בשנת 2009 השתנו חייו של יונתן אגסי. הוא ענה למודעת "דרושים" שהופיעה מטעם כוכב הפורנו מייקל לוקאס, שחיפש אחר שחקנים מקומיים לסרט שעתיד היה להצטלם בישראל. על פי שמו, Men of Israel, לא היה ספק כי הסרט יהפוך ללהיט ברחבי העולם.
אגסי מספר שגם הוא הופתע – אפילו מאוד – מהצלחת הסרט. "זה היה להיט שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע. זו הייתה הפעם הראשונה של כל הפרפורמרים בסרט, ואף אחד לא באמת ידע מה הוא עושה שם – אבל כל אחד ניסה לתת את הבסט שלו. בתכל'ס, אני חושב שהרעיון הוא מה שתפס".
בין ברלין לתל אביב
הרעיון היה, כמובן, הגברים הישראלים ונופי הארץ, אותם מגדיר אגסי כחשובים לצופי הפורנו, אחרת הסרטים הופכים משעממים.
אם יש מישהו שיודע איך להפיג את השעמום, נראה שהאיש הוא אגסי, שמבלה את זמנו בין ברלין, שהיא בסיס האם שלו כיום, לבין ישראל – עם קפיצות של כמה שבועות בכל פעם ללוקיישנים שבהם מצולמים הסרטים.
"אנשים חושבים שזו עבודה קלה, וזו ממש לא", הוא מסביר, "בימי צילומים אתה עובד שעות ארוכות, לפעמים אפילו שתי סצינות ביום, וזה שוחק. בגלל זה אני מקפיד לצלם שלושה-ארבעה סרטים בחודש, ואז לנוח לשלושה חודשים. אני מקפיד, כי אני אוהב את התעשייה הזו – ואני מתכנן להשאר עוד הרבה זמן".
כעת הוא אכן בחופשה בארץ – לפני שהגיע הנה בילה ב-"האסל בול" בברלין, אחד מכנסי הפורנוגרפיה היותר גדולים בעולם, אותו הוא מגדיר כלא פחות מ"מדהים". בכנס גם זכה בפרס "השחקן האירופאי הטוב ביותר" – פרס שלישי שלו באירוע, אחרי שבשנה שעברה זכו שני סרטים בהם השתתף – השניים שבמרכזם ישראל .Men of Israel ו- Inside Israel.
ניכר שאגסי מרגיש מאוד בנוח. עם עצמו, עם הגוף שלו, עם מה שהוא עושה. בניגוד לכמה ראיונות מוקדמים יותר איתו, בהם הוא נראה מעט מהוסס או חושש, אגסי של היום הוא בחור אמיץ, מותח גבולות, שרק מחכה לחזית הבאה אליה יוכל לפרוץ.
אני והאגו שלי: מיונתן לנגר ליונתן אגסי
השינוי שעבר מאז התחיל בעסק הזה, כ"פרח פורנו" של מייקל לוקאס, הוא ענק – והוא עצמו מעיד על התמורה האדירה שחלה בו. "לפני הפורנו, הייתי בן אדם מאוד חלש", הוא מספר, "פשוט לא יכולתי לומר לאנשים "לא". על כל דבר אמרתי "טוב, בסדר". התחום היחיד שהרגשתי שיש לי בו כוח היה סקס. איך שנכנסתי למיטה נהייתי דומיננטי – פסיבי (צוחק), אבל דומיננטי. אף אחד לא יכול היה לעצור אותי."
הפורנו, הוא אומר, הביא את צמיחתו של האלטר אגו הזה, "יונתן אגסי", שלקח את הדומיננטיות הזאת החוצה מהמיטה אל החיים האמיתיים. "היום אני יודע בדיוק מה אני רוצה", הוא אומר בהחלטיות. "אני יודע מה אני צריך, אני יודע לדבר על מה שמגיע לי, ואיך לגרום לאנשים להאמין שככה זה צריך להיות" – הוא מגניב חיוך. הפרסונה הקודמת, יונתן לנגר, הולכת וגוועת עם הזמן – לדבריו. הוא עדיין קיים שם, הוא אומר, אבל נשאר מאחור – לטובת הקריירה הזו שבחר.
איך גיליתי את עולם הפטיש
אחד השינויים הבולטים שעבר היה המעבר מפורנו "ונילי" לסצינת הפטיש – הסרטים הנוכחיים שלו הולכים הרבה יותר רחוק – גם כתוצאה של העדפה אישית, לדבריו. "את כל מה שאני עושה מול המצלמות עשיתי הרבה לפני, כשעדיין לא ידעתי איך מגדירים את זה. היום אני יודע שאני פיג."
