>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

ליאור באייר (צילום: תומר ושחר צלמים)
מחכה לאחד. ליאור באייר | צילום: תומר ושחר צלמים
דיברנו בטלפון ביום שבת בערב והחלטנו להיפגש בספונטני לדייט. "אז עוד רבע שעה ברמת החייל?", הוא שאל. "אחלה, נתראה שם", השבתי. הזמנתי מונית ונסעתי. בדרך חשבתי לעצמי בראש שהוא נשמע עם "וייב" ממש חיובי, ואהבתי את העובדה שקוראים לו גולן. לא יודע, השם הזה אוטומטית מצטייר אצלי במוח כשמור לטייסים ואנשי מוסד סקסיים. כיף לפנטז. נזכרתי במה שקראתי בספר "התשובה" של ג'ון אסאראף ומאריי סמית: הכל זה בעצם פנטזיה, ואם מאמינים ומכריזים על כך לתת מודע אז החזיונות הופכים למציאות.

אני חסיד גדול של כל מה שקשור ב"ויז'ואליזציה", ויש לי ויז'ן בורד כבר שנים שאני אוסף בו את הרצונות שלי ואת כל מה שאני מאמין בו ורוצה לחוות בעתיד. כן, יש לי גם מחברת עם רשימות מאוד מסודרות של מטרות, מחולקות היטב עד לפרטים הכי קטנים, נוכחתי לדעת שזה באמת עובד כי כשאתה מנתח את המטרות שלך הן באמת הופכות לפשוטות יותר ויותר קל להתמקד בהן ולממשן.

מתאהב דרך האוזניים - לא דרך העיניים

אחת מאותן מטרות עילאיות שלי הייתה ועודנה למצוא את אהבת חיי, את "האחד" שיהיה האב לילדיי. אותו אחד שאיתו ארצה להתעורר כל בוקר. זוהי מטרה שאני מכריז עליה כל בוקר, צהריים, ערב, אני מדמיין איך הוא יראה, מצייר את קווי המתאר לדמותו, לאישיותו, לשערו, לריחו, לגובהו ובעיקר לבית ולמשפחה שאותה נקים ביחד.

כל פעם כאשר אני נפגש עם מישהו לפני כן אני לוקח לעצמי את העשר דקות הללו להתנתק משגרת העבודה, הבית, הניקיונות ונכנס ל"מוד" פתוח מאוד של לחבק, להכיר ואולי גם לאהוב. גם הפעם עשיתי זאת.

אין תמונה
"מתאהבים דרך האוזניים, ולא דרך העיניים". ותודה לפטי סטנגר
ירדתי מהמונית, הוא חצה את מעבר החצייה לעברי, חמוד, עם ארשת רצינית שנשברה בשנייה שחייכתי, "נעים מאוד, אני ליאור", אמרתי, לחצתי את ידו, התהלכנו לכיוון אחת המסעדות ואני במחשבותיי מחויך, הפעם זה "זה", הזכרתי לעצמי, הבטחתי לעצמי שאני לא מוותר לנפשי, שאני מסתכל רק על החיובי ומקבל באהבה את כל אשר יציע ויאמר, אני לא חייב להסכים, אך אני חייב לנסות ולהבין ולהישאר פתוח במחשבה וכמובן ברגש.

התיישבנו לאכול, הזמנו מהר כי שנינו היינו רעבים, וזרמנו עם השיחה. הוא לא חפר למרות היותו סטודנט לארכיאולוגיה והשיחה היתה ברמת הקלילה ולא העמיקה מאוד. נזכרתי פתאום במשפט מתכנית שראיתי של השדכנית המהוללת מהוליווד פטי סטנגר - "מתאהבים דרך האוזניים, ולא דרך העיניים". היא לא באה לומר שאסור להימשך ושצריך לצאת עם "מכוערים" אלא להסביר שאם כבר אהבת את מה שראית, תקשיב למה שיוצא לו מהפה ותראה שזה אכן תואם למה שאתה מחפש.

הסתכלתי עליו לרגע, בחנתי את המצב, הבנתי שאני בעניין שלו, ואז התחלתי להקשיב. אני מודה, זה לא קל. כשבנאדם מושך אותך, לפעמים קשה לסנן ולעבד את מה שהוא אומר מבלי לחשוב על פרץ התשוקה והטסטוסטרון שזורם לך בעורקים באותו רגע וקורא לך: "גע בו! פרק אותו! נשק אותו! עכשיו!". הלכתי לשירותים. נשמתי, נרגעתי, חזרתי לשולחן, הפעם ממוקד במטרה של באמת להקשיב ולראות אם הייתי רוצה משהו מעבר עם הבחור.

