>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
קוראים לי רועי (בן 24) ואני בן שני למשפחה בת ארבעה ילדים. אבי מועסק במשרד ממשלתי ואמי אשת חינוך. יש לי אחות הגדולה ממני בשנתיים ואחות נוספת בת שתים-עשרה ויש את אחי הקטן, נדב, צעיר ממני בשש שנים.
נדב הוא בחור מאוד פיקח, מסוג הילדים שכל הורה היה מאחל לעצמו. גאון מחשבים שלא הפתיע כאשר סיפר שהתחיל לעבוד בשיתוף עם גוגל על פרויקטים באינטרנט. לפני שנתיים חלה תפנית במערכת היחסים בין אחי וביני. עד אז הקשר בינינו היה לא הכי טוב או מעמיק.
הכול התחיל כשהמחשב האישי של נדב שבק חיים. שלחנו את המחשב לתיקון אצל חבר טוב שלי שעובד כטכנאי במעבדת מחשבים.
"בעל המחשב נמשך לגברים"
החבר, שלא ידע שמדובר במחשב האישי של אחי הקטן, חיפש חומר פורנוגראפי במטרה לגרום לי למבוכה כאשר אחזור לאסוף אותו מהתיקון. הוא באמת מצא תיקייה מלאה מכל טוב, אבל לא ציפה למצוא את התוכן שמצא.
כאשר הגעתי לאסוף את המחשב מתיקון, בישר לי החבר שהבעיה נפתרה, אך הוסיף כי "צצה בעיה חדשה" שאין ביכולתו לפתור. "בעל המחשב כנראה נמשך לגברים", אמר.
זאת הייתה סטירת לחי חזקה במיוחד. איך יכול להיות שהוא הצליח להסתיר את זה? איך לא חשדתי לפני? השאלות התחילו לצוף בראשי. הרי הוא תמיד היה מוקף בבנות יפיפיות שהסתגרו איתו שעות בחדר ואף לעיתים נשארו לישון אצלנו בבית. אז איך לכל הרוחות הוא מתעניין בגברים?
לקח לי לא מעט זמן לעכל את העניין. אני חושב שהדבר נבע במיוחד משום שידעתי שההורים שלי יתקשו לקבל את מי שהוא, אך בעיקר מהחשש שיקטלגו אותו בחברה כ"שונה". לשבתי מיד על כך שמצפים לו בעתיד חיים לא קלים בכל הקשור לנישואין וילדים. רציתי להאמין שהכול סתם בדיה, שאולי נפלה טעות, שלא מדובר במחשב של נדב או שסתם במקרה הוא הוריד את התיקייה הזאת למחשב בלי כוונה.
"תמיד ארצה שיהיה לך טוב. אני אחיך הגדול"
לקח לי כמעט שבוע עד שהצלחתי לסדר את המחשבות: איך אני יושב מול אחי הקטן ומספר לו שנחשפתי לסוד הכי גדול שלו ושעכשיו הוא יצטרך לצאת מהארון או להסתגר בתוכו עמוק יותר מהבושה, אבל לא הייתה לי ברירה.
היה לי קשה. ובכל זאת, ניסיתי לאסוף את עצמי ולהסביר לו שאין לו באמת ממה לחשוש או לפחד ושאני לא מתכוון לספר לאף אחד. פתאום הבנתי שאין לי באמת ברירה אלא לקבל את המצב החדש. קירבתי את נדב אליי ולחשתי לו: " אני תמיד ארצה שתהיה מאושר, אני אחיך הגדול". הרגשתי שהוא באמת מאמין לי, שהוא מבין שאני מעכשיו לצידו בתהליך הזה, שבסופו הוא יהיה חייב לספר למשפחה ולחברים.
עברו שנתיים ועדיין לא התרגלתי למצב, חשבתי שהזמן יעביר את הכאב והאכזבה, אך למעשה זה רק הפך יותר ויותר קשה.
אולי זה גדול עליי?
עכשיו אחרי שהוא התרגל למצב שאני באמת שם בשבילו, נדרש ממני לתאם איתו גרסאות ולספק בשבילו תירוצים כדי שההורים לא ידאגו או יחשדו בזמן שהוא נוסע למצעד הגאווה ולמסיבות בתל אביב או כמו במקרה שקרה רק לאחרונה כאשר קבלתי ממנו הודעה אס אמ אס ב-4 בבוקר: "רועי, מישהו ישן אצלי, תדאג שאמא לא תעיר אותי בבוקר".
פתאום אני קולט שזה אולי יותר מדי גדול עליי, שאולי הגיע הזמן שהוא יספר את זה להורים, כי באמת הסיטואציה הזאת הופכת לכבדה. המחשבות לא עוזבות אותי שאני יודע שהוא כעת עם גבר נוסף אצלו בחדר וצצות לי לראש סיטואציות אינטימיות שמתרחשות שם מבעד לדלת, שבעצם מדובר באחי הקטן.
אף פעם לא הייתי הומופוב, אני חייב להודות. הכרתי לא מעט הומואים בחיי ואפילו יש כמה שהם חלק מחבריי הטובים. עם זאת, כאשר מדובר באדם כל כך קרוב אלייך, בשר מבשרך המחשבות משתנות. המצב הופך להיות לא פשוט וקשה לקבל את זה בכזאת קלות כמו במקרים בהם מדובר באדם שהכרת במסגרת הלימודים, הצבא או בעבודה. מה יקרה בעתיד - רק הזמן יגיד.