סגרנו לכם את כיפור: המדריך המלא לסרטים גאים בנטפליקס

הרווק הנצחי

ראינו כבר ים של סרטי חג מולד ושל קומדיות רומנטיות על זוג שלא אמור להיות ביחד אבל בסוף מוצא את עצמו אחד עם השני ו"הרווק הנצחי" ("single all the way") לא שונה מהן. הוא קיטשי ושמאלצי במידה, מתקתק ומשעשע ומחמם את הלב אבל בעיקר הוא מחדש בכך שהזוג במרכז הוא זוג גאה ושהזוגיות הגאה עצמה אינה הנושא בסרט ומקובלת ע"י כולם בסרט ז'אנר שפונה לכל המשפחה.

פיטר (מייקל אוריה) טס לחגוג את חג המולד עם משפחתו בניו המפשייר וכדי לא להגיע שוב בודד ולקבל הצקות מהמשפחה הוא מבקש מחברו ניק (פולימון צ'יימברס) להצטרף אליו ולהעמיד פנים שהם ביחד. את ההמשך כבר תוכלו לנחש אבל התוצאה היא סרט כריסמס מתוק עם ג'ניפר קולידג' כדודה של המשפחה, שכהרגלה גונבת את ההצגה. (כתב: אלעד שלו)

ראיתי את הטלוויזיה זוהרת

אחד הסרטים המדוברים ועתירי השבחים של השנה שעברה הוא סרטה של הבמאי/ת הא-בינארית ג'יין שונבורן שבמסווה של סרט פנטזיה על סף האימה יוצרת סרט על חוויית הדיספוריה המגדרית וההרגשה שאתה כלוא בגוף ובחיים שלא שלך, נאלץ להעמיד פנים בפני העולם והנזק שזה גורם לאדם לאורך זמן.

השנה היא 1996 אואן בן ה-12 הוא תלמיד שלא מוצא את עצמו בבית הספר. הוא מכור לסדרה "ורוד עמום" על שתי נערות שיש ביניהן קשר טלפתי. הוא מגלה כי גם מאדי, תלמידת כיתה ט', היא מעריצה של הסדרה ובין השניים מתפתח קשר חברי כפי שלא היה לאואן מעולם. משם המשך העלילה קופץ בזמן, יוצר קשר מיסטי בין מאדי, אואן ועלילת הסדרה, כאשר כל הדמויות מרגישות תלושות מגופן, מעיירתן ומהחיים שהן חיים שלא מתאימים להן.

זהו סרט התבגרות שמצולם יפהפה ונותן לצופה לשקוע בחוויה כמו היפנוטית, לצלול למעמקים של גיבוריו ולנסות יחד איתם לפענח את העלילה ואת עצמם באווירה שנעה בין סדרות ניינטיז סטייל "מכושפות" לבין סרטי דייוויד לינץ'. (אלעד שלו)

מותר לאהוב

אלי צ'ו היא הילדה החכמה ביותר בתיכון שלה, וחוץ מכשתלמידים משלמים לה בשביל שתכתוב להם עבודות, אין לה שום אינטראקציות עם אנשים בני גילה. יום אחד פול, שחקן פוטבול פופולרי, ניגש אליה בבקשה שתעזור לו לכתוב מכתבים לבחורה בה הוא מאוהב, אסתר. מכאן הכל מסתבך, וכל שילוב רומנטי שאפשר להעלות על הדעת מתרחש: אסתר מתאהבת בפול, אלי מתאהבת באסתר, פול מתאהב באלי, וכן הלאה.

אמנם אפשר להגדיר את הסרט כאחד מסרטי הנעורים הרבים שגודשים את מדפי נטפליקס, אבל ההפך הוא הנכון. לצערנו, עדיין נדיר לראות כיום סרטים נשיים באמת. ואני לא מדבר על סרטים שעוסקים בנשים או שקהל היעד שלהם הוא נשים, אלא על סרטים שהחזון המעצב אותם הוא נשי. הבמאית אליס וו יחד עם הצלמת גרטה זוזולה יוצרות סרט נשי, שעלילתית וויזואלית נובע מנקודת מבט אומנותית נשית ושמציג התאהבות של אישה באחרת כדבר מובן מאליו. איני זוכר סרט נעורים עם דמויות נשיות כל כך מורכבות.

שתי הנערות המרכזיות בסרט חכמות, מצחיקות, עמוקות, והן מרסקות לגמרי את הציפיות שלנו מנערות קולנועיות שעוסקות רוב הזמן במראה ובמעמד החברתי שלהן. אבל לא רק עיצוב הדמויות מושפע מהצוות הנשי שעמד מאחורי המצלמה. מבחינה ויזואלית, הסרט מרענן להפליא, והוא מרגיש חדשני בלי להיות יומרני. (מתי לנג)

המאסטרו

"המאסטרו" אמור להיות ביוגרפיה של הגאון המוזיקלי לאונרד ברנשטיין (בגילומו של בראדלי קופר) שבגיל 25 קיבל את הזדמנות חייו ונקרא לנצח על התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בשל מחלת המנצח הראשי. ברנשטיין הפליא בביצועיו והשאר היסטוריה. הוא הפך לאחת הדמויות הבולטות במוזיקה של המאה ה-20 וחינך דורות של אוהבי מוזיקה בהופעותיו הטלוויזיוניות. הוא גם אחראי לפס הקול של אחד ממחזות הזמר המפורסמים והטובים בכל הזמנים, "סיפור הפרברים".