נורת אזהרה ראשונה: "חצי בארון"

"אז אתה בארון?", שאלתי. "חצי", הוא השיב, "אני 'מת' על התשובות הפרטניות והברורות האלה", חשבתי לעצמי. "מה זאת אומרת חצי?", שאלתי. הוא הסביר שאמא שלו יודעת ואבא שלו לא יודע, שהחברים האישיים חלק יודעים ושבעבודה בכלל לא יודעים ובקיצור הוא אמר שהוא לא מאמין שצריך להסתובב עם דגל גאווה ביד ולעשות מצעדים ושגל אוחובסקי והאג'נדה שלו לגבי יציאה מהארון בקרב מפורסמים בקהילה לא ממש ברורה לו והוא בכלל לא מבין למה זה חשוב.

אוקי, נשמתי. בכל זאת בחור גברי מאוד, שעובד בעבודה שבאמת לא ממש מאפשרת לו לצאת מהארון, לטענתו. אז נזכרתי שחבר אחר שלי עובד באותו המקצוע כמוהו והוא דווקא מחוץ לארון וטוב לו. לא יודע. הוא בן 30 פלוס, הוא לא גר עם ההורים, הוא לא תלוי בהם, יש לו עבודה ולימודים, הוא לא מגיע מן המגזר החרדי ואני לא רואה שום סיבה שיהיה בארון חשבתי לעצמי.

עברנו אליי. "ואתה בארון?", הוא שאל, השבתי שלא ובראשי התרוצצו להם לפתע כל תמונות הילדות שלי מגיל 15, כל האלימות שחוויתי, בין אם זה בבית ובין אם זה בבית הספר התיכון, וחשבתי על כל התהליך שעברתי ושמשפחתי עברה ביחד איתי עד היום הזה בו אנחנו כולם מפוייסים, אוהבים, ועוזרים האחד לשני. לא קל. שיתפתי אותו קצת במחשבות, הסברתי לו שמצד אחד אני מבין שזה קשה לצאת וגם לי היה לא קל ומצד שני הוא כבר אדם בוגר לעצמו, ולא ילד בן 15, ובכל זאת כל אחד יצא בזמן שלו הזכרתי לעצמי.

בחור בארון (צילום: istockphoto)
מה זאת אומרת "חצי בארון"? | צילום: istockphoto

את האקס שלי גם הכרתי כשהיה קרוב לגיל 30 וגם הוא היה בארון, האם אהבתי את זה? לא ממש. מוטיב חוזר? חשבתי, ואז חזרתי והזכרתי לעצמי שוב שכל אדם לגופו וכנראה כשהוא יהיה בשל, הוא יעשה זאת. אחרי הכל כולה פגישה ראשונה. "אתה איתי בגישה?", הוא שאל. "אני?, מי אני בכלל?", השבתי, "כשתהיה מוכן, אם בכלל, תעשה מה שנכון לך ומה שגורם לך להרגיש איתו שלם" המשכתי, אך בליבי ידעתי כי אני חושב אחרת, וכי לפי דעתי הוא כן צריך לצאת ולהתמודד בגיל 30 פלוס עם העולם, הגיע הזמן, לא?

ברקע התנגנה מוזיקה טובה במסעדה, נעתי קצת עם הכתפיים לצלילי אחד השירים, "אתה אוהב לרקוד?", הוא שאל, "מאוד" עניתי. הוא שאל לאיפה אני אוהב לצאת ואיזה מוזיקה אני אוהב, ואני השבתי שאני אוהב את הליין ההוא והזה, ראיתי בעיניים שלו שאין לו מושג על מה אני מדבר, אבל שהתשובות סיקרנו אותו, אז פירטתי מה קורה בכל מקום, מה הסגנון והאווירה.

נורת אזהרה שנייה: "קשר עם גבר נשוי"

"כבר הרבה זמן שלא יצא לי להיות במסיבת גייז", הוא שיתף, "פשוט לא יצא", הוסיף. הבנתי שזה קשור לכך שהוא בארון. המשכתי לחייך ובאמת שניסיתי להישאר פתוח ולתת לזה צ'אנס אבל אז כששאלתי אם הוא היה בקשר בעבר הוא סיפר לי על קשר שנמשך 3 שנים, אבל עם גבר נשוי. איך אפשר? זוגיות עם גבר נשוי? הוא קלט שלא אהבתי את הנושא וריכך את זה באומרו שהיום הוא כבר מחפש משהו אחר ולא יצא יותר בחיים עם גבר נשוי. אוקי.

