כן, גייז הפכו מזמן למזוהים עם עולם הדיילות, ולמרות שביניהם גם סטרייטים שוטים (סטרייטים?), אי אפשר להתעלם מהעובדה שרב המתרוממים הנחמדים הוא אכן, מתרומם.
אז איך קרה שהמאפיה ההומואית השתלטה על כל חברת תעופה שמכבדת את עצמה? ממתי להגיד שאתה דייל זה כמעט כמו לצאת מהארון?
הזדמנות לחגוג את ההומוסקסואליות במקומות רחוקים
בישראל נאבקנו על מקומנו באותן שנים. חוץ מזה היה גם רצון לצאת מהמקום הקטן שבו גדלתי ולראות את העולם הגדול".
אכן, החיבור הטבעי של גייז למקצוע הנחשק בעידן של פרה מצעדי הגאווה, נבע ממצוקה אמיתית לחיות את החיים בחופשיות ומצורך לחיות את החיים באנונימיות ובפתיחות בחוץ לארץ.
גם יורם (שם בדוי), מנהל שירות בטיסה עם וותק של שלושים שנה בחברת תעופה גדולה, מספר על שנות השבעים העליזות: "אני ושאר הגייז הלכנו להיות דיילים כי בארץ הייתה שממה.
הקהילה התחבאה בגנים ומעטים יצאו מהארון. המיינסטרים היה של גברים חזקים שנלחמים, לא של גייז שרוצים ליהנות. אלה לא היו השהיות בחו"ל, הקניות או המוזיאונים – רק הרצון לחיות את החיים כפי שרציתי לחיות אותם מבלי להסתתר".
החיבור בין גייז למקצוע הדיילות קיבל משנה תוקף עם עתירתו של יונתן דנילוביץ לבג"צ בשנת 1989, כאשר לאחריו הפכה אל- על באופן רשמי לבית חם ולמקום העבודה האולטימטיבי עבור גייז רבים.
באותו תקדים נקבע כי על חברת אל- על להכיר בזכויותיהם של דנילוביץ ובן זוגו כידועים בציבור ולהתאים את מעמדם לאלה של חבריהם הסטרייטים. אז כבר היה ברור: אם אתה כבר גיי, אז בוא להיות דייל.
מאז אמנם השתנו הזמנים. הקהילה יצאה מן החושך אל האור, המיליטנטיות נעלמה והמטרוסקסואליות אומצה בחום. הדיילים של שנות האלפיים לא צריכים לטוס מפה כדי להתחבק עם גבר ברחוב או כדי להתלבש בצורה מסוימת, ולמרות זאת, עדיין חלק גדול מצוות הקבינה הוא גאה.
כנראה שהכיף והחופש להיות מי שאתה עדיין מושכים רבים אל עולם התעופה. "אני חושב שבימינו גייז בוחרים להיות דיילים גם כי זו עבודה כיפית לאנשים צעירים, וגם כי הענף הוא מאוד גיי פרנדלי. זה רק הגיוני ללכת לאן שיהיה לך קל וטבעי, למקום שתמצא בו אנשים כמותך, שמקבלים אותך", מסכם אוחובסקי.
ההילה (או בשמה המדויק: המיסקונספציה): לא רק מדונה על הבמה, לא רק בר רפאלי על השטיח האדום. איזה הומו טוב יוותר על 15 דקות התהילה שלו, יגיד לא למדים מסוקסים ויסרב להזדמנות נדירה לדפוק הופעה מול מטוס מלא נוסעים? בטוח לא אתה!
הגברים: הבהרה: דיילים אינם מלחים. הם לא מחפשים אהוב בכל נמל. הם מעדיפים אהובים, ברבים, וכמה שיותר בכל נמל, יותר נחמד. נראה שזו עדיין סיבה עיקרית שבגללה גייז נקראים למשימה, ומחליטים לפצוח בקריירת דיילות. הביצה המקומית, על פרצופיה המוכרים, משעממת מדיי.
היציאה אל מקומות חדשים תפתח בפניכם עולם חדש ומלא סגנונות וטעמים (לא רק קולינריים). באמת תסרב לאפשרות להכיר אמריקאי, קנדי, דרום אפריקאי וצרפתי וכל זה בחודש אחד של תעופה ובלי שכל אחד מהם יידע על האחר לא חשבנו.
המסיבות: "אומן 17"? קטן מדיי. "אויטה"?, נו באמת! אחרי הספלאש בניו יורק, מצעדי הגאווה בברצלונה ומועדוני הלילה בבנגקוק, לא תרצה לחזור לתל אביב הקטנה. מקצוע הדיילות ייתן לך הזדמנות לחיות את החיים באמת ולטרוף את העולם בגדול. הנה לך הזדמנות להסתובב באירועים הכי גדולים, להתחכך עם הבחורים הכי שווים, להכיר דמויות וסיפורים, ועוד לקבל על זה כסף.
השינוי: גייז משתעממים מהר ולא מעט בוחרים בתחום כדי לקחת איזשהו "ברייק" מהחיים, מהמרוץ האינסופי, מהשגרה השוחקת.
דווקא מציאות בלתי-מחייבת שמניחה ראש ביום ראשון על כרית בטורונטו ובמיטה לונדונית ביום שישי, היא מציאות שמייצרת גיוון ועניין.
לא משנה כמה פעמים עשית את זה ובאיזו מסגרת - ההגעה ליעדים חדשים, השיטוט ברחובות, האינטראקציה עם המקומיים – הם תמיד שילוב של ריגוש וציפייה.חוסר הסטטיות תתלבש ככפפה ורודה על ידך הגאה.
הנוחות: אתם רוצים לעשות מקסימום כסף במינימום זמן תוך שאתם משאירים כמה שיותר זמן פנוי ללימודים ובילויים? דיילות זה בשבילכם, עם הגמישות בימים ובשעות והיכולת לתמרן את לוח הטיסות הקיים בהחלפות שיתאימו ללו"ז שלכם. למה להיות מלצר בבית קפה קטן ומעייף, כשאפשר להיות מלצר במטוס גדול ומעייף, ולנחות בבנגקוק בסוף המשמרת? תתחיל לארוז!