את מיטל להבי (62), סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ויו"ר סיעת מרצ, פגשנו כדי לסכם את אירועי הגאווה בעיר, לדבר על הבעיות הרבות שצצו במצעד הגדול בישראל ולדון בביקורת שעלתה מצד הקהילה הגאה, אבל כמעט כמו כל שיחה שמתנהלת בימים אלה, מהר מאוד הגענו לדבר על הבעיה הבוערת של הרגע - מחירי השכירות בישראל. "מה אני אגיד לך", אומרת להבי ומשחררת נשיפה כבדה, "ניסיתי לשכנע את הבן שלי להישאר בבית. גם הוא שכר דירת חדר וחצי במרכז העיר והשתגע מהמחירים".
אם אפשר להחזיק לזכותה של להבי דבר, זו התמיכה הבלתי מתפשרת שהביעה כלפי המוחים בקיץ 2011 הלוהט, בזמן המחאה החברתית, שעתידה לעשות קאמבק מפואר בקרוב. מה שלא רבים זוכרים הוא איך סיעת מרצ, בראשות להבי, התפטרה מהקואליציה במחאה על הדיכוי האלים של אותה מחאה. "כשהמחאה צצה דאגתי להם לשירותים, חשמל ואוכל שהגיע בכל סוף יום באדיבות סוחרי שוק הכרמל. עשיתי כל מה שיכולתי", נזכרת להבי.
אם המחאה תחזור ויהיה פינוי אלים - שוב תתפטרי?
"זה קומם אותי שפקחים סחבו את דפני בצורה אלימה, אבל למדתי אז שהתפטרות לא יוצרת אהדה בציבור. קיבלתי רבע כותרת בעיתון ואחרי זה לא עניינתי אף אחד. הציבור לא מעריך את מי לא נמצא בעמדת השפעה. במקום שבו אני נמצאת, גם אם יש דברים שלא מוצאים חן בעיניי, אני לפחות משמיעה את קולי. אם המחאה תחזור אלך לאוהלים ואעזור, כי גם הילדים שלי נפגעו, אבל לא אתפטר. אולי אנסה ללכת לכנסת כדי להשפיע על החקיקה".
מה עיריית תל אביב עושה כדי לשנות את המצב?
"אנחנו נשקיע 200 מיליון שקלים בשנים הקרובות באמצעות שני כלים. הראשון הוא הקצאת 50 מיליון שקלים לשכבות הכי נמוכות, עבור השלמת שכר דירה לכל זכאי הדיור הציבורי של משרד השיכון, כדי שהם יוכלו לשרוד בעיר. בנוסף, בכל פרויקט בינוי על קרקע עירונית נקצה 50 אחוז לדיור בר השגה לצמיתות, ובכל פרויקט נדל"ני נדרוש 15 אחוז לדיור בר השגה. זה יצמצם הכנסות מהיטלי השבחה ולקרן המקרקעין בהערכה גסה של לפחות 150 מיליון שקלים בשנה. להגיד שזה מספיק? לא. אבל אנחנו גם היחידים והראשונים שמרימים את הכפפה. קצת באיחור, קצת בקושי רב, אבל אנחנו תלויים בממשלה".
"אם המחאה תחזור אלך לאוהלים ואעזור, כי גם הילדים שלי נפגעו, אבל לא אתפטר. אולי אנסה ללכת לכנסת כדי להשפיע על החקיקה"
צעירים רבים עוזבים את העיר. תל אביב יכולה להישאר אותה עיר בלעדיהם?
"תל אביב לא תהיה אותה עיר בלי הצעירים, הערבים, הגאים והגאות ובלי מגוון האוכלוסייה שלה. העוצמה של תל אביב היא פלורליזם. הכוח שלה זה צעירים שנכנסים אליה ומזינים את בתי הקפה, את מוסדות ההייטק ואת חיי התרבות. אנחנו צריכים את האמנים, לצד כל בעלי ההון. אלה שגרים באחד העם 1 אוהבים לגור שם כי כשהם יורדים לבוטקה שבשדרה הם פוגשים את העם התל אביבי, ולא רק את החברים העשירים שלהם".
