יונתן בוקס היה בן 14 ביום בו אלמוני התפרץ לברנוער בתל אביב וירה לכל עבר. הפיגוע גבה את חייהם של ניר כץ, ליז טרובישי וחן לנגר ז"ל והותיר 10 פצועים נוספים, ביניהם גם יונתן, שנפגע בכתף ובעמוד השדרה, מה שהותיר אותו משותק מהחזה ומטה.
בפרויקט מימון המונים חדש שפתח יונתן, בו הוא מבקש סיוע במימון ציוד רפואי יקר, הוא מפנה ביקורת כלפי המדינה, שלדבריו הפקירה את הפצועים. "נאלצנו להתמודד לבד עם ההשלכות. הקורונה השפיעה עלי פיזית ונפשית, וזה גבר בעיקר אחרי שחבר שנפצע יחד איתי שם קץ לחייו לפני 5 חודשים".
אותם ימים מורכבים הובילו את יונתן להחליט שהוא חוזר לשיקום. הוא כבר ניסה לעשות זאת בעבר מיד לאחר הפיגוע, אבל לא הגיע לתוצאות טובות. "לא עניין אותי השיקום, לא עניינו אותי החיים שלי אחרי", הסביר, "כשאתה בן 14 אתה לא מבין את ההשלכות".
11 שנים אחרי, בגיל 26, יצא יונתן לשיקום אינטנסיבי כשמטרה אחת לנגד עיניו - לחזור לעמוד על שתי הרגליים. "הבטחתי שלא אוותר שוב לעצמי, החלטתי לקחת את עצמי בידיים. כבר חודשיים שאני מאושפז בשיקום ונותר לי עוד חודש בלבד לסיום התהליך", הוא כתב. "עם המון אמונה ורצון הגעתי לתוצאות. הרופאים לא האמינו שאעמוד עם הסדים, אבל היום אני כבר מצליח לבצע הליכה טיפולית. עוד אחזור לרקוד".
כדי שיוכל להמשיך בשיקום, יונתן זקוק לציוד הרפואי והוא אינו יכול לשלם עליו בכוחות עצמו, לכן פתח את פרויקט מימון ההמונים המדובר. "לראשונה בחיי, קמתי מכיסא הגלגלים והצלחתי לעשות תנועות שלא דמיינתי שאעשה שוב", כתב, "אני זקוק לציוד הרפואי כדי להמשיך את התהליך בבית אחרי סיום האשפוז. אני לא מוכן לוותר על החלום שלי - לרקוד". בפברואר האחרון השתתף יונתן במופע ריקודים, בו הקבוצה בה היה חבר זכתה במקום הראשון. "החלום שלי זה לרקוד על כיסא מקצועי ורק הוא מגיע לחצי מהעלות של המכשור הרפואי לו אני זקוק".