>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"הארווי מילק היה אדם די רגיל ברוב המובנים", מספר ג'ונס. "הוא לא היה גאון ולא היה קדוש, ולא היה רוצה שיתייחסו אליו כקדוש. החיים שלו היו רוויים תבוסות והשפלה. הוא היה איש עסקים גרוע, וחיי האהבה שלו היו כושלים לרוב".
ג'ובס מוסיף: "אני חושב שבמיוחד עכשיו, אחרי הסרט, חשוב שלא יתייחסו אליו כמו אל כוכב קולנוע. אני חושב שהוא היה רוצה שכולנו נדע שאנחנו יכולים לעשות את הדברים שהוא היה יכול לעשות. אם בכל זאת צריך לחשוב על מורשת שהוא השאיר לכולנו: אנחנו צריכים להיות אמיצים. שינוי רק בא כשמתארגנים ושמים בצד את כל המחלוקות. צריך סולידריות, איחוד ואומץ".
"אני וחבריי היינו על הסט ונתנו המון טיפים"
ג'ונס, בן 47, עוסק עד היום בפעילות למען זכויות להט"ב, זכויות למען העובדים ופעילות למען המאבק באיידס.
את פגישתו הראשונה עם מילק ניתן לראות בסצנה הבאה מתוך הסרט "מילק":
"כשפגשתי לראשונה את הארווי מילק לא לקחתי אותו ברצינות", מספר ג'ונס. "הייתי נער רחוב שעסק בזנות, וראיתי אדם מצחיק עם שיער ארוך. הוא היה טיפוס. ב-1975 נסעתי לאירופה נתקלתי בתנועות המחאה הגאה שם, והתחלתי להתרגש ממה שקשור למאבק הפוליטי של קהילת הלהט"ב. בנוסף, כשחזרתי ב-1977, הארווי היה הרבה יותר רציני".
אז ניתן לומר שהסרט משקף את מה שהיה במציאות?
אמיל הירש מגלם אותך נאמנה?
"ועוד איך. הבמאי הרשה לי לבחור מי יגלם אותי, וללא ספק בחרתי בו. אני חושב שהוא שחקן צעיר ונפלא. כשלקחתי את החברים הקרובים לראות את הסרט, הם צחקו ואמרו שזה בדיוק אני".
"ראש העיר של קסטרו" נגד מלכת היופי ההומופובית
הארווי מילק נולד בלונג איילנד, ניו יורק, ובגיל 14 גילה את נטיותיו המיניות. לאחר שירות בחיל הים האמריקני ועבודה כאנליסט בוול סטריט, החליט לשנות את סגנון חייו, לגדל שיער ולעבור לסן פרנסיסקו.
יחד עם בן זוגו דאז, סקוט סמית, הוא פתח חנות צילום ברחוב קסטרו, שהפך באותן השנים למעוז ההומואים של אמריקה. באותם ימים החל לפעול למען התאגדות של הקהילה, והדביק לעצמו את הכינוי "ראש העיר של קסטרו".
בשנת 1973, כאשר החליט לרוץ בבחירות על משרת מפקח עירוני במועצת סן פרנסיסקו, רבים ראו זאת כבדיחה. מילק לא התייאש, ואחרי כמה מערכות בחירות כושלות, הוא הצליח להיבחר. בכך היה לפעיל הגאה הראשון שנבחר למשרה ציבורית בעולם.
כמפקח עירוני, מאבקו הגדול היה נגד הפעילים ההומופובים ג'ון בריגס ואניטה בריאנט, מלכת יופי בדימוס ונוצרייה שמרנית. בריאנט וג'ונס פעלו למען פיטורי הומואים ולסביות שעוסקים במקצועות הוראה.
לבסוף הוא מצא את מותו כאשר המפקח העירוני דן וייט, שמרן נוצרי מעורער בנפשו, שככל הנראה היה הומו מוכחש, ירה בראשו, ולאחר מכן רצח גם את ראש העירייה, ג'ורג' מוסקוני.
"המחשבה שווייט הקתולי הובס והושפל על ידי הומו יהודי בוודאי תרמה לרצח"
כשאנחנו מדברים על ה-27 בנובמבר 1978, היום בו נרצח מילק, ג'ונס נשמע נרגש למדי. "הייתי בעירייה באותו בוקר", הוא מספר. "הייתי איתו בבוקר, והוא שלח אותי לדירה שלי להביא תיק עם מסמכים שהיה בבית. הלכתי הביתה להביא את התיק, והתעכבתי לאכול ארוחת צהרים. אחר כך הייתי ברחוב קסטרו, ופתאום מישהי צרחה שדיווחו ברדיו שראש העירייה מוסקוני נורה".
