הלצה ששמעתי לאחרונה מאחד ממטופליי מספרת שבדייט השני לסביות מביאות את המזוודות כדי לגור יחד והומואים מתחילים לדבר על פתיחת היחסים. על אף הקיצוניות שבהלצה זו, יש לה בהחלט סימוכין מחקריים לאו דווקא בהקשר של נטייה חד-מינית. מחקרים על ההבדלים בין המינים מצביעים בעקביות על כך שהצורך של גברים בריגושים וגיוון גדול מזה של נשים, המעדיפות ביטחון ויציבות. לכן, קשר זוגי בין שני גברים טומן בחובו קונפליקט מובנה בין הצורך בביטחון לצורך בריגושים וגיוון.

>> "שואלים אותי אם חסרה לי אישה בזוגיות עם תום"

>> 6 היציאות מהארון הכי לא צפויות שנראו על המסך

לפני שנים רבות כתבתי במדור שלי "שרינק פרנדלי" ב"זמן הוורוד" טור בנושא. כמי שעוסק גם בטיפול וגם במחקר, מיהרתי לחפש מה התחדש בנושא, מיד אחרי השיחה עם אותו מטופל. למרבה האירוניה, כותרתו של המחקר האחרון בנושא שפורסם בכתב העת היוקרתי Archives of Sexual Behavior מתחילה במילים "אלטרנטיבות למונוגמיה בקרב זוגות גברים הומואים" ומחקרים רבים אחרים עוסקים ב"סקס חוץ-זוגי" בקרב הומואים.

איך היית מרגיש למראה בן זוגך מתנשק עם מישהו אחר? 

ממצאי כל המחקרים מצביעים על כך שמצבם הנפשי של הומואים החיים בזוגיות טוב יותר באופן מובהק מזה של אלה שאינם חיים בזוגיות, אך האם מערכת יחסים מונוגמית תורמת יותר לבריאות הנפשית ממערכת יחסים פתוחה? ככל שהמדגם גדול ומייצג יותר, הממצאים מצביעים על עדיפות של קשרים מונוגמיים. מחקרים שכללו ראיונות עם נבדקים מעטים מאוד מצביעים על חשיבותו של הסדר מדובר ומוסכם, כשהאלטרנטיבה המומלצת היא מין עם גורם שלישי, לרוב חד-פעמי, שבו משתתפים שני בני הזוג. אחד המחקרים, שכלל בסה"כ חמישה זוגות, משתמש בביטוי "מונוגמיה של הלב" בהתייחס למין חוץ-זוגי. נערי ליווי מחו"ל שהתראיינו בתכניות טלוויזיה אף סיפרו ששלחו את בן הזוג שלהם להציע מין בתשלום, כדי לחוש עד כמה הדבר מסתכם במין ולכן אינו פוגע ברגש שבקשר הזוגי ואינו צריך להיחשב "בגידה".

זוג גייז במיטה (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
"מונוגמיה של הלב" | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
מקובל להבחין בין מחקרים על מדגמים קליניים (מטופלים) למחקרים על מדגם לא-קליני (של לא-מטופלים) ואמור לייצג יותר את האוכלוסייה הכללית. הבחנה זו חשובה עוד יותר, כשמדובר בניסיונו של מטפל אחד. בהסתייגות הזו יש להתייחס גם אל הניסיון שצברתי כמטפל. עם זאת, כדאי לזכור שרבים מאוד מה"תפוסים" המחפשים לא רק מין מזדמן אלא קשר באתרי הכרויות או בקבוצות פייסבוק גדולות המוגדרות כקבוצות לחיפוש "זוגיות אמיתית".

אחד מבני הזוג תמיד מנצל יותר את הזוגיות הפתוחה  

אחד החששות הגדולים שמבטאים מטופלים שלי, שעדיין לא מצאו זוגיות, הוא החרדה מחוסר נאמנות מינית על רקע מה שהם רואים במהלך חיפושיהם. מבין מטופליי לאורך השנים שהיו בזוגיות היו רבים שנמצאו בקשר שהוגדר או הובן כ"מונוגמי" וקיימו יחסי מין מחוץ לקשר הזוגי, או תפסו את בני זוגם "על חם" בחיפושיו אחר יחסים חוץ-זוגיים. כך או כך, הדבר היה כרוך במצוקה קשה של ה"נבגד", באשמה של ה"בוגד", במשבר בזוגיות שלעיתים אף הגיע לפרידה או לפרידות וחזרות רוויות סבל לסירוגין. אולי זו הסיבה שבמחקרים הקטנים, המבוססים על ראיונות עם מספר קטן מאוד של נבדקים, הצביעו המרואיינים שהיו חלק ממערכת יחסים פתוחה להגיע להסדר ולדבר עליו.

