בשבת האחרונה נפגשתי עם חברים. אחד מהם, שהצטרף אלינו ולא הכרתי לפני, סיפר שהוא נפגש בהתנדבות עם חברי קהילה מבוגרים כדי לעזור להפיג להם את הבדידות. הפרויקט הוא מיזם של האגודה למען הלהט"ב, והוא מאפשר לחברי קהילה צעירים לצאת לבלות לשוחח ואפילו ללמוד מגייז מבוגרים, שברובם עריריים ולא הקימו משפחה. בשנים שהם היו צעירים ישראל וגם העולם לא היו מוכנים לקבלה של משפחה גאה של אבא ואבא או אימא ואימא וכל השילובים הנלווים. למעשה, יחסים הומוסקסואליים היו בגדר עבירה פלילית וגייז רבים נרדפו אז ונעצרו בגין רצונם לממש את נטייתם, בעיקר בגן העצמאות, מקום שהיה מקובל אז למפגשים מיניים טרם עידן האפליקציות והאינטרנט. החל משנת 1988 בוטל החוק, אם כי הקהילה עדיין רחוקה משוויון זכויות מלא, בין היתר לא ניתן עדיין להתחתן בישראל, לאמץ ילדים או לפתוח בהליך פונדקאות.
תהליכים אלו הם איטיים ונפרשים על פני דורות, לכן אין זה מפתיע שהגייז המבוגרים שהיו צעירים בשנות ה-60 אמנם הכשירו את הקרקע לדורות העתיד, אבל בצער רב רבים מהם לא הקימו משפחות, שלא לדבר על להביא ילדים לעולם. כיום הזמנים השתנו, והומואים שיוצאים מהארון כבר מקימים משפחות, ואפילו מביאים ילדים כמו כל משפחה נורמטיבית אחרת. השחקן יניב ביטון הוא אחד מהם. ביטון בן ה-39 שאתם בטח מכירים מהטלוויזיה ("היהודים באים" וכמובן מהפרסומת של הדייל ההומו) ובמקביל עושה חיל בתיאטרון בית לסין ("לצאת מהארון", "המוגבלים"), בחר להביא יחד עם אבי בן זוגו שני ילדים בהליך פונדקאות בפורטלנד שבארה"ב.
כשאני פוגש אותו בבית קפה בערב במרכז תל אביב באמצע שבוע הוא נראה עייף מעט אבל מרוצה, כמעט לא ניכר שכרגע יצא מבית עם תאומים בני שנתיים, שדורשים טיפול ללא הפסקה. "להביא תאומים זה הרבה יותר קשה מלהביא ילד אחד, אתה חייב עזרה", הוא טוען.
אז מה עושים?
"מפסיקים להתבייש ומבקשים עזרה מכל מי שמציע".
איך נפלה ההחלטה על פונדקאות?
"אחרי שהכרתי את אבי דרך חברה משותפת, הבמאית יעלי רונן, עברנו לגור ביחד כמה שנים. כעבור זמן הבנו שאנחנו רוצים להיות הורים. בחנו את האופציות שעומדות לרשותנו, הורות משותפת עם אישה או פונדקאות [שאינה חוקית בישראל לזוגות חד מיניים אלא לסטרייטים י.צ]. הבנתי שזוגיות זה דבר מספיק מורכב אז להכניס לו עוד צלע שתיקח חלק בגידול הילד ובחינוך שלו, זה משהו שפחות התאים לנו. התחלנו לברר על פונדקאות".
איך מתחילים?
"קבענו מלא פגישות", הוא צוחק, "כשהתחלנו את התהליך לפני כארבע שנים, היינו בין החלוצים ולא היה לנו זוגות רבים להתייעץ איתם. היום זה כבר הפך כמעט משהו שגרתי, ולמרות העול הכלכלי, זוגות רבים בוחרים בהליך הפונדקאות ומקימים משפחה".
מה זה אומר העניין הכלכלי?
"תהליך הפונדקאות הוא יקר מאוד, וצריך לקחת את זה בחשבון לפני שנכנסים לתהליך. זאת אחת הסיבות שגם מכוונים להביא תאומים בתהליך ולא ילד אחד. ככה עובר אחד הוא מהזרע שלך ואחד משל בן הזוג. זה תהליך יקר והוא יכול לעלות מאות אלפי שקלים, אז כדאי להיערך לכך מראש. שלא לדבר על העניין הנפשי".
מה זה דורש?
"הרבה אורך רוח. זה תהליך ארוך להחליט איפה עושים את ההליך. בעבר המזרח היה יותר פתוח, היום הודו נסגרה ומדינות נוספות במזרח כבר לא רלבנטיות לתהליך. אנחנו בחרנו בארצות הברית, במרפאה בפורטלנד ORM".
איך נבחרת הפונדקאית?
"היא בוחרת אותנו ואנחנו בוחרים אותה. לאחר חתימת ההסכם המשפטי בין עורכי הדין והבירוקרטי מתחילים בתהליך הרפואי. זה לוקח בערך שנה וחצי".
איך מנהלים הריון טרנסאטלנטי?