ג'ונס עלה עלה על מונית לעירייה, וניסה למצוא את הארווי. "נכנסתי לאחד האולמות, ומצאתי את גופתו. נכנסתי להלם, אני לא אשכח את זה". בשלב זה ניכר שדמעות חונקות את גרונו של ג'ונס, המתאר את הסצנה כאילו קרתה אתמול. "מעולם לא ראיתי גופה קודם. נשארתי בהלם חודשים לאחר מכן. באותו רגע חשבתי שזהו, הכל נגמר. תנועת המחאה הגאה מתה.
"בלילה הזה, כולם באו לרחוב קסטרו עם נרות – אנשים מכל הקשת הפוליטית: סטרייטים, הומואים, שחורים, פעילים באיגודי העובדים. אז הבנתי שהמאבק לא נגמר, שהוא רק התחיל".
אתה חושב שהרצח היה על רקע הומופובי או על רקע הבעיות הנפשיות של דן וייט?
"לא הכרתי היטב את וויט. דיברתי איתו כמה פעמים, אבל זה היה בחטף. אני חושב שהרצח היה שילוב בין גורמים. הוא היה חסר ביטחון, ככל הנראה סבל מפוסט טראומה אחרי שלחם בווייטנאם. הוא לא היה פוליטיקאי טוב, ואני חושב שהוא כעס וקינא בהארווי על הצלחתו.
"אבל אני גם חושב שהומופוביה הייתה חלק מזה. הוא היה ילד קתולי טוב משכונה קתולית טובה. המחשבה שהוא הובס והושפל על ידי הומו יהודי, אני חושב שזה היה ממש קשה בשבילו. זה בוודאי תרם לרצח. גם הרבה סברו שהוא היה הומו מוכחש, וייתכן שזה תרם לערעור הנפשי שלו".
"הארווי היה המבוגר הראשון שהעריך אותי"
כשהוא נשאל למה הוא מתגעגע הכי הרבה, אומר ג'ונס: "אני מתגעגע לחבר שלי, לשותף למאבק. להיות חלק מתנועה שהייתה חדשה, לפני האיידס. היינו צעירים, רומנטיים, חמודים וסקסיים. זאת הייתה תקופה נפלאה. כולנו ידענו שאנחלנו משתתפים במשהו שלא קרה קודם לכם. הייתה תחושה של סולידריות, תחושת הרפקאה. אני מתגעגע לזה, אני חושב על זה לעתים קרובות".
"הרבה צעירים הומואים, אפילו היום, נאלצים לעזוב את משפחותיהם"
אבל, המציאות הקשה הביאה לכך שבמקום לעסוק בפוליטיקה, מצא עצמו ג'ונס עוסק בזנות על מנת לשרוד. "הרבה צעירים הומואים, אפילו היום, נאלצים לעזוב את משפחותיהם רק בגלל שהם הומואים. אבל היה לי מזל, פגשתי אנשים שעד היום מאוד קרובים אלי. בסן פרנסיסקו היום אנחנו רואים הרבה צעירים".
מאוחר יותר גילה ג'ונס כי הוא בעצמו נדבק בנגיף. "היום אני יודע שנדבקתי כנראה ב-77' או 78', כשלא הייתה מודעוּת בכלל לעניין".
"בגלל דעות קדומות לא עצרו את האיידס בזמן – וזאת הייתה טעות טיפשית"
לדבריו של ג'ונס, אחת הבעיות עם התפשטות האיידס דווקא בקרב ההומואים היא מצוקתם של הצעירים. "זה מפחיד. צעירים הומואים רבים פשוט לא מעריכים את חייהם, ומרשים לעצמם לחשוף את עצמם למחלה. כאן באמריקה אחנו רואים שהדבקה קשורה לשימוש בסמים, קריסטל ומת'".
עם זאת, חשוב לג'ונס להדגיש כי רוב האנשים שחיים עם HIV ומתים ממנה הם סטרייטים. "זה די אירוני. כשאנשים מדברים על הומופוביה, הם משתמשים באיידס כדי להצדיק את הגישה הטיפשית של השנאה להומואים.
"הנשיא רונלד רייגן אפילו לא העז לומר את המילה איידס בציבור, בגלל הקישור שלה להומואים, עד שיותר אמריקנים מתו מאיידס מאשר בכל מלחמת וייטנאם. בגלל דעות קדומות לא עצרו את האיידס בזמן – וזאת הייתה טעות טיפשית".
מה אתה חושב על זה שבישראל ובארצות הברית מסרבים לקבל תרומות דם מהומואים בגלל שהקבוצה הגדולה ביותר של אנשים שנדבקים במחלה היא גברים המקיימים יחסי מין עם גברים?
"בוא נדייק: הקבוצה הגדולה ביותר היא גברים שמקיימים יחסים בלתי מוגנים עם גברים. הומאוים שמקיימים יחסים מוגנים בכלל לא שייכים לקבוצה הזאת. זה לא הגיוני להדיר כל כך הרבה אנשים, וזה נובע משמרנות וטמטום".