כשברקע מתקרבת הכרעת הוועדה בדבר הרחבת חוק הפונדקאות לזוגות חד מיניים וליחידים, מתחממת הזירה הציבורית סביב נושא הפונדקאות. לצד מאמרי תמיכה הקוראים לאפשר לכולם להתקשר בהסכמי פונדקאות, מופיעים מאמרי דעה מלאי פאתוס נגד. ונראה כי הגיע הזמן להגיב.

גייז_עם_ילד
מי שמתנגד לפונדקאות, לא מכיר בתא המשפחתי הגאה כלגיטימי" (אילוסטרציה) | צילום: realsimple.com

"לא זנות ולא סחר באיברים - פשוט נתינה"

הטיעון המרכזי עליו נישאים המתנגדים לפונדקאות הוא כי מדובר בניצול גוף האישה. לדעתם, הפונדקאית, כמו העוסקת בזנות, נעדרת זכות בחירה אמיתית ומסכימה לתהליך מתוך חולשתה ומחוסר ברירה. כך, היא מסכנת את גופה ומפקירה אותו  לתהליכים פולשניים, המיועדים לתועלתו של המנצל.

תפיסה חד מימדית זו רואה את היחסים בין ההורים המיועדים והפונדקאית כמאבק כוחות, שבו הפונדקאית היא לעולם הצד החלש וההורים המיועדים הצד החזק והמנצל. האפשרות שיחסים אלה יתתבססו, לא על מושגים משדה הקרב, אלא על נתינה, כבוד והכרת תודה אינה אפשרית בעיני המתנגדים. אלה אף מרחיקים לכת וטוענים כי אין משמעות לרצונן של הפונדקאיות לעבור את התהליך  מתוך תחושת שליחות. לפי המתנגדים, הפונדקאיות, אינן מודעות לכך שהן "קורבן לעבדות", כמו העבדים שבשחרורם לא ידעו מהו חופש.

זוהי תפיסה פטרונית, ומפתיע כי היא מגיעה דווקא ממי שמזדעקים ובצדק כנגד ביטויי פטרנליזם כלפי נשים. ראוי לציין, כי גם אם מתעקשים להסתכל על התהליך מתוך פריזמה של יחסי כוחות, המציאות בשטח מורכבת הרבה יותר. במהלך התהליך גם ההורים המיועדים חווים פגיעות היות ועבורם הדבר היקר להם מכל נמצא במשמרתה של הפונדקאית ואינו בחזקתם.

>> גייז, האם אתם מוכנים להיות הורים?

עדיין: מרבית הנזקקים לפונדקאות הם סטרייטים

על מנת לחזק את הקישור לזנות, מביאים המתנגדים את נושא התגמול הכספי שמקבלות הפונדקאיות כעדות לסחר בגופן. לעתים נטען כי אילו מדובר היה באקט אלטרואיסטי, ללא תגמול כלכלי, לא היה מקום להתנגדות. ההנחה שקבלת תשלום מבטלת כל פן אלטרואיסטי אינה מדויקת. כמו  שרופא מציל חיים ראוי לתגמול על עבודתו, כך ראויה הפונדקאית לפיצוי כלכלי שאינו מפחית מעצמת הנתינה שלה ואינו משתווה לערכה העצום.

ד
ד"ר אילן טבק אבירם | צילום: תומר ושחר צלמים
באופן אירוני ההשוואה לזנות יוצרת הזניה של נושאים רגשיים כהריון וכהורות. האם תהליך הבאת ילד לעולם אכן שקול לאקט מיני שמטרתו פורקן דחפים רגעי? מאכזב לגלות כי פחות מעניין את תומכי "טיעון הזנות" כיצד חשות בעקבותיו הפונדקאיות, עליהן הם מתיימרים להגן. נוצר הרושם כי למתנגדי הפונדקאות חשוב יותר להשחיר את שמן של הנשים הבוחרות בכך, על מנת להעמיק את הסטריאוטיפ השלילי וכך להרתיע נשים נוספות מלבחור בנתינה זו.

לבסוף, אם לא די כל אלה, משווים המתנגדים את הפונדקאות לסחר באיברים. ההשוואה לתרומת כליה או אונת ריאה לוקה בחוסר דיוק. הריון הוא אמנם הליך שיש בו סיכון וכמובן הרבה קושי, אך למרות זאת הוא טבעי ומרבית נשות העולם בוחרות לעברו אף מספר פעמים ושורדות אותו ללא נזקים. ושוב, מדוע דווקא להשוותו לסחר שהוא בלתי חוקי ונצלני, ולא לתרומה מתוך אלטרואיזם ורצון לעזור?