"אני מעדיפה את המצעד בלב העיר"
דגלי הגאווה שקישטו את חוף הילטון ורחובות תל אביב כבר הוסרו, אלפי בקבוקי המים שמילאו את פארק הירקון כבר נאספו ונשלחו למחזור, הספק ששירת את עשרות אלפי המשתתפים באירוע הגאווה התל אביבי כבר הפקיד את הכסף בבנק והבליינים כבר התאוששו מסוף שבוע פרוע של מסיבות.
כמעט שבוע עבר מאז נורו זיקוקים במסיבה של עופר ניסים, ובשביל להבי, אחראית תחום התחבורה ומחזיקת תיק הלהט"ב בעירייה, התמונות הצבעוניות והשמחות מפארק הירקון הן לא פחות מניצחון. "באירוע השתתפו 170 אלף צועדים. מבחינת הנתונים חזרנו לחגיגות הגאווה שהיו לפני הקורונה", אומרת להבי. "במצעדים בהרברט סמואל היו פחות משאיות, והפעם המצעד היה מרווח עם משאיות שנשאו לא רק ליינים מסחריים, אלא גם ארגונים קהילתיים כמו חושן, המרכז הגאה, איגי, בית דרור ועוד. הבאנו ערכים לצד הליינים של המסיבות".
מי שישמע אותך עלול לחשוב שהמצעד עבר בלי שום בעיות.
"יש הרבה לקחים להפיק, אבל אני מנסה לתת דגש על כך שתל אביב עושה את מה שאף עיר אחרת לא עושה ועוד בקנה מידה עולמי. אנחנו מייצרות השפעה. המסר של תל אביב מחלחל לכל המדינה".
אבל באנו לדבר על הדברים הלא נעימים, כמו העברת המצעד לרוקח והפנינג הגאווה לגני יהושע.
"אני תושבת לב העיר, גרה ליד שוק הכרמל וכל חיי הלכתי ברגל למצעד. אני מעדיפה את המצעד בלב העיר עשרות מונים מכל דבר אחר, אבל הפעם לא הייתה ברירה. לא היה ניתן לקיים אותו שם. העבודות לא נעלמות מהעין, במידה מסוימת גם המשטרה וכוחות הביטחון סירבו להתיר לעירייה לקיים את המסלול הרגיל - אלא אם כן היינו מבטלים את המסיבה בפארק צ'ארלס קלור, שם נבנה בימים אלה מרכז הספורט הימי".
אבל זה לא שהאזור סגור לחלוטין, הרי לא מזמן התקיים שם פסטיבל Eatlv.
"וזה היה אירוע שהתפרש על פני יום שלם בהשתתפות 40 אלף איש, זה לא 40 אלף בשעתיים. המשטרה וכוחות הביטחון חוששים יותר בימים אלה, אולי בגלל מסקנות הר מירון, זו לא אותה פתיחות שהייתה בעבר והם מקפידים על הכללים. בכניסה לפארק צ'ארלס קלור במצעד שנה שעברה היו 60 אלף אנשים שהקיפו את המסיבה ולא נכנסו למתחם. כל אירוע אחרי הקורונה סוחף הרבה אנשים ולא יכולנו לספוג את כולם לתוך המרחב שנמצא בעבודות".
להבי מדגישה כי את ההחלטה הסופית על המיקום לא קיבלה העירייה לבדה, אלא בהתייעצות עם מפיקי הליינים וגם נציגי הארגונים הבולטים של הקהילה הגאה, אם כי היא מודה שהדברים נעשו ברגע האחרון. "היו הצעות נוספות כמו לפצל את המסיבה לשלושה מתחמים שונים - קלור, הכובשים והתחנה, אבל זה לא היה נכון", היא אומרת. "המצעד הרבה יותר משמעותי ממסיבת הסיום לדעתי, אבל הופתעתי לגלות שהדעה שלי לא פופולרית וכי המסיבה היא בלב העניין. אני רוצה שיהיה ברור - עיריית תל אביב רואה בנושא הגאווה מוטבע ב-DNA העירוני ופועלת בעניין כל השנה. לא סתם קיבלנו במדד הגאווה של האגודה למען הלהט"ב את המקום הראשון זו שנה שלישית ברציפות".