סיימנו לאכול, הזמנו חשבון, הלכתי לרגע לשטוף ידיים בשירותים, שילמנו ויצאנו מהמסעדה. ליוויתי אותו לאופנועו ובדרך רציתי לשים עליו יד אך לא ידעתי איך הוא יגיב, האם זה מותר? הגענו לאופנוע באתי לנשק אותו על הלחי ואז אמרתי לעצמי שאולי עדיף פשוט לתת חיבוק אז באתי לחבק, רציתי קצת לקבל אהבה, סוג של אישור האם היה טוב או לא, חיבקתי והוא ישר חיבק ושיחרר אז התרחקתי הבנתי שאולי זה לא מתאים. אז הוא אמר: "אז שמחתי להכיר ליאור ואני אשמח שניפגש לדייט שני, היה לי ממש נחמד איתך", שמחתי ובליבי קצת הרגשתי מבולבל, לא בדיוק הבנתי מה קרה פה הרגע, מצד אחד אני בא לחבק אותך ואתה דוחה אותי ומרחיק אותי ומצד שני אתה בעניין לדייט נוסף?!

מערה תת קרקעית משנת 0 לספירה (צילום: אוניברסיטת חיפה - מערך תהוד"ה)
למרות שהוא סטונדט לארכיאולוגיה "חצי בארון", היה דייט מוצלח | צילום: אוניברסיטת חיפה - מערך תהוד"ה

חזרתי הביתה, למחרת דיברתי עם חברה וסיפרתי לה על הדייט, היא אמרה לי שזה לגמרי לגיטימי מה שהוא עשה ושיכול להיות שהוא בסה"כ רוצה לקחת דברים לאט, חשבתי לעצמי שזה דווקא מרענן, גבר שלא כל רצונותיו זה להשתלח במיטתי ישר, אחד כזה שנותן אולי "כבוד", נקרא לזה. אני מודה זה אפילו הדליק אותי במעט ה"משחק" הזה.

קבענו לדייט נוסף, נפגשנו הפעם אצלו בדירה, ישבנו במרפסת, שתינו כוס של יין זול, היה לו חם אז הוא הוריד מכנס ונשאר בתחתון סקסי, ואני כבר התלהבתי וחשבתי "או סוף סוף הוא מרגיש בנוח", בין סיגריה לסיגריה, לצחקוק, החלטנו לראות סרט ביחד ולהזמין סושי. היה ממש נחמד, ורק דבר אחד קצת נראה לי מוזר, שאני כבר שעתיים אצלו ולא קיבלתי אף נגיעה, ליטוף, חיבוק, לחיצת יד או סתם מבט זימה פלרטטני, אני לא מושך אותו? אנחנו לבד, כאן אין את הקטע של הארון, אף אחד לא רואה אותנו.

נורת אזהרה שלישית: "נפתח לאט"

השליח של הסושי הגיע, התיישבתי לבחור סרט והדייט הכין בינתיים סלט, גברים במטבח זאת אחת החולשות שלי אז קמתי להציץ עליו קצת מתבל את העניינים, "אתה צריך עזרה?", שאלתי, "לא, תשב, אני כבר בא", הוא השיב. חזרתי למיטה והתחלתי לפתוח את המשלוח של הסושי ולסדר שיהיה נוח ומוכן לזלילה, הוא בא עם הסלט והתחלנו לראות את הסרט "הסוג הרביעי" עם מילה ג'ובוביץ. תוך כדי צפייה, הוא הוריד את חולצתו ונשאר רק בתחתון ועם שרשרת זהב גברית על צווארו. החזקתי את עצמי לא להתנפל עליו כי רציתי לראות מה הכיוון שלו, האם הוא בכלל בעניין?

