>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בכיתה י"א, כשעוד גרתי בגן יבנה, למדתי למבחן בבית של ידידה שלי, מירב. כרגיל נכנסתי למצב כפית – שמתי שיר במערכת, הפעלתי את המצלמה בסמסונג (התלהבתי מהמכשיר דור 3 החדש שלי עם מצלמה קדמית), והתחלתי להזיז את השפתיים לשיר "In the jungle, the mighty jungle".
כשראינו את התוצר נקרענו מצחוק, אח"כ הראתי להורים ולעוד חברים וזה הפך לאטרקציה אמיתית – כל פעם כשנפגשתי עם חברים, היינו בוחרים שיר ומקליטים את עצמנו. לא עבר הרבה זמן וגיליתי אתר חדש שנקרא 'יוטיוב' – התחלתי להעלות לשם קליפים. לאט לאט השתדרגתי והתחלתי להשקיע יותר, לערב גם עריכה. הערוץ שלי ביוטיוב גדל וגדל, ומצאתי את עצמי עושה קליפים עם המפקדים שלי בסוף הטירונות, עם ההורים שלי, חברים מהתיכון ומהצבא, בני דודים ואנשים אחרים.
המעבר לתל אביב נתן לי כוח
זה הפך לתחביב העיקרי שלי, ומעבר לזה – עזר מאוד לביטחון העצמי שלי. למשל, כשרכשתי לי חברים חדשים בצבא – כדי להראות להם איזה מגניב אני, וגם כדי לשבור קצת את הקרח – הייתי מראה להם את הקליפים שלי ותמיד הפידבק היה "איזה מגניב אתה!! חשבתי שאתה בחור תמים ושקט. בא לי גם לעשות איתך קליפ".
המעבר לתל אביב ולעולם העצמאי הכתיב לי דרך חיים שונה עם התחייבויות ועבודה, ולמרות זאת לא ויתרתי על התחביב הישן שלי, להיפך. תל אביב נתנה לי השראה ליצור דברים חדשים ואף יצירתיים יותר – זה התחיל מהקליפ 'דינג דונג', מצלם את עצמי תוך כדי הליכה לבדי בדיזינגוף עם המצלמה ועושה ליפסינק לשיר ברצף. הייתי צריך לצלם את זה 3 פעמים כדי להתגבר על המבוכה והחשיפה באמצע הרחוב.
מאז הקליפ דינג דונג עליתי על גל שבכלל לא ציפיתי שיבוא – הקליפים התפרסמו מאוד בעיקר בקרב הקהילה הגאה, ואני ניצלתי כל רגע מהגל הזה ליצור עוד ועוד קליפים, להיות יותר ויותר מקורי ויצירתי ולהבין בעצם מה האנשים אוהבים לראות. קיבלתי מתנה גדולה: במה. במה לתחום שאני נורא אוהב.
דרך העולם היצירתי שלי התחברתי לקהילת הלהט"ב בארץ ובעולם, ונחשפתי לאנשים מדהימים ששופעים ביצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, שאפתנות ותשוקה למה שהם עושים – וגיליתי כמה זה מעורר השראה.
בזכות הפרגון
בעלי ליינים ומועדונים, צלמים, מלכות דראג, אנשי סטרטאפ, מאפרים, מעצבי אופנה, כתבים, זמרים, רקדנים – בזמן מאוד קצר נחשפתי לעולם שלם של אנשים שהפכו את היצירה והתשוקה שלהם לדרך חיים. מה שעומד לנגד עיניהם, לפני הכסף, אלה הם האהבה והסיפוק לתחום העיסוק שלהם. הגדולה האמיתית זה לדעת לפרגן אחד לשני, מפה אפשר לצמוח יותר ולהתעצם.
לפעמים לאנשים יש את הקושי לפרגן כדי לא להיראות חלש, או הרצון לבקר את האחר כדי להתחזק ולהתעצם. אבל במקום לבזבז את האנרגיה בזה, כדאי לפעמים ליצור חיבורים ושיתופי פעולה – כך אפשר ליצור פרי איכותי ומעניין יותר, כשכל אחד תרם את חלקו.
בסופו של דבר, אם אתה אוהב את מה שאתה עושה - אתה גם עושה אותו טוב ומכל הלב, וכך ממגנט אליך אנשים. לא כולם יתחברו ליצירה שלך ויפרגנו לה, אבל גם לא יהיו ספקות על ההשקעה והשאפתנות שבאה בסופו של דבר מהלב.
קליפ חדש שלי ללהיט מדרום קוריאה Gangnam Style – Dance like no one's watching. בזכות הפרגון מגיע לממדים חדשים של תעוזה ברחובות.
אין לי ספק שהאהבה שלי לתחום הקליפים התעצמה בזכות פרגון של המון אנשים, פרגון שהציב בפניי מראה, שעזרה לי להבין יותר מי אני בעיני עצמי, בעיני האחר ואיך אני תורם לכלל . ברור לי גם שאני עושה את זה מפני שאני אוהב את זה, הביטחון העצמי שלי עולה, וכן – גם אוהב את כל תשומת הלב.
כתבו לי לפני כמה ימים בפייסבוק: "הקהילה הגאה מהווה חלק משמעותי ממה שנקרא 'המגזר היצירתי'. ערים בהן קיים המגזר הזה הם ערים משגשגות יותר עם מדד של אושר יותר גבוה. כשמפלס האחדות, הפרגון, הכבוד לשונה (גם בתוך ביתנו), האהבה והקבלה העצמית יעל – כל צבעי הקשת יתפשטו לכל קצוות החברה, ויאירו את החושך".
>> "קילל וניפץ עליי בקבוק, כי אני הומו" - הטור הקודם של עידן
>> רוצים לשתף בסיפור שלכם? שלחו מייל לעידן