"לא יכולה להתחייב שהמצעד יחזור לטיילת"
אלא שהבעיות לא התחילו ונגמרו במיקום. העירייה גררה את ההחלטה עד לרגע האחרון, גידור ותיחום האירוע הרחק מהעין הציבורית לא התקבל באהדה, בין היתר בגלל שברזיות מים ותאי שירותים נותרו מחוץ למתחם, ולחוגגים לא נותרה ברירה אלא לרכוש מים, אלכוהול ומזון במחירים מופקעים, שמכר ספק אחד בלבד. יותר מזה - למתחם הייתה כניסה ויציאה אחת, מה שהקשה על הצועדים, והתחבורה הציבורית אחרי האירוע לקתה בחסר ואלפים רבים צעדו חזרה הביתה. כל אלה פוגשים את להבי חודשים ספורים בלבד אחרי שקיבלה לידיה את תיק הלהט"ב בעיריית תל אביב-יפו.
"זו קדנציה רביעית שלי בעירייה וכל תיק שלקחתי לידיים עשיתי בו עשייה משמעותית", היא אומרת. "אני מתחילה בדרך כלל עם תוכנית אסטרטגית ופה התגלשתי ישר לעניינים. יש לי ביקורת כלפי שינוי המקום, אני לא אוהבת את זה ומזג האוויר גם לא שיחק לטובתנו. התחושה לצעוד בין גדרות הייתה קשה, אבל אלה התנאים שהציבה משטרת ישראל, שחששה מאירועי טרור שכולנו נתקלנו בהם לאחרונה גם בתוך תל אביב-יפו".
האירועים הביטחוניים כללו תאי שירותים וברזיות שנותרו מחוץ למתחם? באירוע משתתפים גם משפחות ובני נוער והעומס בברים היה בלתי נסבל.
"יצאנו בפעם הראשונה לצעוד באזור רוקח עם המגבלות של המשטרה. מהרגע שהסוגיה הזו הגיעה לידי הופתעתי ואז ניתנה הוראה לפתוח את הדרכים לברזיות".
ומה בנוגע לעשרות אלפי האנשים שהפכו ללקוחות שבויים של ספק אחד בלבד במתחם? קשה שלא לתהות על השיקולים - האם העירייה לא חייבת במכרז?
"אני בטוחה שהתנהל מכרז".
אז לא ראוי לייצר תחרות ולבחור לפחות בשני ספקים שונים?
"ראיתי אנשים עם עגלות מים במצעד עצמו שמכרו בקבוקי מים בחמישה שקלים. אני לא באה להגן על ההפקה ואני גם רואה בזה פגיעה בעסקים במרכז העיר שתמיד ניזונים מהמצעד. היו כשלים שצריך לתקן. אנחנו עושים הסקת מסקנות והפקת לקחים כדי לשפר בפעם הבאה".
פעם הבאה? בבקשה תגידי לי שבשנה הבאה אנחנו נחזור לצ'ארלס קלור.
"אני לא יכולה להתחייב שהמצעד יחזור לטיילת, אבל אני יכולה להתחייב שנעשה הכל כדי להחזיר אותו לתוך העיר. גם התחלתי לשקול להעביר את המצעד ליום חמישי אחר הצהריים. אנחנו חיים את משבר האקלים, צריך לשקול להעביר אותו לשעות יותר נכונות. אחרי שתסתיים בניית המרכז הגאה, בו הושקעו 30 מיליון שקלים, נוכל להזניק שוב מגן מאיר".
בסיום האירוע הצועדים התמודדו עם תחבורה בלתי אפשרית, זה גם תחת תחום האחריות שלך. נהגי מוניות דרשו סכומים שערורייתיים על נסיעות קצרות, האוטובוסים היו עמוסים, נהגים לא עצרו בתחנות. אלפים רבים צעדו ברגל.
"מערך נעים בסופ"ש והקורקינטים השיתופיים תוגברו. נעים נתן מענה ל-2,500 אנשים והכלים השיתופיים עשו כ-60 אלף נסיעות. זה מה שאפשר לעשות במדינה בה יש סטטוס קוו ולכן נצטרך לשקול להזיז את המצעד לחמישי - גם בגלל השמש וגם בגלל התחבורה. אני לא עיוורת למצב, בדרך כלל אחרי המצעד העסקים מלאים וכולם חוגגים בעיר, אבל הפעם כולם היו מותשים".
