כל אחד מכיר את הסיטואציה הבאה: אתה הולך למסיבה, שותה משקה או שניים, רוקד בהנאה ואז נותן בטעות מרפקיה לבחור שרוקד לידך.
"אני רוצה אותו או רוצה להיות כמוהו?"
הוא מסתובב אליך כדי לבדוק מה פשר החיכוך הבלתי רצוני, ונראה שהחדר כולו עצר והשתתק. לפנייך הופיע ה-חתיך, הבחור הכי שווה במסיבה, זה שכולנו כאן רק כדי לשמש לו כתפאורה. יש מצב שהוא הולך בסלואו מושן עם רוח בשיער?
בעודך בוהה בשריריו המפוסלים של אדוניס, מתרחש אצלך תהליך הפוך – השיער שלך מרגיש עקום וחסר סגנון, הזרועות נדמות כה רופסות שהן בקושי מרימות את הבירה, שכבר מאיימת להתיישב קבע בכרסונת. כך מסתדר לו בראשך מדרג הבחורים במסיבה. החתיך בראש, ואתה אי שם מתחתיו, אבל לא בקטע טוב.
נשאלת השאלה, למה אנחנו מדרגים את עצמנו ביחס למושא תשוקתנו? זאת אומרת, האם ההערכה למראהו המצודד של מושא המשיכה שלנו נובעת רק כי הוא מעורר אותנו מינית או שיש בה עוד אלמנט? בסך הכל, שנינו גברים (או נשים, במקרה הלסבי), אולי אני רוצה אותו פשוט כי אני רוצה להיות כמוהו?
הפסיכותרפיסט ד"ר גידי רובינשטיין, המתמחה בין היתר בטיפול בהומוסקסואלים וביסקסואלים, ומרצה בכיר לפסיכולוגיה במכללה האקדמית נתניה, טוען כי "אמנם יש הומואים, ואף סטרייטים, רבים הנמשכים להפכים (שמנים לרזים, בהירים לכהים ולהפך, וכיו"ב), אבל כשהומו מעיד על עצמו שהוא "חתיך", קיים סיכוי גבוה שהוא משקיע מאמצים רבים כדי להיראות דומה ככל האפשר לאובייקט שאליו הוא נמשך".
ד"ר רובינשטיין מדגים זאת דרך מכוני הכושר. "כאשר כדי להשיג גבר שרירי, אנשים מתאמנים בניסיון להיראות שריריים בעצמם. הם בודקים במראה עד כמה הם שריריים ותוך כדי כך הופכים להיות אובייקטים מיניים עבור עצמם".
גברים מעריכים מראה חיצוני יותר מנשים
נטייה להתרשם ממראה חיצוני היא כמובן אנושית ולא רק מנת חלקם של חברי הקהילה, אך עם זאת טוען רובינשטיין, כי "ההשקעה של גבר הומו במראה חיצוני עולה לאין שיעור יחסית להשקעה של גבר סטרייט. גברים ככלל מעריכים מראה חיצוני הרבה יותר מנשים, לכן כשמדובר במפגש בין גבר לגבר, אז השיפוט "קטלני".
"כבר נתקלתי במטופלים הומואים ש'דורשים' מבן זוג (ולא רק פרטנר מיני) להיות בעל ריבועים בבטן, ולא רק רזה או בעל בטן שטוחה, כאמצעי מיון ראשוני שרק אחריו הם מתייחסים לתכונות פנימיות יותר. יש אפילו פרופיל באטרף ששולח את המועמד לנוסחה המחשבת את מסת הגוף ודורש ציון מסוים בנוסחא זו".
אורי שפר, העובד הסוציאלי של המרכז הגאה ומנהל המערך הפסיכו סוציאלי של איג"י (ארגון נוער גאה), טוען כי הבעיה נעוצה לא בהערכה שלי אל מול בחורים אחרים, אלא בהתייחסות של כולנו אל 'אידיאל' של יופי גברי, המקובל על ידי כולם כקונצנזוס. "האידיאל הזה", טוען שפר, "הוא משהו שאל מולו אני מנסה להבנות את עצמי, ובו זמנית הוא גם הקריטריון שעל פיו אני נמשך לגבר אחר".
לדוגמא: הגוף השרירי שנוצר בחדר כושר הוא לא רק אסתטי, ומטרתו היא לא להיות 'חזק יותר', אלא הוא בעצם מין 'פרסומת' לגבר שאותו בחור שרירי חושק בו. המטרה היחידה של השרירים היא לעורר תשוקה בקרב גברים אחרים ולאותת שלגוף מסוג זה הם נמשכים מינית בעצמם.
כרגיל, בכל אשמה התקשורת
משמע, גם אני וגם אותו חתיך מהמסיבה, רואים את עצמינו על פי אותו מודל של יופי גברי. אז מאין הגיעה דמות החתיך שכולנו מנסים להדמות לה? שפר טוען שמקורו של המודל בייצוגי הומואים במדיה, המיינסטרימית והגאה.
