לפני 45 שנים, התכנסו 11 גברים ואישה אחת בדירת מסתור בת"א והחליטו להקים אגודה, שתהיה מוכרת בחברה הישראלית ותייצג את הקהילה הגאה באופן רשמי. בשנת 1975, סירב רשם העמותות להשתמש במילים "הומואים ולסביות", ולכן הוחלט לייסד את "האגודה לשמירת זכויות הפרט", לימים - האגודה למען הלהט"ב בישראל.
באותם הימים, פעילויות הקבוצה היו בעיקר מחתרתיות וחברי וחברות הקהילה סבלו מהתנכלויות יומיומיות מידי המשטרה וכוחות הביטחון. יציאה מהארון לא הייתה דבר שבא בחשבון, אז כדי להתמודד עם האפליה, המצוקה והאלימות שחוו להט"בים, הוקם ב-1979 קו קשב, שנתן מענה טלפוני דיסקרטי. עד היום, 41 שנים אחרי, "הקו הלבן" עדיין נחשב לאחד המענים הזמינים והחשובים של הקהילה בישראל.
"ידענו שיש הרבה חברי קהילה בארון שמתמודדים לבד עם שאלות מורכבות כמו האם לצאת מהארון? איך לצאת? מה לגבי המשפחה, העבודה ואיך זה להיות חלק מהקהילה הגאה?", מספר יונתן דנילוביץ, יו"ר האגודה לשעבר, אחד מחלוצי המאבק הגאה ומייסדי הקו הלבן. "בשנות ה-70 לא היה מידע על הקהילה הגאה. הבנו שיש הרבה התלבטויות ושאלות ורצינו למצוא דרך שתאפשר לשאול שאלות באנונימיות ובחופשיות. לכן, לעונה היה אסור להזדהות ולהיפגש עם הפונה. הקמת הקו הביאה לגל יציאה מהארון חסר תקדים".
ככל שהשנים עברו מספר הפניות הלך וגדל. בשנות התשעים החליטו במשרדי האגודה להכשיר מערך מתנדבים, שיקבל את פניהם של המגיעים לבית האגודה ויאפשר שיחות פנים אל פנים. כך הוקם שירות "יש עם מי לדבר", שפעל במקביל לפעילות "הקו הלבן". עם השנים השירות גדל וקו הקשב קיבל על עצמו את השם החדש "יש עם מי לדבר - קו הקשב".
"הקו היה הפעילות הראשונה שלי", מספרת הדר נמיר, שהמשיכה להתנדב, גם אחרי שהובילה את הזרוע הפוליטית הראשונה של האגודה וקידמה עשרות מהלכים פוליטיים לטובת הקהילה. "נאבקתי על קיומו. זה היה יקר לי, ההזדמנות לגעת בשטח ולהרגיש אותו. הפניות היו מגוונות, החל מאנשים שהתמודדו עם יציאה מהארון בפני עצמם ולפני המשפחה, בעיות ואפליה בעבודה וטרנסיות שרצו לדבר עם נשות הקו על אלימות משטרתית או אונס שעברו".
בפתח העשור החמישי לפעילותו של הקו, נדמה שחל שינוי באופי הפניות, כך מספר רכז הקשב כיום, גיל פישהוף. "אנחנו רואים עלייה מסיבית בפניות העוסקות בגיבוש הזהות המינית והמגדרית", הוא מספר, "יותר פניות בנוגע לחוויית החיים בתוך הקהילה, בדידות, אתרי הכרויות או קושי למצוא זוגיות. הפונים יותר צעירים, מטווח רחב יותר על הקשר הטרנסית ועוסקים יותר בנושאי דת ולהט"ב ומגדר".
גם אחרי 20 שנות התנדבות בקו הקשב, גיל פישהוף לא מעוניין להפסיק. "זו משפחה. המתנדבים והמתנדבות נשארים איתנו שנים ואנחנו מאוד מגובשים", הוא אומר. "אני לא זוכר איך נראו החיים שלי לפני ההתנדבות, זה בהחלט לא משהו שאני עושה, אלא מי שאני וחלק מהזהות שלי. התחושה שעזרת לבן אדם להיות מי שהוא, גם אם זה לכמה דקות היא מדהימה. בתור מתנדב צעיר שוחחתי עם אדם חרדי מבוגר מאוד עם נכדים. הוא לא התכוון לצאת מהארון, אבל הוא היה מתקשר פעם בכמה זמן, כשהיה קשה, לקחת כמה רגעים להיות מי שהוא".
בימים אלו עומלים באגודה למען הלהט"ב על פרויקט מימון המונים להקמת ארכיון דיגיטלי גאה, שיהווה מאגר של העבר הקהילתי ויספק עדויות וסיבות לפעילות בעבר והחלטות עכשוויות. זאת, בזמן שדור מייסדי הקהילה הולך ונעלם ומרבית המידע וההיסטוריה של הקהילה הגאה בישראל מצוי אצל חברי וחברות הקהילה בביתם.
"מישהו חכם ממני פעם אמר: מי שלא יודע את ההיסטוריה שלו, גורלו לחזור עליה", אומר דנילוביץ כשהוא מסביר את חשיבות הקמת הארכיון. "לא צריך לחוות שוב את הייסורים שאנחנו חווינו כצעירים והדבר הזה יקרה רק אם נלמד ונשמר את ההיסטוריה שלנו". נמיר מוסיפה שעלינו "ללמוד את העבר, ליישם על ההווה וללמוד מטעויות. אפשר להתאחד מסביב להיסטוריה, להישאר עם הקול הייחודי של כל קבוצה בקהילה אך עדיין מאוחדים".
קו הקשב “יש עם מי לדבר” של האגודה למען הלהט”ב – פועל בימים א’-ה’ ומוצ״ש בשעות 19:30-22:30, בטלפון: 03-6205591 או באפליקציית וואטסאפ (whatsapp) במספר: 058-6205591