"התחלתי לשקול להעביר את המצעד ליום חמישי אחר הצהריים. אנחנו חיים את משבר האקלים, צריך לשקול להעביר אותו לשעות יותר נכונות"
אז אפשר להסכים שהשנה הייתה פחות מוצלחת?
"יש דברים שצריך לשפר, אבל אי אפשר להתעלם מכל ההשקעה האדירה של העירייה בחודש הגאווה. אירועים ענקיים בהאנגר 11, בהיכל התרבות, בגן העצמאות, בבית אריאלה. אי אפשר להגיד שאנחנו דוחקים את הקהילה לשוליים, כשאנחנו שמים אותה בלב המיינסטרים התרבותי של תל אביב. התקיימו 50 אירועים בכל השכונות בעיר, בלי יוצא מן הכלל".
בשלב זה אני מציין בפני להבי כי הדגלים שעיטרו את חוף הילטון ואת רחובות העיר כבר אינם, זאת למרות שחודש הגאווה עצמו עוד לא נגמר. היא מתבלבלת לשנייה, מקמטת את פרצופה וקמה להביט מחוץ לחלון המשרד שלה כדי לבחון את רחוב אבן גבירול. "האמת שוואלה", היא אומרת. "אני בטוחה שזו לא בכוונת תחילה. אולי חוסר תשומת לב וניסיון לקפל מהר".
"אני אחות בדם של הקהילה הגאה"
בשנה הבאה ימלאו ללהבי 20 שנות קריירה פוליטית בעיריית תל אביב יפו. היא מכהנת כנבחרת ציבור בעירייה מאז 2003, ולאורך הדרך כיהנה בין היתר כחברת מועצה, חברת ועדת הבינוי והתשתית, הוועדה לאיכות הסביבה וגם בוועדת המשנה לתכנון ובנייה. בתחילת השנה היא קיבלה לידיה את תיק הלהט"ב, אבל לא בנסיבות משמחות במיוחד.
בחודש נובמבר פורסמו נגד איתי פנקס-ארד, הקודם בתפקיד, טענות קשות כי הוא קיים לכאורה יחסי מין עם נערים בני 17, מבלי שקיבל את הסכמתם המלאה. בעקבות הפרסומים, אמר פנקס-ארד כי מדובר בדברים שלא היו צריכים לקרות והשעה עצמו מהתפקיד, אך המשיך להחזיק בשאר תפקידיו הציבוריים. הדבר גרר ביקורת רבה ולבסוף התפטר פנקס-ארד מכל תפקידיו.
"איתי לקח אחריות בצורה מיידית ואחרי הסיפור השני התפטר מכל התפקידים הציבוריים שלו", אומרת להבי. "יש אנשים שהואשמו בדברים לא פחות חמורים ועדיין מסתובבים פה במסדרונות העירייה. אנשי מרצ יודעים לקחת אחריות ולשלם את המחיר. לפי מה שהבנתי - התיק נגדו נגנז. שלא תהיה טעות, אני בעצמי נפגעת אונס. בדברים האלה אני חד ערכית".
תחום האחריות הנוסף של להבי נחשב למורכבים והחשובים ביותר בעיריית תל אביב-יפו - התחבורה. זה לא נסתר מעיני איש, אבל נציין כי בכל פינה בעיר עבודות תשתית ששינו את הנוף התל אביב לחלוטין. חדשות לבקרים מתעוררים עיכובים בעבודות הרכבת הקלה, שבכלל לא תפעל בשבת, וכל אירוע קטן תוקע את החיים בעיר. קורקינטים זרוקים בכל פינה, אין חנייה, הפקקים מחמירים מיום ליום והמומחים טוענים שהרכבת הקלה לא באמת תפתור את הבעיה. למעשה, שיפור כלשהו עתיד לקרות רק בעשור הבא, רק כשהמטרו תתחיל לפעול, זאת במידה ולא יהיו שום עיכוב (ויהיה), בשנת 2031.
