אחת הפעמים הראשונות בהן חשבתי ממש לעומק על המצוקה, הקושי והכאב של האדם האינטרסקס, אדם שנולד עם סימני מין זכריים ונקביים כאחד, הייתה אחרי שראיתי את הסרט הארגנטינאי "ילד-ילדה" של הבמאית לוסיה פואנסו. הסרט, בו נתקלתי באחד מערוצי הסרטים, עוסק בנערה אינטרסקס בת 15, המתמודדת עם מצבה עד שהיא מפתחת את זהותה המגדרית.
הסצנה הקשה של ניסיון האונס שבסרט אינה יוצאת לי מהראש. שלושה צעירים רצים אליה בחוף הים, מפשיטים אותה בכוח ואז אומרים אחד לשני: "יו, תסתכל! עומד לה!", וצוחקים בלעג. ממש בכיתי בפעם הראשונה שראיתי את זה.
"כל החיים ידעתי שמשהו לא בסדר"
אין נתונים מדוייקים על מימדי התופעה, אך מאומדנים רשמיים עולה, כי בין 1,500 ל- 2,000 תינוקות נולדים כאינטרסקס. נהוג להפריד בין "טומטום"- שנולד עם איברי מין פנימיים, שלא ניתן לזהות לאיזה מין הוא משתייך, לבין "אנדרוגינוס"- אדם שלו איברי מין של שני המינים, ולכן לא ניתן להחליט לאיזה מהם הוא שייך.
רבים מהנולדים אינטרסקס עוברים שינוי מין כפוי – ההורים מחליטים עבורם, עם לידתם, מה יהיה המגדר, והרופאים מבצעים את השינוי הפיזי. אלא שפעמים רבות מדובר בכפיה, שכופה על אדם גוף שאינו תואם את המגדר שלו. כזה הוא סיפורה של ל', תושבת הצפון בשנות ה-30 לחייה.
"כל החיים ידעתי שמשהו לא בסדר, ולא הבנתי מה", היא מספרת. "אני זוכרת שאהבתי לשחק כדורגל, לשחק עם הבנים ובכלל לא יכולתי לסבול שמלות. תמיד ביקשתי מההורים שלי שיספרו אותי, ולא הבנתי למה הם מסרבים. תמיד אמרו לי: 'את ילדה – ולילדות יש שיער ארוך'".
"ההורים פחדו שתחזור 'המפלצת' שנולדה בבית החולים"
ל' גדלה עם קונפליקט בלתי פוסק, בתקופה שבה המודעות לנושא זהות מגדרית הייתה מועטה ביותר, לא כל שכן בעיר בה היא גדלה, הרחוקה כל כך מאיזור המרכז. "זה לא שחשתי שאני גבר", היא אומרת. "היו רגעים שלא ידעתי אם אני גבר או אישה. עד היום קשה לי להחליט, ובגלל זה אני לא רוצה עדיין לאמץ דיבור בלשון זכר – למרות שזה בדרך לשם".
רק לפני שלוש שנים, לאחר עימות עם הוריה, סיפרו לה השניים את האמת. היא נולדה עם שני איברי מין – זכרי ונקבי. בבית החולים לחצו על ההורים לבצע ניתוח שישאיר את הילדה עם האיבר הנקבי.
"ההורים שלי, מה הם ידעו אז?", אומרת ל'. "הם התכוונו לטוב. הרופאים המליצו, הם לא רצו ילדה מפלצת, אז הכניסו אותי לניתוח. אחרי זה, במשך כמה שנים טובות הייתי הולכת לרופא שהזריק לי אסטרוגנים. אני לא ידעתי בדיוק למה אני הולכת אליו. מבחינתי, אבא ואמא לוקחים אותי לבדיקות, הרופא אומר שאני צריכה זריקה – אז אני מקבלת זריקה".
טריילר הסרט הארגנטינאי "ילד-ילדה"
מאז, מספרת ל', ההורים שלה פיתחו סוג של אובססיה לכך שתהיה נשית. "הם נורא פחדו שאני אגלה את האמת, ופחדו שתחזור 'המפלצת' שנולדה להם בבית החולים. אז הארון שלי היה מלא בשמלות. רק שמלות. החדר שלי היה מפוצץ בוורוד, כאילו אין צבע אחר בעולם. הכל היה בהגזמה.
"אני לא יודעת אם זה היה רק משהו מבפנים או התמרדות אוטומטית, אבל ככל שהם לחצו – ככה אני רציתי בכוח דברים של בנים. עם הברביות שלי כמעט אף פעם לא שיחקתי. הייתה ברבי אחת שאהבתי, כי היו לה מכנסיים. ניסיתי לשכנע את ההורים שלי שיקנו לי מכנסיים, אבל הם סירבו. אמרו לי שילדה מבית טוב לא הולכת עם מכנסיים".
חולמת על לקנות מכנסיים
יום אחד, כשהייתה בת 6, לקחה ל' את הברבי עם המכנסיים וגזזה את שיערה, עשתה לה "תספורת". "אמא שלי רתחה מזעם", אמרה. "היא שלחה אותי לחדר ואמרה שאסור להשחית חפצים. שאלתי אותה למה היא לא הגיבה ככה כשגזרתי בכוונה דף מספר ילדים שהיא קנתה לי, אז היא ענתה: 'כי החלטתי שהגיע הזמן לעשות לזה סוף'. האמנתי, לא קישרתי בין הדברים".
