>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

ים עם מי לדבר גיל פישהוף (צילום: תומר ושחר צלמים)
יסייעו לכם להתמודד. רכז הדיווח במרכז ניר כץ, גיל פישהוף | צילום: תומר ושחר צלמים
מלבד החשיבות בעצם איסוף הנתונים שעלו מהדוח שפרסם אתמול (ד') מרכז ניר כץ, יש מסר אחד מרכזי שממחיש באופן הברור ביותר את המשמעות של המילה "קהילה": אתן ואתם לא לבד. בשיחה עם mako גאווה מסביר גיל פישהוף, רכז "יש עם מי לדבר" – קו הקשב של האגודה למען הלהט"ב, כי באמצעות הדיווח למרכז יכולים הפונים לקבל את מכלול השירותים והכלים שיסייעו להתמודד עם הומופוביה או טרנספוביה.

"יש פה סינרגיה: קו הקשב, השירות המשפטי, השירות הפסיכו-סוציאלי ומרכז ניר כץ – כולם מזינים האחד את השני ונותנים פה מענה שהוא שלם", הוא מסביר.

הדוח שפורסם אתמול מצביע על כך שהפגיעה בלהט"בים מתרחשת בכל מקום בארץ ובכל סיטואציה, לרבות בתל אביב, הנחשבת למעוז הקהילה. ולראיה, כמחצית מהפונים למרכז ניר כץ הם תושבי גוש דן.

אירוע חדש מציף פגיעות קודמות שאדם סופג לאורך החיים

פישהוף מבהיר כי כאשר אדם הוא קורבן לאירוע הומופובי או טרנספובי, יש לדבר השלכות במישורים רבים. יש את ההשפעה החברתית והנפשית", מסביר פישהוף. "אירוע של אלימות, ביטויי שנאה והטרדה – איך הם משפיעים על האדם ברמה הנפשית? וזה תלוי בכוחות הנפשיים של האדם. אנחנו יודעים שהרבה פעמים האירוע הלהט"בופובי מציף הרבה מאוד פגיעות קודמות שאדם סופג לאורך החיים".

מצעד הגאווה בתל אביב 2013 (צילום: מיכאל שבדרון )
הומוסקסואליות עדיין נתפסת כטאבו בחברה הישראלית. מצעד הגאווה בתל אביב | צילום: מיכאל שבדרון

מסיבה זו, אומר פישהוף, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הרגשות הצפים היא לחלוק ולשתף. "את זה אפשר לעשות אצלנו ב'יש עם מי לדבר'. לא להישאר עם זה לבד. וגם לא להפוך את זה לאיזה מן קוריוז".

מה זאת אומרת "קוריוז"?
"למשל, אישה לסבית התקשרה לחפש דירה. אמרו לה: 'תראי אנחנו לא בטוחים שאנחנו משכירים ללסביות'. בהתחלה היא חשבה על זה במונחים של: 'תראו איזה קטע, זה מצחיק, משעשע'. אחרי כמה ימים זה חלחל אצלה, העניין הזה של האפליה, הסטריאוטיפים".

ליווי צמוד וניתוב אל הטיפול הרלוונטי

התמודדות נוספת עם אירוע של הומופוביה או טרנספוביה, בהתאם לאופי האירוע, הוא הטיפול המשפטי, הציבורי, התקשורתי או המערכתי – שירות שהאגודה מעניקה, דרך מרכז הדיווח. "ברגע שאתה מזין דיווח למרכז, אנחנו באגודה יכולים לנתב את האירוע לטיפול הרלוונטי", מסביר פישהוף.

כדוגמה הוא מזכיר את המקרה של התלמידה מהדרום שציירה דגל גאווה על קיר הכיתה, כחלק מפרויקט אמנות כיתתי. לאחר מחאה הומופובית מצד התלמידים, אפשר בית הספר לתלמידים להצביע "באופן דמוקרטי", וכך שוב ניתנה לרוב האפשרות לרמוס את המיעוט ולדכא את חופש הביטוי שלו.

מצעד הגאווה בתל אביב 2013 (צילום: מיכאל שבדרון )
זיכרו: אתם לא לבד - יש לכם קהילה | צילום: מיכאל שבדרון

"נוצר הקשר איתנו, ודרכנו היא הגיעה לדבר על המקרה הזה בכנסת", מספר פישהוף. "המתנדבים שלנו דיברו איתה וליוו אותה תוך כדי התהליך, ומסתבר שהליווי של האגודה היה דבר מאוד מחזק מבחינתה. היא הרגישה, 'הנה, אני חלק מקהילה', אני לא מתמודדת עם זה לבד'".

