סיפורי סקס ואהבה של גייז בעיר הגדולה

אבנר נינו (צילום: תומר ושחר צלמים) — אבנר נינו | צילום: תומר ושחר צלמים

השעה 22:00. אני בדירה. סביבי חמ"ל שלם - פייסבוק, אטרף, סקייפ, מסנג'ר, אייפון -
הכל פתוח! עוד לא מאוחר! מצב הרוח? לא משהו. מה אני מחפש? למצוא את האחד. ושיהיה קצת אחר.
מכל כיוון קופץ חלון, תיבת הודעות נפתחת, פרופיל חדש נחשף, בוא תציץ, תדפדף, תבחר, המבצע של היום: שניים במחיר אחד. שברת? לא שילמת!

נראה שעולם הדייטינג של הגייז הפך לתוכנית מציאות רבת מתמודדים ברשת. אסמסים באוויר, הדחות גורליות ונסיון נואש לאתר את המנצח של העונה.
חבל רק שהתקציב לא מאפשר לנו רשת של מצלמות 24 שעות ביממה, אז כרגע יש רק אחת וגם היא לא תמיד עובדת.
הרייטינג גבוה והצופים בבית במתח. מי יפרד מאיתנו הערב? מי יקבל חסינות וישאר און-ליין? ומי יזכה לעלות לשלב הבא, למשימה השבועית - הדייט.

השעון מראה חצות. הצעות שונות ומשונות ממשיכות לזרום אליי: כוס יין בשדרה, בירה בבר חדש שנפתח, קפה מחר בדיזנגוף ואחד שממשיך להתעקש על היאבקות בעירום לעיניי בן זוגו.

השעה אחת. אם למסיבה שלי היה סלקטור זה הזמן בו היו נסגרות הדלתות. מספר המתמודדים עולה על המותר בתקנון התוכנית. טוב נו, רק עוד אחד, זה בסדר, תכניס אותו, הוא שלי.

בשעה שתיים, שעון תל אביב, מתחיל להתברר לו ריטואל די מעייף של שאלות מנחות - מה אתה מחפש? מה אוהב? אק? פס? למתי? מאיפה? למה וכמה...
אני שוקל לנסח בקובץ מסודר תקציר מידע ולבצע 'העתק, הדבק' כדי לחסוך לעצמי את כאבי הראש. אבל בריאליטי הזה, כמו בכל תוכנית מציאות אחרת, המטרה היא לייצר סיטואציות אמיתיות, רגעים טבעיים - שהכל קורה עכשיו, לראשונה, מרגש ומלהיב. אני נרדם.
לא אוהב כלום, לא בא לי כלום, לא ממוקם, לא נייד ולא, לא מתאים היאבקות בעירום כשהחבר שלך צופה – מה לא ברור?!

בשלוש בלילה משהו קורה. רוב הנקודות הירוקות בצד שמאל של המסך הפכו אפורות. אבל נקודה אחת, של מתמודד מאוד בולט, ירוקה פתאום.
שיחת לילה אינטימית מתפתחת בלי להתכוון, הכל מתעורר, זה הסיפור של הערב, על זה ידברו מחר, שיר תקווה, עלה ירוק של זית, משיח על חמור לבן, אותיות שחורות על מסך אפור, כן! זה הזמן לעלות שלב, לקבוע.
"אז, תגיד, מה..." אוף-ליין. הוא כבר לא מחובר.
הפרה בוטה של כללי התוכנית והוא המודח של הערב הזה.

ארבע לפנות בוקר, ב'אטרף' פונה אליי סבא - "שחיית בוקר?"
די! אני מתחיל לשכנע את עצמי להסכים לאיזו הצעה של חברה טובה, ולפגוש מחר בערב מישהו ש'מתאים לי בול'. בפעם האחרונה שהשתכנעתי להצעה כזאת מצאתי את עצמי יושב עם שקית בורקסים יבשים מחוץ לסופר, מנהל שיחת חרשים עם בחור שמאמין שהוא גלגול של עפרה חזה.
על המסך מרצדים מספר משתתפים עקשנים שנלחמים להישאר בנבחרת של העונה.

כבר חמש ועשרים בבוקר והפרק של היום מגיע אל סופו.
חלון קופץ מצד ימין - תיבת הודעות עייפה שלא מוותרת -
'מה אתה מחפש?' אחד שואל אותי עכשיו כשהאור עולה בחלון חדר השינה שלי.
מה אני מחפש? אני כבר לא יודע מה לענות. רק שקט, נדמה לי. כל כך קשה למצוא את מה שאני מחפש. אולי אני עצמי לא יודע את התשובה, קיבלתי סחרחורת מכל הפנים והשמות כולם.

המבחר הנגיש והזמין הזה הוא לונה פארק - רכבת הרים מהירה שלא עוצרת.
כייף אמנם, אבל באפריל האחרון, ביורודיסני של צרפת, היה גם מי שנפצע באורח אנוש כשהקרון שלו התהפך במהלך אחד הסיבובים.
אז אולי בריאליטי הזה אין מנצחים? אלא רק נסיעות מהירות, ביצועים עוצרי נשימה, וסיכון אחד גדול - ליפול.
הרשת האינטרנטית פתחה לי עולם של היצע מפואר, אין סוף הזדמנויות, קורצות, מחייכות, מזמינות והכל און - ליין 24 שעות ביממה. מצד שני, אני תמיד חולם על אותו רגע פשוט, קטן, בו אני מכיר מישהו בדרך הכי לא צפויה, בעיתוי הכי מוזר, בחיים האמיתיים, ברגע, פתאום - זה קורה.
זה קורה?או שאני יושב חזק מידי על חבילת הקומדיות הרומנטיות ש'הוט' מציעה לי?

>> הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק

>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה

מצאתם טעות לשון?