אם הטיעונים לעיל ביטאו התנגדות גורפת לפונדקאות, מתמקדים חלק מהמתנגדים לאחרונה דווקא בזוגות גברים, ומתעלמים מכך שמרבית הנעזרים בפונדקאות הם זוגות סטרייטים. הבחירה להתמקד בהומואים כחלק ממסע דה לגיטימציה לפונדקאות אינה מקרית ומטרתה לגייס למאבק בפונדקאות גם קהל שמרני ודתי שמתנגד לכל גילוי של חד מיניות.

כך, נשלחים הומואים לאמץ, כאילו נשכח שאופציה זו אינה ריאלית כיום בארץ ומואשמים בהתברגנות ובהתפנקות בהתעקשותם על צאצאים ביולוגיים. בהמשך צצה טענה כאילו הבחירה של זוג גברים בפונדקאות ולא בהורות משותפת עם אישה היא ביטוי לשנאה ולהדרת נשים. טיעון זה אינו מופנה כלפי זוגות לסביות שבוחרות להביא ילד מתרומת זרע, ללא נוכחות גבר בחייהן וחושף צביעות והומופוביה בתחפושת ליברלית.

ראוי להזכיר את המובן מאליו -  אין כל קשר בין העדפתנו המינית ורצוננו להורות ללא הכנסת צלע שלישית לבין יחס שלילי לנשים. האם סביר לצפות כי זוג הטרוסקסואלי שטיפולי הפוריות שלו נכשלו יכניס דמות נשית נוספת וקבועה לתא המשפחתי בכדי לממש את ההורות שלו? ציפייה שכזו מזוגות הומואים מצביעה על שלילת הלגיטימיות של תא משפחתי זה כעומד בפני עצמו. 

>> הורות אחרת: המסלולים השונים

"חרדה עמוקה מכך שגברים יגלו מסוגלות הורית"

"תרמו זרע ללסבית, שתגדל את הילדה", קוראת פרופ' אסתר הרצוג להומואים ומבטאת בכך תפיסה ארכאית שרואה בגבר כתורם זרע ומקסימום כינור שני להורות. נחשפת כאן תופעת ה"אבא-פוביה", שמבטאת חרדה עמוקה מכך שגברים יגלו מסוגלות הורית, יספקו לילדיהם פונקציות הוריות מלאות ויגדלו ילדים לתפארת. מפתיע לגלות, כי לעיתים מאחורי עמדות פמיניסטיות שאמורות לשמוח על כך שתפקידי מגדר נעשים גמישים יותר, מסתתרות עמדות שמרניות החוששות מפני שינוי חברתי.

חבל שעמדות קיצוניות מפספסות את הצורך האמיתי לדאוג לכך שפונדקאות תתקיים תחת פיקוח וסטנדרטים קבועים, אשר ישמרו על צרכי הפונדקאיות ותורמות הביצית מבחינה רפואית, אנושית וכלכלית.

ישנם כיום כלים פסיכולוגים ראויים, שנועדו לוודא כי אישה שבוחרת במסלול של תרומת ביצית או פונדקאות אינה עושה זאת מתוך מצב של "אין ברירה" וכי היא מודעת למכלול הסיכונים הרפואיים הכרוכים בתהליך. כמובן, שהרחבת הפונדקאות בארץ גם לזוגות ויחידים חד-מיניים תקל על השמירה על כך במסגרת ועדות הפונדקאות של משרד הבריאות שמפקחות על התהליך.

אסיים בנימה אישית. במהלך הניסיונות של בן זוגי ושלי להיכנס להריון תוך העזרות בפונדקאות התקשרנו עם שתי נשים אמריקאיות משכילות, מהמעמד הבינוני, בניגוד לסטריאוטיפ שמשורטט על ידי מתנגדי הפונדקאות. עם האחת, הניסיונות להגיע להריון כשלו, אך נותרה חברות אמיצה. עם השנייה, עברנו את התהליך המרגש, עד לידתה של בתנו.

בשיחותינו מאז, היא מתרגשת מהאושר שהביאה לנו ומציינת שזו הייתה עבורה אחת החוויות המשמעותיות והמעצימות בחיים. מעציב שיש מי שמשווה את המעשה הנאצל שעשו השתיים לזנות, ושולל את כושר השיפוט שלהן, מבלי להכירן כלל.

>> הילד מקסים, אבל מי האבא?

>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה

>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?