אכן, ערים רבות עולם מציעות הרבה לתייר הגאה: מסיבות, חופים, תרבות ופסטיבלים, אבל בכולן גם חסר החן, הלכלוך, השמש והגברים עם הזיפים. אין מה לעשות, כולן הן לא תל אביב.
"יש יפות ממנה – אבל אין יפה כמוה", כתב נתן אלתרמן על העיר העברית הראשונה, ואם תשאלו שלושה צעירים מארה"ב שהחליטו להשתקע בה ולעשות עלייה, הוא צודק בהחלט. בראיון עם פול מקנדה, אביאל ודניאל ממיאמי, ניסינו להבין מה הביא אותם לכאן? מה יש לישראל הגאה להציע שארץ הולדתם לא מציעה?
בשם הצבא והציונות: פול מצא כאן גן עדן של גייז
בשנת 2006, אחרי שגלעד שליט נחטף בזמן מלחמת לבנון השניה, הרגיש פול להט (29) שהוא לא יכול לשבת ולהסתכל מהצד. "הוא החליט לקום ולעשות מעשה, והגיע לארץ להתגייס לצבא למרות התנגדותה הנחרצת של אמו.
לדבריו, הוא לא ידע כלום על ת"א, ובטח שלא היה מודע לכך שהעיר הופכת להיות בירת גייז בינלאומית במזה"ת. "בתור גיי, לא תיארתי לעצמו שאמצא כזה גן עדן של גייז בלב ארץ הקודש", הוא אומר. וכך, עם סיום השירות הצבאי, החליט פול להישאר בארץ.
את החיבור העמוק למדינה, הרגיש פול בפעם האחרונה שהיה בטורונטו. "בביקורי האחרון בקנדה הרגשתי זר, לא שייך", הוא אומר. "התעורר בי הצורך לחיות במדינה היחידה בעולם שמגדירה את עצמה לפי הדת. ברגע שנחתתי כאן קיבלתי את כל הזכויות שכל יהודי שחי פה שנים מקבל - רק מעצם היותי יהודי. מייד הרגשתי ישראלי, ויותר חשוב - שאני יהודי".
טורונטו, העיר בה גדל פול, היא אחת מבירות הגייז הגדולות בעולם, אבל לדבריו יש משהו בחיי הלילה הגאים של ת"א שלא דומה לשום מקום אחר בעולם. "החלום שלי זה לקנות שטחים בגוש עציון ולהקים בית עם בן זוג יהודי, אבל אני רוצה עדיין שיהיה לי בית בצפון הישן של ת"א שנוכל לברוח אליו בקיץ".
בעל גוי לא בא בחשבון?
"אם הוא לא יהודי זה לא בא בחשבון. אני ממש לא שמלאני, ולא מתיימר בכלל להבין את הלך הרוח השמלאני בת"א. מבחינתי, אני אבנה מערכת יחסים רצינית רק עם בן זוג יהודי ישראלי".
נשמע קצת כמו – "לא איטונג לא קונה לא?"
"מה זה איטונג?"
למרות ההתלהבות של פול, נראה כי המחירים הגבוהים בארץ מצליחים לקלקל קצת את החגיגה. "המחירים בארץ מטורפים. כחייל בודד, הבנתי מהר מאוד שאני בבעיה כלכלית, עקב המחירים המופקעים".
על המחירים הגבוהים מפצים, כצפוי, הגברים בעיר. "הגייז בטורונטו מאוד נשיים", הוא אומר על ההבדל בין תל אביב לעיר הולדתו. "אני חושב שהדבר שהכי השפיע עליי מבחינת ישראליות גאה, זו העובדה שנורא הופתעתי מהגבריות של הגייז פה. זה אפילו באיזה שהוא מקום מיתן אותי ושינה את התפיסה שלי מבחינת ביגוד ותספורת".
"תאר לעצמך שיכולת לשנייה לקפוץ מעל הגדר של השכן ולגלות שהדשא שלו ירוק יותר. לא היית נשאר?". והוא בהחלט נשאר.
פחד מטילים מאיראן וממלחמה לא נמצאים אצלו בלקסיקון, ולא יגרמו לו לוותר על המדינה שלו. "אם תהיה מלחמה עם איראן, אני אשאר ואלחם בה".
