הנתונים המטרידים על להט"בים מבוגרים: בדידות, דיכאון ואפליה

מחקר חדש שנערך בקרב מאות להט"בים מבוגרים ומפורסם כאן לראשונה חושף תמונה קשה על בני הגיל השלישי בקהילה בישראל.

החוקרים, ד"ר נילי אליאור מכללית שירותי בריאות, ד"ר רועי נוי מהמרכז הרפואי תל אביב וד"ר רפי אפלר-ח'טאב מאוניברסיטת חיפה, ערכו בשנת 2025 סקר מקוון בקרב 320 בני 50 ומעלה המזדהים כלהט"ב, בגיל 50 עד 89.
הממצאים חושפים תמונה קשה. כ-46% מהמשיבים גרים לבד – שיעור גבוה ביחס לאוכלוסייה הכללית המבוגרת.

רק כמחצית היו בקשר זוגי עם בני אותו מין ו-58% בלבד דיווחו על ילדים או נכדים, לעומת שיעורים גבוהים הרבה יותר באוכלוסייה הכללית. מעל רבע מהמשיבים לא שיתפו את רופא המשפחה בנטייתם המינית או בזהותם המגדרית.

הפער הבולט ביותר נמצא בתחום הדיכאון. בקרב גברים הומואים, 56% נמצאו חיוביים בסקר לדיכאון, אך רק 22% דיווחו על אבחנה רפואית. בקרב נשים לסביות הפער דומה: 35% עם תסמיני דיכאון לעומת 15% בלבד עם אבחנה. הפער חריף במיוחד בקרב גברים הומוסקסואלים מעל גיל 65: כמעט מחציתם, 49.2%, נמצאו חיוביים בסקר, לעומת 13.6% בלבד עם אבחנה רפואית מדווחת.

גם הבדידות שכיחה הרבה יותר בקרב להט"בים מבוגרים מאשר באוכלוסייה הכללית – 47% לעומת 29%. בקרב גברים גאים השיעורים גבוהים במיוחד: 54% בגיל 50–64 ו-51% בגיל 65 ומעלה. הזוגיות מפחיתה את הבדידות אך אינה מבטלת אותה: גם בקרב גברים הומוסקסואלים הנמצאים בזוגיות, 38% דיווחו על בדידות.

ממצא נוסף נוגע לאוכלוסייה הטרנסג'נדרית ומגווני המגדר. מתוך 26 משתתפים שזוהו כמגווני מגדר, מעל מחציתם, 52.9%, דיווחו על חוויות של אפליה במערכת הבריאות, לעומת 6.8% בקרב משתתפים סיסג'נדרים. שיעורי הפוסט-טראומה עמדו על 25.9%, לעומת 4.1% בקרב יתר המשתתפים.

החוקרים מציינים כי הממצאים מצביעים על פערים של ממש בזיהוי ובטיפול בבריאות הגופנית והנפשית של להט"ב בגיל המבוגר. לדבריהם, נדרשת מדיניות בריאות שתעודד תקשורת מכילה, תדריך צוותים רפואיים, ותטמיע הערכה שיטתית של מצב נפשי וחברתי בשירותי הגריאטריה לצד חיזוק מנגנוני תמיכה חברתית כחלק אינטגרלי מהטיפול בקהילה הלהט"בית המזדקנת.

המחקר המלא יוצג בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שיתקיים מחר ב-10 ביוני בתל אביב, במסגרתו יתפרסמו מאות מחקרים חדשים.