>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

אין תמונה
לימור וזוגתה. מנפצות את הסטיגמה
היי, קוראים לי לימור ואני אוהבת נשים אבל שונאת הגדרות. לאנשים יש קטע כזה, לנסות לתת לך כל מיני כותרות כמו 'לסבית', 'גברית', 'נשית', 'תל אביבית שמאלנית'. הם עושים את זה, במיוחד סטרייטים, כדי שיוכלו להכיל אותך, הגיונית, בראש שלהם.

"אז מה, יש לך חבר?" הוא שואל. "זו בת הזוג שלי", אני עונה ומצביעה על זוגתי בגאווה. "מה, את לסבית?" הוא מופתע. ואז נאמרים אותם משפטים מוכרים של "אז מי הגבר ומי האישה?" או "אפשר להצטרף?". כאילו הזוגיות שלי עם אישה היא צוהר למימוש פנטזיות הפורנו המטונפות שלו, ו- "וואלק, את מבוזבזת תאמיני לי" וכמובן ה"אני חושב שפשוט לא פגשת את הגבר הנכון" – לא, אני חושבת שאתה פשוט פגשת את הבחורה המאוד לא נכונה, אז ביי.

"איזה כיף שאני לא נראית"

"את לא נראית לסבית", זה משהו שאני שומעת הרבה. לפעמים גם אותי זה מפתיע, בעבר זה ממש החמיא לי כי הקושי שלי לקבל את עצמי לתוך הקהילה הלסבית היה בעיקר שאסוציאטיבית 'לסבית' גם אצלי נתפסה כאישה מאוד גברית, קצוצת שיער ואגרסיבית. הרי מעולם לא ראיתי את עצמי ככזו, אז איזה כיף שאני לא נראית. אבל ככל שהכרתי יותר ויותר נשים בקהילה, הבנתי כמה מוגבל עולם המושגים שלי וכמה מגוונות ומעוררות השראה הנשים בקהילה שלנו. את ההזדמנות קיבלתי כי נכנסתי לתוך הקהילה, אבל רוב החברה לא תקבל את ההזדמנות הזו.

גאות, פרק 4 “Fast Forward”

זה לא מפתיע אותי כשהטלוויזיה מחזקת בלי הפסקה את אותו הסטריאוטיפ: מחד פרידה הכט ב"אח הגדול" – עד שיש ייצוג לסבי 'אמיתי' ואנושי היא סטריאוטיפית הארד קור- לסבית נהגת משאית. מצד שני מה הקולנוע מציע לנו? זוג שחקניות בסרט אמריקאי שקצת משתכרות ו'מתנסות' במסיבת פיג'מות או משחקי תפקידים אירוטיים בפורנוגרפיה. אם זה המצב, אז למה באמת שלא יזרקו לי הערות ברחוב כשאני הולכת מחובקת עם בת זוגי?

לימור בן רומנו (צילום: זיו שדה)
"את דווקא לא נראית". לימור בן רומנו | צילום: זיו שדה
למה שלא ירימו גבה כששומעים שאנחנו יחד? ("באמת? אתן לא נראות"), למה שגבר לא ירגיש בנוח לגשת אלינו בבר ולתחקר את ההרגלים המיניים שלנו? אם לא מחנכים לזה, אם לא מדברים על זה באמצעי התקשורת, איפה לעזאזל אנשים שלא חיים את הקהילה הזאת יכולים להיחשף לנשים שאוהבות נשים בצורה הכי פשוטה, אמיתית ונורמטיבית, לא משנה איך הן נראות, כדי שיפסיקו להיות מופתעים מנטייתן המינית?

כשראיתי את הפרסום בפייסבוק שקורא לנשים שרוצות להצטלם לפרויקט שנקרא "גאות" ליצור קשר עם ערבה גל, יוצרת הסדרה, חשבתי לעצמי שזו תהיה חוויה מעניינת. אבל כשנפגשתי עם ערבה והצילומים התחילו הבנתי גם מה החשיבות של ההשתתפות שלי בסדרה.

מנפצות את הסטיגמה

הבנתי שבכך שבת זוגי ואני מצטלמות לסדרה על נשים לסביות שנושאת את השם "גאות" ומיועדת להיות מופצת בכל מסגרת שידור שתאפשר- אנחנו נותנות הצצה לאחרים ומאפשרות להם לקבל מושג בדיוק לאותו עולם ולאותן דמויות לסביות שלא זוכות לחשיפה שם, בתקשורת, במערכת החינוך, במודעות של החברה הישראלית.

לימור בן רומנו וזוגתה (צילום: לימור בן-רומנו)
לימור ביחד עם לינדזי, זוגתה | צילום: לימור בן-רומנו

זו בדיוק המטרה של "גאות"- דרך אותם פרקים קצרים שבהם מכירים את לימור, את לילך, את דניאלה, את הודיה ובהמשך עוד ועוד שמות ופרצופים להציג לקהל הצופים הרחב את קולאז' הנשים הלסביות בישראל ולפתוח להם את הראש בכל מה שקשור לתפיסה המסורתית ולהגדרה הישנה והכל כך מאוסה הזו של מי היא לסבית ואיך היא אמורה להתנהג.

אני בכלל לא אוהבת את כל ההגדרות האלה. עזבו אתכם מכותרות ותבניות, תפתחו את הראש ובואו להכיר נשים, נשים מצחיקות, חזקות, רגישות, בזוגיות, לבד, ברגעים אינטימיים או באמצע רחוב סואן, נשים שאוהבות כמו כל אדם אחר שאוהב, שמתלבטות, עם ערכים, אמונות ורצונות. זה אולי נשמע פשוט, אבל כל כך לא מובן מאליו.

אומרים שהשינוי מתחיל בנו. מעולם לא ראיתי את עצמי כאקטיביסטית שתחולל מהפכה במו ידיה ורגליה (וקצת קינאתי במי שכן). אבל אני מאמינה שלהשתתף בפרויקט "גאות" מאפשר לי בדרכי שלי לחולל מהפכה קטנה ולו בדעותיו של אדם אחד, גבר או אישה זה לא חשוב. ומי יודע, אולי הגבר הבא שיפנה אליי בבר דווקא יזהה אותי מפרק 4 ויבוא רק לבקש חתימה. נו, לא בשבילו, בשביל החברה שלו.

כל פרקי הסדרה יוקרנו במסגרת פסטיבל הקולנוע הבינלאומיה הגאה, הTLVFEST ב-13 ביוני, ב-18:00 במסגרת "מיקס יוטיוב" בסינמטק.