"עצם הגשת הדיווח הוא מעשה מחזק"

לדבריו של פישהוף, המסר הבסיסי והראשוני של המרכז: אם פעם קהילת הלהט"ב הייתה הצד המתגונן, המתחבא והמסתתר – מטרת המרכז היא לגרום לציבור להביו שהבעיה, הסטייה, הדבר החריג והלא מקובל הם גילויי ההומופוביה והטרנספוביה.

"אנחנו רוצים שכל אדם בקהילה יידע שפגיעה בקהילה היא פגיעה בזכויות אדם, ויש לנו הזכות לחיות בשוויון, בכבוד, ללא שנאה", הוא אומר. "ובעצם המטרה של המרכז היא כפולה: להעצים, מצד אחד, את הנפגעים את התמיכה הנפשית, הציבורית וכל החתכים

והדבר השני, וזה לא פחות חשוב, להציף לתודעה הציבורית שלהט"בפוביה קיימת – ולספק נתונים אמינים ומדויקים, כך שלא יוכלו לומר: 'אתם סתם מגזימים' או 'זה לא קורה אצלנו'".

פישהוף מוסיף: "מה שחשוב מאוד לומר זה שאנחנו שמים את הפונה במרכז. זה לא שברגע שאתה מזין דיווח אז המרכז הוא שמחליט כיצד ייעשה הטיפול. זה נעשה בדיאלוג עם הפונה ותוך בירור מה הדבר הנכון בשבילו, מה ישרת את הצרכים שלו, הרצונות שלו והיכולות שלו".

ומה קורה כאשר אדם פונה באופן אנונימי?
"ברגע שאדם מגיש דיווח באופן אנונימי, אנחנו כמובן לא יכולים ליצור איתו קשר, אבל עצם הגשת הדיווח הוא מעשה מחזק – הנה, עשיתי מעשה, דאגתי שזה יצטרף לנתונים ויעבור הלאה".

הדוח שפורסם מצביע על כך ש-79% מהפונים למרכז הם גברים. זה מפני שגברים סובלים יותר או אולי מפני שגברים מדווחים יותר?
"זאת שאלה מאוד מורכבת. גם בפניות ל'יש עם מי לדבר', שהן לא רק בנושא להט"בפוביה, מרבית הפונים הם גברים. מה שקורה זה שלנשים, באופן יחסי, יש מעגל תמיכה יחד עם החברות, מעגל של שיתוף תחושות שהוא גדול יותר באופן בסיסי. למשל, גבר שייפגע מאיזשהו אירוע, להט"בופובי או אחר, הרבה פעמים לא ירגיש בנוח לשתף חולשה או קושי עם חברים, ולכן הוא יוכל להיעזר יותר לפנות אל קו הקשר. נשים הרבה פעמים יעבדו את הדברים במעגל התמיכה הקרוב שלהן.

"מלבד זאת, גם בשנת 2013 הומוסקסואליות גברית נתפסת כטאבו חברתי גדול יותר מאשר הומוסקסואליות נשית. הלסביוּת מעצימה כביכול את הנשיות הקיימת ממילא, בעוד ההומוסקסואליות מאיימת על הגבריות של החברה ההטרו-נורמטיבית".

המעוניינות והמעוניינים להגיש דיווח למרכז ניר כץ – לחצו כאן למילוי טופס מקוון. בנוסף, "יש עם מי לדבר" – קו הקשב של האגודה למען הלהט"ב, פועל בימים א'-ה', בין השעות 22:30-19:30. ניתן לפנות בטלפון 03-6205590 או לשלוח דואר אלקטרוני.

כמו כן, ניתן להגיע לשיחה בארבע עיניים בשעות הפעילות, במרכז העירוני לקהילה הגאה, קומה ב', גן מאיר, תל אביב. כי לפעמים לגלות שאתה לא לבד ושיום אחד יהיה בסדר נותן לך המון כוחות להמשיך.

הערב במגזין סוף השבוע של mako: משפחות מרובות הומואים ולסביות יוצאות מהארון

>> "המילים המעטות שלי אולי הצילו חיים"

>> יצאם מהארון? בואו לחיבוקפה