"הארון מפריע לבני בלימודים"

פרק ד': חיי החברה התוססים של סתיו

סתיו יורד בלימודים, מתקשה וסוחב את הכל. ואני, שרואה את הכל מהצד, נעמדת על שתי רגליי ויוצאת להצלת בני מתהום פעורה, שהקושי לצאת ממנה יהיה לא קל. אני קובעת פגישה עם מחנכת הכיתה, אישה מדהימה, ומשתפת אותה בקושי העיקרי של בני, "הסוד הגדול".

היא מבטיחה לי כי תעשה הכל כדי שבני יצליח, ואנחנו מסכמות שנשמור על קשר רציף. דאגתי ליידע אותה על כל שינוי שהיה בבית מבלי שבני יידע או ירגיש בכך, והיא דאגה לשוחח עמו, להרגיע אותו ולהעניק לו את הסיוע לו הוא זקוק.

אך עדיין, בני לא היה מספיק מוכן לספר לה על נטיותיו המיניות, למרות שהוא היה מאוד קרוב אליה ומאוד העריך את העזרה והתמיכה לה זכה ממנה.

"אמא, אמרתי להם הכל"

בצו הגיוס השני זה היה שונה. סתיו סיפר כי עליו להתייצב שוב למחרת, כיוון שלא הספיק  לדבר על הכל. למחרת, כשהוא חזר מלשכת הגיוס, הרגשתי כי יש לו מה לספר לי. ביקשתי ממנו שיספר לי מה היה, אך הוא דחה את השיחה עד שעה מאוחרת.
בשיחה הוא החל לספר ואמר: "אמא, אמרתי להם הכל". שאלתי אותו מה זה "הכל", והוא אמר: "שאני הומו! את זוכרת שאמרת לי שאני לא אדבר עד שאני אהיה בטוח בזה? אז זהו, אני בטוח! אמא אני הומו!". ואז סתיו החל לבכות, ואני כמובן חיבקתי וליטפתי אותו, ואמרתי לו שוב כמה אני אוהבת אותו כמו שהוא, ושום דבר לא ישנה את זה אף פעם. נשארנו לשוחח עד לשעות הבוקר המוקדמות, וביקשתי ממנו כי ישתף בסוד את המחנכת שלו, זאת שכל כך תומכת, אוהבת ומבינה. רציתי שהוא יוציא את זה החוצה. סתיו הבטיח לי שכך יעשה.

למחרת נפגשו סתיו והמחנכת שלו בקפה, היה ביניהם קשר נדיר. הוא נפתח בפניה וסיפר לה את שעל לבו, כולל נטיותיו המיניות, והיא, האישה המדהימה הזאת, עטפה אותו בחום ואהבה ושיבחה אותו על האומץ והתעוזה שהייתה לו לספר על נטייתו המינית בגיל כל כך צעיר.

היא הסבירה לו שהוא חייב להשקיע בלימודים ולא לתת לעניין כזה להפריע לו. ישנם עוד תלמידים בבית הספר שהם הומואים, והוא לא לבד. "זאת לא מחלה או בחירה, זה לא משהו שאתה אחראי, עליו זה משהו מעבר". היא שיבחה והיללה אותו על שאין לו בעיה חברתית: "אתה אהוב על כולם, מוכשר, נקי, מנומס ועדין, ילד שכולם רוצים להיות במחיצתו, אהוב בחברה ואהוב על כל המורים". בקיצור ילד שכל אימא הייתה רוצה לעצמה.

 "די לחשוב שאני לא מקבלת אותך – לעולם לא אפסיק לאהוב אותך!"

ואז, שוב, כאילו קיבלתי סטירת לחי, התעוררתי והבנתי שאסור! אסור לי להיות לידו מצוברחת או מודאגת, כי תמיד הוא יחשוב שזה בגללו! דרשתי ממנו להתיישב והבהרתי לו בצורה תקיפה ואמרתי: "סתיו יש לי עוד הרבה דברים בחיים שעלי לדאוג להם, וזה לא אומר שאם אני מצוברחת או עצבנית זה קשור אליך! אני דורשת ממך בכל תוקף לא לקשר את מצב רוחי אליך! זה לא קשור אליך!

"אני אוהבת אותך כמו שאתה ותישאר כמו שאתה. לא הייתי מחליפה אותך עם אף ילד אחר, ושלא תשתנה לי אף פעם, לעולם! אני גאה בך על מי שאתה, מאושרת שיש לי ילד כמוך, מאושרת שיש לי אותך, אז די! די לחשוב שאני כועסת עליך או לא מקבלת אותך כי אתה הומו! הנטייה היא שלך, ואתה תחליט מה ועם מי אתה רוצה להיות! אז תניח לי גם לדאוג לדברים אחרים, מבלי לדאוג שאתה מקשר את הדאגות או המחשבות אליך!".

>> הפרק הקודם ביומנה של אמא: החלטתי לספר לשני הילדים הבוגרים

>> הפרק השני ביומנה של אמא: "איך אני מתחילה מכאן?

>> הפרק הראשון ביומנה של אמא: "בני, אני תמיד אוהב אותך"

>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה

>> לקבוצה של mako   גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?