כשהגיעה לגיל 10, שיחקה ל' כדורגל עם הבנים וגם מצאה עצמה נמשכת לבנות. "הדבר שהכי רציתי בעולם היה מכנסיים", היא מספרת. "קיבלתי מכנסיים קצרים לשיעורי ספורט, ואיתם גם הייתי משחקת כדורגל, אבל מכנסיים ארוכים אף פעם לא היו לי".
יום אחד מצאה ל' שטר של עשרת אלפים שקלים (שקלים ישנים, שווה ערך לעשרה שקלים חדשים), זרוקים מתחת למיטה של הוריה. "גנבתי את הכסף הזה", היא מספרת. "הרגשתי רע באותו רגע, אבל גם הרגשתי שזה מגיע להם, שזה עונש על כך שהם מכריחים אותי ללבוש שמלות. הלכתי לשוק וקניתי לי מכנסי ג'ינס הכי פושטיים. הייתי צריכה להוסיף עוד אלף שקל, אבל 11 אלף שקל ישן לג'ינס לא נחשב היה אז יקר.
"לבשתי את הג'ינס – והרגשתי בעננים. אני זוכרת שרצתי איתו בכל השכונה, שכולם יראו. אבל האמת היא שלאף אחד זה לא הזיז במיוחד, חוץ מאשר לי. מההורים שלי הסתרתי את המכנסיים, שלא יראו".
כשהייתה בת 13 קיימה ל' מגע אינטימי בפעם הראשונה – עם בחורה. "בכלל לא ידענו מה זה לסבית, רק ידענו שזה אסור. היא בת 14, אני בת 13 – גם קטנות מדי וגם שתי בנות. אבל האמת היא שזאת הייתה אהבה של ממש. היינו יחד שנה וחצי. עד שיום אחד היא באה אלי ואמרה שהיא לא רוצה יותר, שהיא רוצה להיות נורמאלית. זה כאב, בכיתי המון, אבל זה מה יש".
"ההורים שלי היו קורבן של מערכת רפואית מיושנת, בדיוק כמוני"
כשהייתה ל' בת 20, היא ביצעה את השינוי הקיצוני ביותר במראה החיצוני – קרחת. "ההורים שלי, שהיו רגילים למרדנות בלתי פוסקת מצדי בכל הקשור ל'דברים של בנים' ו'דברים של בנות' ממש התעצבנו. אבל אני הצטדקתי ואמרתי להם שאם שייניד אוקונור, שהייתה מאוד פופולארית בזמנו, יכולה להיחשב לבחורה סקסית ומושכת עם קרחת, אז גם אני".
הנאמנות למי שהיא יצרה לל' קשיים רבים, והשנים כלל לא חלפו עליה בנעימים. מאז אותה אהבה ראשונה, לא חוותה ל' עוד מערכת יחסים. "לא הצלחתי. פעמים רבות מצאתי את עצמי בדיכאון, מבלי שאני מבינה למה", אמרה. "הרגשתי שעשו לי משהו. היו פעמים שהייתי צועקת על ההורים לי: 'אתם הרסתם אותי!', ולא הבנתי למה אני עושה את זה. הייתי מאוד קשה איתם, והיום אני ממש מצטערת, כי אני יודעת שהם היו קורבן של מערכת רפואית מיושנת, בדיוק כמוני.
"לפני שלוש שנים באתי וצעקתי עליהם: 'תגידו לי אחת ולתמיד – למה אני מרגישה כל הזמן שעשיתם לי משהו?!'. הם ניסו להתגונן, אמרו שלא עשו לי כלום. אבל באיזשהו שלב, אבא שלי עצר את הוויכוח הקולני ביני לבין אמא שלי, ואמר בשקט: 'די'. ה'די' השקט הזה גרם לדממה. אמא הסתכלה עליו במבט מפוחד, והחלה לבכות. ואז הם סיפרו לי מה קרה".
"זה יישמע מוזר, אבל באותו רגע בכיתי, כי הרגשתי רע בשבילם. הרגשתי כאילו הם הקורבן פה, ובכיתי על כל מה שאני עשיתי להם כל השנים. אחרי כמה רגעים בכיתי פתאום על הגורל שלי. ככה ישבנו שלושתנו ובכינו. אחר כך חיבקתי אותם, אמרתי להם שאני אוהבת אותם ולא כועסת עליהם".
כיום מנסה ל' להגיע עם עצמה לפיתוח זהותה המגדרית. "אני לא חושבת שאני יכולה להיות ג'נדרקווירית, מישהי שלא מסווגת את עצמה כגבר או כאישה. אני צריכה זהות, זה האופי שלי. אולי אם הייתי מגלה מוקדם יותר זה היה אחרת. איכשהו יש לי הרגשה שבסוף אני אהיה גבר, אבל אני עוד צריכה להתבשל עם זה. מה שבטוח – אסור להורים או לרופאים לכפות על תינוק מגדר. חייבים לתת לאדם להתחבר לנפש שלו".
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?