ארה"ב מציינת היום עשור לאותם אירועים ששינו את פניה באותו יום נורא. בין האנשים שקיפחו את חייהם והגיבורים של אותו היום, היה גם מארק בינגהם: שחקן רוגבי מצטיין, פעיל חברתי, איש יחסי ציבור והומו מוצהר, שפעל רבות למען הקהילה הגאה בעיירה בה גדל.
מאז, משמרת אמו, אליס הוגלנד, את המורשת שהותיר אחריו בנה. בעשר השנים האחרונות היא ממלאת את תפקיד הדוברת והנציגה של קהילת הלהט"ב בכלל ושל ההורים ללהט"ב בכלל.
מנע אסון גדול בהרבה
בינגהם, בן 31 במותו, היה על טיסת יונייטד איירליינס 93, מניוארק לסן פרנסיסקו. במהלכה חטפו מחבלים מארגון אל-קאעידה את המטוס, ועל פי ההערכות התכוונו להתרסק איתו על הבית הלבן או על גבעת הקפיטול בוושינגטון.
אלא שבינגהם ונוסעים נוספים ניסו להשתלט על המטוס, ולבסוף אילצו את החוטפים להתרסק בשדה בעיירה הקטנה סטוניקריק שבמדינת פנסילבניה. בכך בינגהם וחבריו לטיסה מנעו, ככל הנראה, אסון גדול הרבה יותר.
בשעה 6:44 של אותו בוקר גורלי, מספרת הוגלנד, התקשר אליה בנה מן המטוס. "היי אמא, זה מארק", אמר לה. "רק רציתי לומר לך שאני אוהב אותך. אני על טיסה לסן פרנסיסקו, ויש שלושה חבר'ה על המטוס שהשתלטו על המטוס ואמרו שיש להם פצצה". הוגלנד זוכרת מאותה שיחה כי בנה גם אמר לה: "את מאמינה לי, נכון, אמא?".
בינגהם לא סיפר לאמו בשלב זה, כי כבר ראה אנשי צוות ו-44 נוסעים נרצחים לנגד עיניו, אז הורו המחבלים לבינגהם ולשאר הנוסעים להצטופף בחלק האחורי של המטוס. בינגהם גם לא סיפר לאמו את החלק החשוב ביותר: הוא עמד להסתער, יחד עם שלושה נוסעים נוספים, על תא הטייס, במטרה להשתלט מחדש על המטוס.
"הוא תמיד הפגין בטחון עצמי רב לגבי ההומוסקסואליות שלו"
"מארק היה ילד נהדר, היה ספורטאי מצטיין וחבר טוב. הוא היה הומו והיה שחקן רוגבי", מספרת הוגלנד בגאווה לסן פרנסיסקו כרוניקל. באותו ראיון היא מספרת כי עשר שנים קודם לכן, בגיל 21, יצא בנה מהארון. "אני כל כך שמחה שלמארק היו מספיק ביטחון ואהבה כלפיי, שהוא רצה שאדע משהו חשוב כל כך לגביו. מאז מותו, הוא קיבל מעמד של גיבור בקהילה הגאה, ואני הפכתי למעין דוברת לא רשמית".
בינגהם נולד בעיר פיניקס שבמדינת אריזונה, וגדל עם אמו בעיירה לוס גטוס שבקליפורניה. במהלך לימודיו, הוא הצטרף לנבחרת הרוגבי של התיכון, והפך במהרה לאחד השחקנים הבולטים. לאחר מכן הפך לשחקן מצטיין בנבחרת של אוניברסיטת קליפורניה-ברקלי.
"הוא תמיד הפגין בטחון עצמי רב לגבי ההומוסקסואליות שלו", סיפרה הוגלנד. "אנשים הופתעו כשהוא סיפר להם, כי הוא לא היה ההומו הסטריאוטיפי. ולמרות זאת, הוא היה פעיל בארגונים שונים ותמיד הדגיש שהוא לא חש עליונות על הומואים יותר נשיים ועדינים ממנו. הוא פתח חוגי רוגבי לנוער גאה, ותמיד דאג לטפח בהם בטחון ואהבה עצמית".
"רק שלום יעקור את העשבים השוטים שגורמים לטרור"
מאז לכתו של בנה, מרגישה הוגלנד כי החיים הם מלחמה יומיומית. "אני נלחמת יום-יום כדי לקום מהמיטה, לצאת מהדיכאון ולתת לבני סיבה להתגאות בי. הוא היה האור שבחיי, הוא היה הדבר הכי חשוב בשבילי".
אבל היא נחושה, לדבריה, להמשיך להיאבק למען עולם טוב יותר, כך, מאז לכתו של בנה היא פועלת למען הפסקת "המחדלים הביטחוניים בטיסות", כהגדרתה. כמו כן, היא פעילה בקבוצה שמטרתה לקרב בין החברה המערבית לחברה האיסלאמית המתונה. "רק שלום בין בני האדם יעקור מן השורש את העשבים השוטים שגורמים לטרור".
בנוסף, היא רואה חשיבות עצומה בהמשך הפעילות למען קידום זכויות הלהט"ב, והיא מרצה במכללות ובמקומות נוספים רבים על גאווה בכלל ועל הורות גאה בפרט.
הציל פעמיים את בן זוגו משודדים
בינגהם הותיר אחריו גם בן זוג, פול הולם. השניים היו ביחד שש שנים, והולם עדיין לא מצליח להתגבר על מותו. "ניסיתי לצאת עם גברים, אבל זה לא הלך", הוא מספר. "אף אחד מהם לא מארק, אף אחד לא יהיה מארק. הוא האהבה של חיי".
הולם מספר כי זו אינה הפעם הראשונה שבינגהם הסתכן למען אחרים. "הוא הציל את חיי פעמיים", הוא מספר. "פעמיים ניסו לשדוד אותי, פעם אחת עם סכין ופעם אחת עם אקדח. הוא היה כל כך אמיץ, הוא לא יכול היה לסבול מצב של חוסר אונים. הוא פשוט נצמד לאקדח של השודד וחטף אותו מידו. הוא היה אדם מאוד תחרותי, ולא יכול היה לסבול הפסדים – בכל דבר".
על פעילותו למען קידום הספורט בקרב בני נוער להט"בים אמר הולם: "הוא תמיד נהג לומר לי: 'יש לנו הזדמנות לשמש מודל לחיקוי עבור נוער גאה שרוצה לעסוק בספורט, אבל מרגיש שהוא לא טוב מספיק, לא חזק מספיק'".
בשנת 2002 נוסד "טורניר בינגהם", טורניר רוגבי שייסדה עמותת הרוגבי הבינלאומית להומואים וביסקסואלים. בטורניר, המתקיים אחת לשנתיים, מתמודדות נבחרות גאות מרחבי העולם, ובמסגרתו מקיימים גם טקס לזכרו של מארק בינגהם. הטורניר הקרוב יתקיים בעוד שנה בבריטניה, במועדון הרוגבי שבגיי וילג' במנצ'סטר.