"הרבה שיחות סקייפ, זה לא פשוט כי אתה רחוק פיזית ומרגיש בין היתר חוסר שליטה, אבל הפונדקאית שלנו ג'קי הייתה מקסימה והיינו איתה בקשר רציף".
היו אירועים מלחיצים במהלך ההריון?
"לקראת השבוע ה-32 ג'קי הפונדקאית הובהלה לבית חולים, וחששנו שהיא תלד מוקדם מן הצפוי. כמובן שטסנו הכי מהר שיכולנו וכשהגענו מצבה התייצב. היא הצליחה לסחוב את ההיריון עוד חודש".
מה עשיתם בחודש הזה?
"התחתנו", הוא מחייך, "זה היה ספונטני, לא משהו שתכננו. חוץ מזה היינו בחופשה וטיילנו, אבל בעיקר חיכינו ללידה".
ביטון גדל בירושלים ולאחר הצבא החל ללמוד משחק בבית צבי. במהלך הלימודים הוא כבר היה מחוץ לארון, אבל הוא לא ידע לאן הדברים הולכים. "הייתה תחושה שחיים של הומו הם חיי בדידות וסטוצים, לא הייתה את הפתיחות שיש היום, ואת הרצון להקים משפחה ולחיות חיים נורמטיביים", הוא נזכר, "יוסי גרבר, שנפטר לפני שנתיים והיה חבר קרוב אמר לי פעם שבא לו לבכות מהתרגשות, כשהוא רואה את התהליך שהחברה עברה. אל תשכח שפעם זה אפילו לא היה חוקי, והיו עוצרים את הגברים שהיו מסתובבים בגן העצמאות. הם היו רדופים".
בגיל 27 הכיר ביטון את אבי בעלו, שהיה שחקן בעבר וכיום מתמקד בהוראה באקדמיה. הם הורים גאים להלל ובנימין בני השנתיים.
איך עברה הלידה?
"חלקה וללא אירועים מיוחדים. המשפחה שלי ושל אבי הגיעה לעזור לנו בתורות, וחודש אחרי שהתינוקות הלל ובנימין יצאו מהפגייה התחלנו במסע חזרה לארץ, שהיה מבצע צבאי לכל דבר", הוא צוחק.
חששת שההורות תפגע לך בקריירה?
"לא חששתי וזה עשה לקריירה שלי רק טוב. אני חושב שהיום אני גם שחקן יותר טוב".
מה זה עושה לקשר?
"מעמיק אותו".
הסביבה המרכז תל אביבית בה הוא חי הייתה חמה ומקבלת כמו שתל אביב יודעת להיות. לא התייחסו אליו כזר ואפילו בגן הגננת כבר מורגלת, לטענתו, בסוגי ההורות השונים. גם האימהות אינן מרימות גבה. "אבל בתל אביב זו לא חוכמה", הוא מוסיף.
מה חשוב בתהליך הזה?
"לדבר על הכול, ללכת לטיפול זוגי לפני אם צריך ולא להיבהל. בהתחלה כשאתה רק מגדל את הילדים, הם לא מגיבים לך ואתה רק מטפל בהם ולא ישן בעיקר. זאת תקופה קשה מאוד, לא לישון זה עינוי, אבל עם הזמן כשהם גדלים, אתה מתחיל לקבל פידבק מהם ואהבה, ונוצר החיבור הבלתי נפרד הזה".
אתם בקשר עם הפונדקאית?
"כן, היא הייתה כאן בקיץ. היא באה לבקר".
ביטון מדבר על תהליך הקמת משפחה כמשהו טבעי, ומציין את גל אוחובסקי ואיתן פוקס שהתחילו עם הסדרה המכוננת "פלורנטין", והביאו למסך ייצוגים של הומואים שמחים שחיים בשלום עם נטייתם ולא מתייסרים בגינה, ולאחר מכן את דנה אינטרנשיונל שזכתה באירוויזיון בזמן שייצגה מדינה שלמה. "אושיות אלו", הוא אומר, "תרמו רבות לקבלה ולתהליך שעוברת החברה הישראלית יחד עם הקהילה הגאה".
>> "רצינו לכבד את משפחת ורסצ'ה כמה שיכולנו"
>> "קרא לי בשמך" הוא הסרט הגאה החשוב של העשור
אין ספק שתל אביב היא בועה בכל הקשור לקבלה של משפחות חד מיניות ביחס לאזורים פריפריאליים בארץ, אבל כרגע זה עדיף על כלום. על רקע קולות הזעם והמחאה בקיץ האחרון על איסור אימוץ ילדים על ידי משפחות חד מיניות, הבחירה בחיים ובהקמת גרעין משפחתי בכל מחיר ובכל דרך היא הפתרון שיסלול את הדרך גם ללגיטימציה משפטית, שטרם קיימת בארץ במלואה. ככל שמשפחה גאה תהיה דבר נורמטיבי יותר ויותר כך לא יוכלו להמשיך ולטמון את הראש בחול, וייצטרכו להתמודד עם הבעיה הגדולה שנקראת הקהילה והרצון שלה לחיות כמו כולם.
מוזמנים לשמוע עוד על פונדקאות בכנס הפונדקאות הגדול שיתקיים בדיזנגוף סנטר ב-16/3. לפרטים נוספים לחצו כאן