הוא נשכב לידי והמשכנו לראות את הסרט, הסרט נגמר ודיברנו על מזלות, הבנתי שהוא בן אותו מזל כמוני, טלה, וזה הסביר לי את פרץ השידרוגים היצירתיים בדירתו. הורדתי גם אני בגדים ונשארתי בתחתונים כי כבר הרגיש שהולכים לישון כזה, שקלתי לרגע אם ללכת הביתה ואז הוא כאילו קרא את מחשבותיי ואמר שהוא ישמח אם אני אשאר לישון איתו, חיבקתי אותו ושאלתי אותו "מה יהיה עם הסנוביזם? ומשחקי האגו?" בקטע של 'אולי תחזיר קצת אהבה?'. הוא אמר שככה הוא ושלוקח לו זמן להיפתח לאנשים, קיבלתי את זה ושאלתי אם זה בסדר שאני מחבק והוא אמר שיש לי אישור, חייכתי, דיברנו ובירברנו ולאט לאט נרדמנו.

נפרדנו בבוקר לשלום. התקרבתי לתת לו נשיקה בפה והוא טיפה היה מרוחק, אז וויתרתי. יצאתי ממנו מבולבל שנית בדיוק כמו בדייט הראשון, לא הבנתי מה הקטע, מה בעצם הוא מחפש, אם בא לו עלי כסתם חבר אז שיגיד שזה לא מתאים והכל בסדר אבל למה למשוך את זה ולהתנהג בצורה כזאת מבלבלת? החלטתי לשים לזה סוף ולבדוק אם הוא באמת בעניין או שסתם נוח לו שיש מישהו שמפרגן לו ונותן לו אהבה, שלחתי לו הודעה: "ארוחת ערב רומנטית אצלי מחר בשעה שמונה בערב, זורם?" וחיכיתי לראות מה הוא יענה.

השיחה הבלתי נמנעת

עבר יום שלם וכבר הבנתי את המסר שהוא לא בעניין, ובכל זאת התקשרתי כי רציתי לראות שלא פגעתי בו בשום צורה חלילה וגם רציתי לנסות להבין מה היה העניין ולמה הוא לא ענה, אני לא אוהב להשאיר דברים פתוחים.

אני: היי מה קורה?
הוא: הכל מצוין, ואצלך?
אני: סתם התקשרתי לראות שהכל בסדר שלחתי לך הודעה אתמול ולא החזרת לי תשובה, רציתי לראות שהכל בסדר איתך ושלא פגעתי בך או משהו..
הוא: אהה, אתה מהפרנואידים?
אני: האמת שלא, אני פשוט לא אוהב להשאיר דברים לא סגורים.
הוא: אז מה רצית לארגן ארוחה רומנטית?
אני: הכי רומנטית שיש, אבל לא חזרת אלי אז קבעתי עם חברים ובכל זאת חשבתי אולי עשיתי משהו לא בסדר..
הוא: תשמע האמת שחשבתי על זה עד הרגע האחרון האם להתקשר אליך ולהגיד שאני בא או לא, אבל בסוף התייעצתי על זה עם חבר והחלטתי לוותר, אתה מחפש משהו אחר כרגע ממה שאני מחפש ואני לא חושב שזה ילך. שתדע שאני מאוד שלם עם כל מה שהיה בינינו והיה לי אחלה, אבל הייתי שמח לשמר אותך כחבר ומתי שבא לך דבר איתי ותבוא אלי, נשב, נראה ביחד סרט או נאכל בכיף!

איחלתי לו בהצלחה ובדיוק על הקו השני היתה חברתי הטובה, שיתפתי אותה בשיחה ביני לבינו, היא אמרה לי "תשמע, נהדר, היה, הלאה, אתה צריך רק אחד ליאור, וכשהוא יבוא אתה תדע", מתי הוא כבר יבוא תהיתי. שעה אחרי, נפגשתי עם חברים יצאנו קצת לשתות, הייתי לא מרוכז, חשבתי על הסטודנט, הייתי עדיין קצת מבולבל.

חזרתי הביתה פתחתי את רשימת המטרות, הזכרתי לעצמי שוב מה אני באמת מחפש. גוללתי בראשי את התנהלות הדברים ביני לבינו, הבנתי למה פטי (השדכנית) התכוונה, כנראה שזה לא כזה פשוט לקרוא בין השורות ולהסתכל מעבר. מכבה עוד סיגריה במאפרה, מכבה את האור בחדרי, מכבה בראשי את המחשבות עליו, מחר יהיה יותר טוב, מחר אכיר אחד אחר שאולי נפשי תאהב וגם שלו. קשה לישון לבד.

>> ליאור באייר כותב על הפעם הראשונה שלו עם בחור דתי

>> ליאור באייר על הפעם הראשונה עם חייל