גם טעמו בגברים קצת השתנה; הוא מספר לי בעיניים נוצצות על מפגש מיני עם גבר גדול ומסיבי יותר, ששינה את ההסתכלות שלו על גברים – "הרגשתי שאני מאבד שליטה, כשכל המשקל של הגבר החזק הזה נמצא מעליי", הוא מספר, "גמרתי מיד. אני חושב שהוא היה די מופתע".
מאז מחשיב את עצמו אגסי כחובב דובים – ויחד עם זאת, גם ההגדרה הזו מאוד גמישה. "כל מה שאני צריך זה לראות את הקינקי שיט אצל מישהו בעיניים – ככה אני מוצא את הגברים שאני אוהב".
מזל שיש את ליין הביף
אגסי שופע מחמאות לליין הביף, שהביא את סצינת העור והפטיש לארץ. "לפניו לא הייתה לנו במה כזו ועכשיו אנחנו כבר קהילה מתגבשת. גם למגזין "ביד", שעושה עבודה נורא יפה, מגיע הרבה כבוד - דווקא כי הוא לא לוקח דוגמנים ופורן סטארז אלא אנשים רגילים ונותן להם שער."
ואכן, קהילת הפטיש של תל אביב התחילה להרים את ראשה בשנתיים האחרונות – בקצב איטי, שאופייני מאוד לקהילת ההומואים הישראלית, שרק לפני כמה שנים עוד צחקה על כל מי שהגדיר את עצמו פסיבי או העז שלא לגלח את שיער החזה שלו.
אגסי מסביר את הגישה הזו בהיותנו קהילה קטנה וקצת רכלנית – "זה הגיע למצב מגוחך! הייתי פוגש ישראלים בברלין, בברגהיים ובקיטקט, אנשים שבחיים לא הייתי חושב שיש להם ציוד בבית, לבושים בעור מלא – ואמרתי, וואו! למה אתם לא באים לבושים ככה למסיבות בארץ? והתשובה היא שהאנשים כאן קצת קונסרבטיביים ופחדנים. בעולם אין את ההפרדה הזו. כאן יש משום מה או להיות פיגי, או מעריץ של עופרה, כאילו שתי התגיות האלו לא יכולות להתקיים באותו בן אדם", הוא מתלונן, "חבל שאנחנו לא יכולים להתאחד".
שכח מה זה להיות "ממוקם"
עם כל האהבה למקצוע, גם אגסי מודע לכך שעבודתו גובה מחיר. "אני נורא אוהב סקס, אני נורא אוהב פורנו – מישהו נתן לי את הכינוי 'אמן פורנו', אבל עם כל הקפיצות מלוקיישן ללוקיישן, אני לא ממש יכול 'להתמקם'". מערכות יחסים גם נעשות קשות לביצוע, מאותה סיבה בדיוק, למרות שכרגע יש בחור ברלינאי בחייו – הנושא היחיד שעליו הוא לא כל כך שש להרחיב.
עוד חיסרון של העבודה שלו הוא העובדה שלפעמים מסתכלים עליו כעל "שק של מחלות", כהגדרתו. "אני לא בא בטענות לאנשים שטוענים שאני מחלה מהלכת, כי הרבה דברים מסתובבים בחוץ", הוא אומר, "אבל מי שצפה בסרטים שלי יודע שאני עושה רק סקס בטוח. אני מאוד אנטי ברבק". ברבק הוא כינוי לסקס בלתי מוגן, ללא קונדום.
כשאני שואל אותו על הפופולריות של סרטים בלתי מוגנים בשנים האחרונות, הוא מפטיר ש"זה לא ילך לשום מקום". "החברות הגדולות מתעסקות במין בטוח ולכן מקבלות חסות מכל מיני ארגונים שעוסקים בעניין. רוב החברות שעושות ברבק יסיימו את התקציב שלהן תוך שני סרטים ויעלמו", הוא מתעקש. ויחד עם זאת, הוא יודע שמדובר בנזק: "אם ילד בן 18 מבקש ממני לעשות סקס בלי קונדום, מה אני אגיד? הוא קיבל דוגמא שלילית, ואני לא רוצה להיות הדוגמא הזו. אנשים שיצפו בי יבינו שקונדום זה לא מה שיהרוס את חיי המין שלהם".
רגע לפני שאנו נפרדים אני שואל אתו אם היה לו רגע של התחרטות על הדרך שהוא בחר בה. "אפילו לא לרגע", הוא מחייך ואומר, "אני מדבר עם עצמי המון, וממש השבוע הגעתי למין סוג של הארה והודיתי לאלוהים על שהפך אותי לפורן סטאר. אין לי טיפה של ספק שזה הגורל שנרשם לי למעלה. כשאני חושב על זה, אפשר לומר שיונתן אגסי הציל את חיי".
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?