כל המרבה לספר הרי זה משובח: סיפורו של אביאל
אביאל (26) הגיע ממיאמי שבארה"ב, ומייד הרגיש כאן בבית. הזיקה שלו למולדת הולכת אחורה עד למצריים. "באנו ממצרים לירושלים, ואבא שלי אמר לנו את זה בכל סדר פסח".
הקשר עם המדינה נוצר כבר בילדותו. מגיל 14 אביאל פקד את הארץ כמעט בכל קיץ. זה התחיל מהקיץ הראשון שבו נשלח לישיבה ועד לקיץ בגיל 17 בו התקבל לטכניון. "בכל פעם שנסעתי מישראל התמלאתי עצב", הוא נזכר. "אני חושב שברגעים האלה באמת הבנתי שאני רוצה להישאר בארץ".
אבל הרגע המכונן, שבו החליט אביאל שזה הבית האמיתי שלו, התרחש בעיצומו של טיול אליו הגיע עם בית הספר ביל 17. "הייתי אז בתיכון, בכיתה י"ב, ונדלקתי על השומר ששמר על הקבוצה שלנו וליווה אותה, שהיה גיי. קיבלתי אישור מיוחד של ההורים להישאר בארץ שבוע נוסף, אותו ביליתי איתו".
גם אביאל לא מפסיק להתלהב מהבחורים בעיר. "יש לישראלים תשוקה בוערת, כזו שלא נתקלתי בה בשום מקום אחר בעולם, והייתי בהרבה מקומות".
כמו כל ישראלי טוב, נראה, כי אביאל כבר יודע איך לדחוף ולעמוד על שלו כשצריך. "לפני חודש לא הסכימו לתקן לי את הטלפון באחד ממרכזי השירות בארץ, והתפרצתי על נותנת השירות בצעקות. פתאום השתתקתי - נפל לי האסימון שאני ישראלי".
גם אביאל לא מתרגש מהאיום האיראני. לפי דבריו, אחמדיניג'ד יצטרך להזיע הרבה יותר, אם הוא רוצה להפחיד אותו. "האיום ממשי מתמיד, ואני עדיין כאן, לא?", הוא אומר בחיוך.
"חוגגים כאן בגבול הטעם הטוב": דניאל מספרת
דניאל (25) עלתה לארץ גם ממיאמי לפני ארבע שנים. בשונה מהבנים, לה לא היו שום כוונות ציוניות - היא אפילו ביקרה בארץ כמה פעמים לפני ולא אהבה אותה, עד שקיבלה החלטה להגיע לעבוד פה ולראות איך זה.
"בת"א הצלחתי להיות כל מה שרציתי להיות, מה שלא הצלחתי במיאמי. שם הייתי הילדה השקטה והביישנית. יש משהו בפתיחות הישראלית, במיוחד של ת"א, שגורם לך לחקור את עצמך, לשאול את השאלות החשובות באמת, ובעיקר לגלות את האני המבולבל הזה שכל התל אביבים סובלים ממנו".
דניאל מספרת שהיא מגיעה מבית שהתיימר נורא להיות יהודי, "אבל לא ממש הצליח". אם היא כאן עכשיו, אולי דווקא הצליח להורים שלה לא רע?
דווקא בנוגע לזהות היהודית של בת זוגתה, לדניאל לא ממש אכפת. "אני לא מאמינה בעדות ובלאומים. כשאהבה מגיעה, היא יכולה להגיע גם מזימבאבווה".
הדשא של השכן ירוק יותר?
"בשבילי, איפה שאני נמצאת אני אחראית לדאוג שהדשא שלי יהיה יותר ירוק משל השכנים". בניגוד להתלהבות שהפגינו פול ואביאל ביחס לגברים הישראלים, נראה כי דניאל פחות מתלהבת מהבנות. "הן מתנהגות בדיוק כמו הגברים הישראלים".
מה ההבדל בין חיי הלילה כאן ובמיאמי?
"שם יש משהו מוגזם, סוג של מסיבות שיכולות להימשך ימים שלמים. בת"א אני מוצאת איזון מאוד נחמד שבו מותר לחגוג בגבול הטעם הטוב. שם לא היה טעם טוב - היה טעם של יותר מדי סמים".
מתי הבנת שאת ישראלית?
"בכל פעם שאני נהיית עצבנית".
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?