מחקרים שונים מציעים אינספור תשובות שונות: למשל, שגוף חטוב מסמל אדם בעל אמצעים, שיכול לטפח את עצמו. מחקרים אחרים טוענים שהמראה החטוב, החזק והבריא הוא ניסיון לבטל סטיגמה 'חלשה', נשית או אפילו חולה של ההומוסקסואל, בעיקר בהקשר לאיידס.
אולי יש קשר לכך שההומו המטופח והאסתטי הוא דמות מוכרת בייצוג הומוסקסואלים במדיה ה'סטרייטית'? כך הדמיון לדמות 'גיי' מקובלת יכולה להקל על הזיהוי כגיי, ולהקל על זיהוי ומציאת בן זוג.
לדמות הזאת, שאולי היא בכלל מדומיינת ולא ניתנת להשגה, יש השפעה על האופן בו אני רואה את עצמי וגם את הפרטנר הפוטנציאלי שלי. מה שקורה כאן, טוען שפר, הוא תהליך של 'החְפָּצה' (הפיכה לחפץ, לאובייקט). נמצא כי גברים הומוסקסואלים מחפיצים גברים אף יותר מאשר גברים סטרייטים לנשים.
מכאן, חוקרים מסיקים כי גברים הומוסקסואלים נוטים להתמקד בהופעה חיצונית במידה רבה יותר מגברים הטרוסקסואלים, גם כשהם שופטים את הגוף שלהם, וגם את גופם של גברים אחרים. גם אצל סטרייטים קיים, כמובן, הרצון להשיג את הבחורה השווה ביותר, זאת שתעיד שגם הם שווים ובכך תהיה בעצם סמל סטטוס (מה שנקרא באנגלית trophy wives, 'נשות גביע'), אך הסטרייט הממוצע לאו דווקא זקוק לגוף החטוב בכדי להשיג את הנחשקת, ובטח שהוא לא זקוק לגוף כמו שלה.
ומה עם הלסביות והביסקסואלים?
אצל לסביות, אגב, המחקרים במחלוקת. לטענת המחקרים, אצל נשים סטרייטיות, החפצה של גברים היא נדירה יותר באופן כללי. מכאן, יש הטוענים שדימוי הגוף של לסביות חיובי יותר כי אין תשומת לב בהכרח על מראה חיצוני בבחירת בת זוג, ולכן הן פחות בסיכון לדימוי גוף נמוך. לעומת זאת, יש מחקרים שמצאו שבהיותן נשים בחברה המערבית הן נתונות לסיכון גבוה, כמו נשים סטרייטיות, לפתח הפרעות באכילה ודימוי גוף שלילי.
ביסקסואלים נמצאים כנראה בסיכון יתר, אף יותר מהומואים, עקב קושי בחברה לקבל את משיכתם לשני המגדרים. "לביסקסואלים חשוב המראה החיצוני כשהם מחפשים פרנטרים מאותו מין ואת הבדיקות המעמיקות יותר הם עורכים באשר למועמד לקשר בן המין השני", אומר ד"ר רובינשטיין.
הבעיה בהחפצה, ובטח בהחפצה עצמית (אני רואה את עצמי כאובייקט, שאולי צריך לתקן), היא הפגיעה בדימוי העצמי. אם כדי להשיג את החתיך מהמסיבה, עלי להפוך להראות כמו החתיך מהמסיבה, כנראה שהדימוי הפיזי שלי הפך להיות מוקד חשוב וראשוני בהערכה העצמית שלי, חשיבה שהיא מוטעת ואף מסוכנת.
לדבריו של שפר "אתרי ההכרויות והמסיבות מעודדים את תדמית שוק הבשר. מהשאלונים שחילקתי בדוקטורט, בהחלט עולה התופעה שהומוסקסואלים בישראל חשים שזה גורם להם לחוש בפער בין דימוי הגוף האידיאלי לבין הגוף הנוכחי שלהם, מה שגורם להם להרבה תסכול ומצוקה".
המצוקות הנגרמות מהפער הזה הן חמורות – דיכאון, דימוי גוף, דימוי עצמי נמוך ואפילו בעיות אכילה חמורות. אכן ידוע כי הפרעות אלו נפוצות יותר אצל גייז מאשר אצל סטרייטים, משום שנושא דימוי הגוף והמראה החיצוני הוא מרכזי יותר לצורך משיכה והיכרות.
כך שפעם הבאה שאתם במסיבה, מרגישים פחות שווים, פחות נחשקים, פחות חתיכים ובאופן כללי 'פחות', תנסו לזכור שעצם ההשוואה על בסיס המראה החיצוני היא לא הכרחית, לא מעידה על כלום חוץ מעל קונצנזוסים ומוסכמות חברתיות ולא שווה שתרגישו רע עם עצמכם. יותר מזה – תחשבו על כך שאותו חתיך, כנראה עוד לא הבין את כל זה, ובאסה לו.
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?