"אני לא חותמת על השנה הזאת מבחינת המטרו", אומרת להבי. "התוכניות של הרכבת הקלה החלו בשנות ה-60 ואיתרע מזלי שהן נכנסו לביצוע ב-2014. הייתה התלבטות גדולה אם לומר שזה פרויקט ממשלתי ואני לא קשורה, אבל באופי שלי אני קשורה לכל דבר שקורה בעיר. זו אחריותי להקטין את המטרד ולאפשר אורח חיים ואוויר לנשימה".
בהקשר הזה אמר חולדאי "אם למישהו יש בעיה עם תל אביב - שיעבור למקום אחר". זו הדרך בה איש ציבור להתבטא?
"הוא האיש שאמר את הדבר והוא זה שצריך להתייחס, ולפעמים הוא גם חוזר בו. אני נמצאת אחת לשבוע בישיבות עם נת"ע, מתריעה על העיכובים ועל מה שצריך לעשות. לזכותה של תל אביב-יפו ייאמר שאנחנו משקיעים עשרות ומאות מיליונים כדי להכשיר את המרחב הציבורי. מה שאתם רואים בכיכר המושבות או בפארק המסילה, ברחוב המסגר, במנחם בגין, זו תוצאה של השקעה שלנו ולא של המדינה. לא הכל תלוי בנו ויש דברים שתלויים בחברת החשמל וגופי תשתית אחרים, אבל אנחנו עושים את מרב המאמצים".
התמודדות עם תיק התחבורה היא אכן לא פשוטה, אבל כשזה מגיע ללהבי מדובר באישה עם רקורד לא קטן של מהפכות. כשהייתה יו"ר הוועדה לאיכות הסביבה היא הייתה אחראית להעברת פעילות תחנת הכוח רדינג ממזוט לגז, בהמשך הייתה אחראית למהפך בחינוך לגיל הרך וכעת היא מתמודדת עם אחד התיקים המורכבים והקשים ביותר בעיריית תל אביב-יפו, כשאחד ההישגים הגדולים שלה הוא הפעלת מערך תחבורה ציבורית בסופ"ש "נעים", זאת למרות הסטטוס-קוו.
בחודש אפריל האחרון פורסם כי להבי שוקלת להתמודד לראשות העירייה בבחירות המוניציפליות הבאות ב-2023, זאת למרות שפרשה מהמרוץ האחרון בעקבות אחוזי תמיכה נמוכים בסרטים. כזכור, בסבב הבחירות האחרון זכתה מרצ ל-3 מושבים בלבד, הסיעה הרביעית בגודלה בעירייה ובפער משלושת המובילות, ואילו חולדאי זכה ל-47 אחוזי תמיכה. למרות זאת, להבי מאמינה שכוחה של מרצ גדול בהרבה.
"את המומנטום שלי לראשות העירייה אני אבדוק בתחילת 2023 ועדיין מוקדם כדי להתבטא בעניין", היא אומרת ומתייחסת לפרסום הקודם. "התארחתי בפודקאסט על תחבורה ואמרתי שצריך לייצר קואליציה לשינוי. הכוח של מרצ בתל אביב אדיר. הוא שווה מנדט וחצי בארצי ושווה הרבה למועצה. הכוח של מרצ גדול בהרבה, אבל הקולות התפצלו בין מספר מפלגות שהציגו את אותו המצע".
לסיום, איך קרה שתיק הלהט"ב הגיע בסופו של דבר לידי מי שאינה מהקהילה הגאה?
"אני ממרצ וזו בת הברית הכי נאמנה שהייתה לקהילה. שולמית אלוני הייתה זו שביטלה את החוק על איסור משכב זכר, מי שהקימה את היחידה של גאווה בתל אביב היא יעל דיין ומרצ זו המפלגה הראשונה ששמה חבר כנסת הומו ראשון בכנסת וגם יו"ר מפלגה. אני מלווה את הקהילה הגאה כל הזמן, גם כראש סיעה. בניגוד לקהילה החרדית, הקהילה הגאה מסתמכת גם על בני ברית - ואני אחות בדם של הקהילה וגאה בזה".