים, מכנס, חולצה, צמידים, שרשראות, חגורות, מסכות ועוד שלל אביזרי עור שונים ומגוונים נחשפו אל מולנו על גבי קשת כל כך רחבה של גברים שכל מבוקשם הוא להתחכך בכמה שיותר עור ולהיחשף לכמויות בלתי נדלות של פטישים שונים.

אין תמונה
יד ביד ועור לעור

הפסטיבל המדובר החל במקור ברחוב הפולסום בסן פרנסיסקו בתחילת שנות ה90. אותו רחוב ריכז בעבר את מרביתם של מועדוני הגייז. באותן שנים הכה נגיף האיידס ברבים מן האוכלוסייה הגאה בארה"ב עקב חוסר מודעות סביבתי וקטל לא מעט חיים.

לא מפתיע, אם כן, שכשהוחלט בשנת 2003 לקיים אירוע מקביל בבירה הגרמנית, החליטו מלבד קידום מודעות תרבות העור והפטיש להקדיש את הפסטיבל גם לגיוס תרומות למאבק למלחמה באיידס.

בשנים האחרונות מסמל הפסטיבל את יציאתה מהארון של קהילת הפטיש האירופאית (עם ייצוג נכבד גם לארץ הקודש). גברים רבים מממשים פנטזיות הכוללות משחקי תפקידים מעניינים: אדון ועבד, סוס ואביר ועוד כל מיני משחקים מארץ האגדות והסטיות.

אין תמונה
הרחוב נצבע בשחור

אל מסיבת הרחוב המרכזית הגענו מצוידים בכמה כוסות של וודקה טוניק ובמעילי עור מזויפים (סטודנטים ישראליים לא באמת רוכשים עור אמיתי). דוכנים על גבי דוכנים הציעו לנו  את האזיקים הכי חזקים,  המסכות הכי אוונגרדיות,  מכנסי הגומי הכי צמודים ועוד כל מיני פיסות עור קטנטנות עבור האזורים המוצנעים בגופינו, איך לא.

ביקשתי מהסוס שעמד על ידי אם אפשר להצטלם איתו. לא ממש הצלחתי להבין מה הוא אומר וחיש רגע כבר הייתי מחובק איתו ועם עוד איזה אביר שהגיח משום מקום, במרכז העיר צילומים כאלו עלו לנו 2 יורו, כאן זה חינם.

פולסום ברלין (צילום: תומר ושחר צלמים)
LeVeL 4 בהופעה ברחוב | צילום: תומר ושחר צלמים

"אתה בטוח שאתה רוצה את זה, מה עושים עם זה בכלל?" שאל אותי אחד החברים בעוד אני קונה טיפות בתוך בקבוק שחור קטן. "שיהיה, אני בטוח שנמצא לזה שימוש", עניתי. חוץ מזה שחשבתי שאני חייב מזכרת ואין בידי מספיק מזומנים על מנת לרכוש לי מוצרי עור אמיתיים כיתר הגברים בפסטיבל.

אנשים חביבים באופן מיוחד

כמה דקות אחרי, אנו נתקלים בטרנסג'נדרית הכי מיוחדת שראיתי בימי חיי, פחות מדקה לקח לי להתייחד עמה לתמונה משותפת. כל מי שנתקלנו בו היה כל כך נחמד ואדיב, האמת שזה אחד ההיבטים הכי מעניינים בעצם.

כל תרבות העור והפטיש עלולה להצטייר באור מאוד מאיים ולא נעים לכל אותם אנשים (מהקהילה הגאה ומחוצה לה), שאין להם שמץ של מושג מה באמת קורה שם. קשה להאשים אותם, הם רואים את כל ההמון לבוש בעור שחור מכף רגל ועד ראש, עוטה מסכות הזויות לראשו ומשחק במשחקים הזויים. כל אלה עלולים ליצור רושם מוטעה ביחס אל אותה קהילה.

פולסום ברלין (צילום: תומר ושחר צלמים)
שימי ראובני והטרנסג'נדרית המיוחדת | צילום: תומר ושחר צלמים

בעצם מדובר באנשים מאוד חביבים, שמגיעים מכל קצוות האוכלוסייה. אין בהם כל רצון לפגוע או להזיק למישהו. אז הם לא ילכו להופעה הבאה של ריאהנה, במקום זאת הם מעדיפים לקנות עוד צעצוע חדש לבית, עוד מסכה, בעיני זה דווקא מאוד מסקרן.

אני ושני חברי הגענו בעצם על תקן "הסקרנים" אל פסטיבל הפולסום, מלבד שיטוט קל באתר ובלו"ז של המסיבות המיועדות אף אחד מאיתנו אף פעם לא הרגיש קירבה מסוימת אל קהילת הפטיש וגם לא ידע עליה יותר מדי.

אין תמונה
זה זנב או שאתה שמח לראות אותי?

אנו היינו בעצם העוף המוזר שם, אלה שלא באמת יודעים להתלבש, אלה שהגיעו רק על מנת לחקור ולהתבונן מהצד ובכל זאת, כל מי שדיברנו איתו, היה סבלני, נעים וענה לנו על כל השאלות שהיו לנו בנוגע לפטיש.

לאחר אין סוף סיבובים, הלכנו לספוג קצת גאווה ישראלית עם Level 4 , שם הבמה של אסף דולב הישראלי, מאמן כושר המשלב קריירת נגינה כדיג'י מצליח, הוזמן לנגן במסיבת הרחוב של הפולסום הברלינאי.

אין תמונה
שומר על שתיקה


"החברה מהפולסום ביקשו לשמוע סט שלי לאחר ששמעו מש אפ שיצרתי שמאוד הצליח בארץ", הוא מסביר. "בהגדרה היבשה המוזיקה שאני מנגן היא טק-האוס עם נגיעות פרוגרסיב וטרייבל האוס מאוד מושפע מd.j fist . לדוגמא וd.j. Stefano nofeini, ברלין ידועה בוויב הטכנו האפל שלה, כך שבמסיבת רחוב כשהוזמנתי התאמתי את עצמי לקהל היעד.

"היה זה כבוד גדול מאוד בשבילי לנגן בפסטיבל הפולסום שהולך ומתרחב משנה לשנה, ללא כל ספק נקודת השיא בקריירה כדיג'י, כולי תקווה שזו תהיה גם נקודת הפתיחה לקריירה עתידית בינלאומית.

אין תמונה
לא ילכו להופעה של ריאנה. חוץ מזה הם די רגילים

אני חושב שזה מדהים מה שהסביבה כאן משדרת, עוברות כאן משפחות עם ילדים ואף אחד לא מרים גבה או מסתכל עליהם בצורה משונה". דולב ניגן מוזיקה מעולה, סגר את מסיבת הרחוב עם טעם של עוד ואנרגיות מדהימות.

בשארית כוחותינו אספנו את עצמינו למלון. שעתיים של מנוחה והכנות לקראת המסיבה הבאה.

אין לי ולו ספק קטנטן שהדייט השלישי שלנו יהיה בעתיד המאוד קרוב, אם אחזור לפולסום אי פעם?אני לא בטוח, אחרי הכול אין לי ארנס משלי ובטח שלא מסיכה. אבל אין לדעת, אולי שוב אקנה כרטיס טיסה לגמרי במקרה בדיוק באותם תאריכים.

>> "אני שולט משמע אני קיים"

>> מבוא לעולם הבדס"מ