קבוצה אחרת של הומואים שהזדמן לי לטפל בהם לאורך השנים הם אלה שהגיעו להסדר מוסכם ומדובר. גם כאן לא נפקד מקומו של הסבל, לפחות של בן הזוג שהיה בטיפולי, אשר לרוב הסכים להסדר בעל כורחו על רקע דימוי עצמי נמוך וחרדת נטישה שגרמה לו להישאר בקשר. לעיתים ההסדר הוצג כמקובל על שני הצדדים ונתפס, ברמה המוצהרת, כהסדר "ליברלי", אך הרגשות הקשים, לפחות של המטופל, לא עלו בקנה אחד עם ההסדר המוסכם. בין ההסדרים היו שכללו תנאי של דיווח על כל מקרה ומקרה, דיווח כללי או הסכמה שבשתיקה. התגובה לדיווח הייתה כמעט תמיד מזוכיסטית: חקירה צולבת על יחסי המין המזדמנים וסבל רב מתוצאותיה.

להיפרד? (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
אין סימטריה או הדדיות בין שני בני הזוג במערכת יחסים פתוחה | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
מעולם גם לא נתקלתי בסימטריה או הדדיות בין שני בני הזוג במערכת יחסים פתוחה. כמעט תמיד היה אחד שניצל יותר את האפשרות למין חוץ-זוגי ואחר שניצל אותה פחות. בן הזוג שניצל את האפשרות פחות קיים יחסי מין מחוץ לקשר מטעמים "זרים", כמו "השגת שוויון" וחשש להיות ה"פראייר", ולא מתוך צורך ממשי ביחסי מין חיצוניים. במקרים רבים רק אחד מבני הזוג ניצל את האפשרות והאחר כלל לא מימש אותה.

חגגו ירח דבש - לחוד

"כולנו ידענו למה נכנסנו" אומר ישראל קטורזה באחד מקטעי הסטנד-אפ שלו, "נישואין – מוסד. אסור לצאת. מדי פעם באים לבקר. מוסד." קשר זוגי הוא אכן "מוסד חברתי" במובן הסוציולוגי של המילה, כלומר, הסדר תרבותי שנועד לענות על הצורך בביטחון. הוא מתחיל ממשיכה מינית, אך הצורך המיני כשלעצמו לא נועד לסיפוק ע"י אדם אחד. אחרת, היינו מסתפקים למשל במספר מוגבל של סרטי פורנו ודבקים בהם. הנטייה לחפש עוד ועוד סרטים עם משתתפים חדשים ממחישה עד כמה הדחף המיני בפני עצמו שואף לגיוון ושינוי. המפותחים שבינינו מיטיבים לעדן את הדחף המיני, לחבר אותו לרגש ולשמר את הרומנטיקה, אך לכך נדרשים שניים.

שיעור הגירושין העולה בהתמדה והאחוז הגבוה של ה"תפוסים" שמחפשים סטוץ שלפעמים הופך לקשר חלופי מעידים כאלף עדים על כך שהצורך בביטחון ויציבות והדחף המיני פועלים בכיוונים הפוכים. לכן, ספק אם מונוגמיה, שכה רבים כמהים לה, היא גזירה שהציבור יכול לעמוד בה. "ירח הדבש" המוזר ביותר שנתקלתי בו היה של בחור, שמיד לאחר נישואיו לבן זוגו, נסע לבדו למסע מיני בן חודש שלם בחו"ל ב"אישור" בן הזוג.

*פרופ' גידי רובינשטיין הוא יועץ אקדמי בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה ופסיכותרפיסט המתמחה, בין היתר, בטיפול בהומוסקסואלים וביסקסואלים בקליניקה בת"א ומנהל מזה 20 שנה את פורום "שרינק פרנדלי" באתר דוקטורס בו ניתן להתייעץ אתו ללא תשלום.

>> צפו: 100 שנים של תחתוני גברים ב-3 דקות

>> יצאה מהארון בדרך הכי הזויה - והפכה ויראלית