בית המשפט בגרמניה הטיל קנס בגובה 4,000 יורו על ההיסטוריונית הצ'כית-יהודייה אנה הייקובה, פרופסורית להיסטוריה מודרנית של יבשת אירופה מאוניברסיטת וורוויק בבריטניה, משום שהפרה צו מניעה שהוטל עליה במהלך מאבק משפטי. המאבק התנהל סביב טענותיה אודות אסירה יהודיה שניהלה, לכאורה, מערכת יחסים מינית עם קצינת אס אס, בזמן שהייתה כלואה במחנה הריכוז.
בית המשפט המחוזי בפרנקפורט אסר בחודש אפריל על ההיסטוריונית להשתמש בשמה המלא או בתמונתה של השורדת, שנפטרה לפני עשר שנים, מבלי לקבל את אישורה של בתה. עו"ד מטעם בתה של שורדת השואה סיפר כי הקנס הוטל עליה משום שחומרי המחקר שלה עדיין זמינים ברשת, למרות צו המניעה. על פי החוקה הגרמנית, המוניטין של אדם צריך להישמר מכל רע גם אחרי מותו, ובית המשפט קבע כי בכך חיללה ההיסטוריונית את כבודה של שורדת השואה.
לבינתיים, שורדת שואה אחרת, שחלקה חדר עם המנוחה במחנה הריכוז בהמבורג ולימים כתבה ספר זיכרונות על אותה תקופה נוראית, סיפרה לגרדיאן כי מעולם לא ראתה במו עיניה שום דבר שיכול לרמז כי היה לה היה קשר מיני או פיזי עם אותה קצינה.
עם זאת, היא כן מעידה שבין השתיים התנהלה מערכת יחסים כלשהי וסיפרה שהייתה עדה לפגישות ביניהן, משום שהמנוחה ישנה במיטת הקומותיים שלידה: "השומרת הייתה מגיעה בערבים ומתיישבת על המיטה שלה עם הגב אלי. הן דיברו ולפעמים צחקו, אבל לא היה סיכוי להתפשט או משהו כזה, הקצינה הייתה עוזבת לפני כיבוי אורות".
הייקובה, בת לניצולי שואה בעצמה, טענה במחקר שלה שעוסק בהיסטוריה הקווירית בזמן השואה, כי העדויות של האסירים במחנה ומסמכים רשמיים ממשפטה של הקצינה הנאצית עשויים לרמוז כי התנהלה ביניהן מערכת יחסים, בין אם בכפייה או בהסכמה. עם זאת, היא מציינת כי אין לכך הוכחה חד משמעית. היא גם מציינת שעדויות או סימנים למערכות יחסים קוויריות במחנות ריכוז נמחקו או הושמטו מתיעודים היסטוריים בגלל הומופוביה.
הדברים האלו מקבלים אישור גם אצל שורדת השואה שהכירה את המנוחה, שאומרת כי הייקובה מעולם לא יצרה איתה קשר, למרות שהיא ככל הנראה הכירה את הספר שכתבה, שהכיל זכרונות אודות האסירה והקצינה. "זה לא שלא שמענו על מקרים כאלה. אסירה לא יכלה להרשות לעצמה לדחות קצינה שמעוניינת בה. קיווית שהיא תעזור לך לקבל עבודה קלה יותר או תבריח לך אוכל. אי אפשר לדמיין שהיא הייתה מסרבת לפגישות".
בנוסף, סיפרה השורדת כי מערכת היחסים בין השתיים הייתה בגדר רכילות במחנה הריכוז, אבל אלו שהפיצו אותה לא שהו עם המנוחה באותו החדר. היא גם ציינה שהיא מאמינה כי הקצינה הייתה מאוהבת באסירה, כי לכל מחנה אליו הייתה האסירה הועברה, כשהאחרון היה מחנה הריכוז בברגן בלזן - היא הייתה עוברת איתה.
הפעם האחרונה בה השורדת ראתה את האסירה המנוחה והקצינה הנאצית הייתה קצת לפני סוף המלחמה: "ישבנו על רצפת עץ בבקתה בלי מיטות, בלי אוכל, בלי מים, מלאות בכינים וממתינות למותנו. הצוות נטש אותנו ונעל את הדלת, השאיר אותנו למות. זה היה מאוד מוזר שהקצינה בחרה להיכנס לסיטואציה כל כך מחרידה. חשבתי שהיא כנראה מאוד מאוהבת בה כדי להיות מוכנה לסבול כל כך הרבה".
בתה של שורדת השואה המנוחה יצרה קשר עם אוניברסיטת וורוויק בבקשה לבחון את העדות המדוברת, משום שהיא מאמינה שהיא מאשרת כי אכן לא היה שום קשר מיני בין אמא שלה לקצינה הנאצית. "העובדה שהייקובה לא ראיינה אף לא אחד מניצולי השואה שנותרו בחיים והיו עדים לכל האירועים היא בלתי מוסברת. הייתי מאוד מאוכזבת וכעוסה שהיא לא ביצעה את המחקר שלה במקצועיות וגרמה לי להרבה כאב ומתח".