סשה קסטר, ניצול שואה ששרד את זוועות המשטר הנאצי, סיפר בטור אישי חשוף ל-METRO איך פשעי המשטר הנאצי והעובדה כי במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחו בין 5,000-15,000 גברים שנחשדו כהומואים למחנות ריכוז, הותירו בו פחד עמוק לצאת מהארון כשהבין מהי נטייתו המינית.
"זה היה במהלך שנות הנעורים שלי כשהבנתי שאני נמשך לגברים", כתב קסטר בן ה-86 בטור. "מצאתי את עצמי מתאהב בבחורים, אבל תמיד בסוד - כך שתמיד זו הייתה אהבה לא מושגת. באותם ימים לצאת מהארון ולחיות כהומו לא הייתה אפשרות בכלל. זה לא היה חוקי לנהל מערכת יחסים גאה וגם לא מקובל, והיה לי קשה לדעת שהומואים נרדפו בשל המיניות שלהם במהלך השואה. זאת גם הסיבה שמעולם לא הבנתי שאני יכול לחקור סגנון חיים הומואי".
קסטר נולד ב-1935 בפריז, כשלוש שנים בלבד לפני תחילת מלחמת העולם השנייה. ההורים שלו היגרו לפריז מפולין בגלל מצבה ההולך ומתדרדר של הקהילה היהודית במדינה, אבל גם החיים בפריז לא היו מזהירים, בעיקר לאחר שהנאצים כבשו את צרפת ב-1940 והמשפחה נאלצה להסתתר. לבסוף הוריו נעצרו ונשלחו לאושוויץ, שם מצאו את מותם.
כשהיה בן 12 עקר קסטר ללונדון כדי לגור עם קרוב משפחה רחוק, שם למד הנדסה. בשנות ה-20 לחייו, כשהוא לא מרגיש שהוא יכול לחיות את חייו בצורה אותנטית כהומו מחוץ לארון וחש "לחץ חברתי", הוא התחתן ונולדו לו שני ילדים. "זה היה רק אחרי שהתגרשנו, בשנות ה-50 המוקדמות לחיי, שהרגשתי שאני לא חייב להדחיק את המשיכה שלי לגברים", כתב.
קסטר השתקע בעיר הארו באנגליה, שם הוא מצא קבוצה קהילתית של גייז דרכה למד כיצד להיות עצמו. "בהדרגה, לאט לאט, הרגשתי שהחיים קצרים מדי כדי להישאר בארון, אז יצאתי לחפש את הקהילה הגאה שם", כתב. "עד לאותה נקודה לא הכרתי אף הומו. בפעם הראשונה שהגעתי לקבוצה הרגשתי מאוד מובך. מיד נדלקתי על כמה בחורים, אבל התרגשתי יותר מדי כדי לדבר איתם. לקח לי שנה שלמה בה הלכתי לקבוצה החברתית הזאת כל שבוע, לפני שאזרתי אומץ לעשות משהו עם גבר מהקבוצה. זה היה משחרר להרגיש סוף סוף כמו אני האמיתי. בזמן ההוא לא היה אינטרנט כמו שיש היום וזה לא היה כל כך פשוט לפגוש אנשים".
בשנת 1991, כשהיה בן 55, אזר קסטר אומץ ויצא מהארון בפני אשתו לשעבר וילדיו, ומאז הוא ניהל מספר מערכות יחסים ארוכות עם גברים. בימים אלה, כשהוא בפנסיה, הוא החל לשיר במסגרת מקהלת הגברים הגאים של לונדון - אותם הוא מחשיב משפחה.
לקסטר אין בן זוג כרגע, אבל הוא מודה על כך שהצליח לחמוק מהפשעים של המשטר הנאצי וכי כעת הוא חי את חייו בצורה האותנטית ביותר. "כשאני מביט אחורה על חיי, אני חש בן מזל על זה שחסו ממני את הגורל הנורא שחוו מיליוני אנשים מדוכאים, יהודים וגברים גאים", כתב והוסיף: "לו הייתי מבוגר רק בכמה שנים ומחוץ לארון, סביר שלא הייתי נשאר בחיים כדי לספר את הסיפור שלי היום. היה לי מזל גדול שהייתה לי הזדמנות ליצור חיים חדשים במדינה שמכבדת זכויות אדם, סובלנות ומגוון".