יש בסרט רגעים מלאי קסם והם בעיקר הרגעים שקופר מרשה לעצמו להתפרע ולצאת מהגישה המכובדת האופפת את היצירה הזו שכל כך מנסה למצוא חן בעיני כולם. למשל בסצנה שקופר לוקח את אהובתו לתיאטרון ריק ולפתע אנחנו בתור מחזמר, תפאורות מתחלפות ועולמו הססגוני של ברנשטיין מוצג בחדווה לעיני הצופה. בעוד סצנה נהדרת מנצח קופר כברנשטיין על מקהלה ותזמורת בתוך כנסייה באנגליה ולרגע מצליח להיטמע בתוך הדמות שהוא מגלם.

אולם ההתמקדות במשפחתו של קופר (ילדיו היו יועצים לסרט, לבקשת קופר) טרחנית ומעייפת ובמקום לנסות לפצח את קסמו המוזיקלי של נשוא הסרט, אנחנו נותרים עם גבר הומו בארון, השואף לחיבוק תמידי גם כאשר הוא בוגד באשתו אך אינו רוצה לעזוב אותה. (רון פוגל)

אלכס סטריינג'לאב

אם נהניתם מ"באהבה סיימון" שהוגדר כקומדיית האולפנים הראשונה לבני נוער שבמרכז נער גיי, אתם תיהנו לא פחות מ"אלכס סטריינג'לאב" – קומדיית נעורים מתוקה ותמימה על תיכוניסט מופנם למדי שעומד בראש מועצת התלמידים ומתכונן לרגע בו יאבד את בתוליו עם חברתו. התוכניות שלו משתבשות כשהוא פוגש בנער בשם אליוט, ומתחיל לתהות האם הוא למעשה נמשך לגברים.

הבמאי קרייג גו'נסון ("The Skeleton Twins") מעטר את הסרט בקישוטים ויזואליים ובסצנות של חלומות בהקיץ של אלכס שמוסיפים קצת ייחוד לשטאנץ המוכר של הקומדיה הרומנטית. תצוגות המשחק הכובשות של הקאסט הצעיר, ההומור טוב הלב והקצב המהיר תורמים לקומדיית נעורים מוצלחת יותר ממרבית התוצרים האחרים שנטפליקס הפיקה. (אלעד שלו)

חנות קטנה ועליזה

במשך יותר מ- 35 שנים, חנות הפורנו הגאה Circus of Books העניקה לחברי הקהילה הלהט"בית של לוס אנג'לס מרחב להתרועע ולחגוג את עצמם ללא שיפוט. לא רבים ידעו שבעלי החנות היו קארן ובארי מייסון, היא עיתונאית לשעבר והוא המציא אפקטים לאולפנים הגדולים בהוליווד ולסרטים כמו "אודיסאה בחלל" ו"מלחמת הכוכבים". זוג יהודי, סטרייטי, שומר מצוות עם שלושה ילדים שהלכו לבית ספר יהודי דתי וביקרו בסופי השבוע בבית הכנסת ולא ידעו דבר על העסק של הוריהם. גם חברים ובני משפחה קרובים לא ידעו באמת ממה בני הזוג מתפרנסים.

בני הזוג היו עדים למגיפת ה- HIV ממקור ראשון ואיבדו דור של עובדים יקרים. הם הפכו לפעילים חברתיים, ובכל זאת, במהלך אותה תקופה, הם מעולם לא הזדהו כאקטיביסטים - רק יזמים שמשרתים קבוצת צרכנים ששאר העולם מתעלם ממנה, עד שהאינטרנט הרס את החנות.

"חנות קטנה ועליזה", שהופק על ידי ראיין מרפי, הוא סרטה התיעודי הראשון של האמנית רייצ'ל מייסון, בתם של בעלי החנות קארן ובארי מייסון. לראשונה היא מציבה את המצלמה מול הוריה, האנשים הכי פחות רדיקליים שהיא מכירה. היא שואלת איך הם הפכו למפיצים הגדולים ביותר של פורנו לגייז באמריקה, ומדוע קארן הגיבה בצורה שלילית כל כך כשבנה יצא מהארון. סרט תיעודי על תקופה שהייתה ואיננה מרגש, מפתיע ומאוד יהודי. (יאיר הוכנר)

הנשף

כל מי שהתגעגע לסדרת הנעורים המאוד מצליחה של ריאן מרפי"Glee" עתיד להתמוגג מהמיוזיקל הקליל הפלורליסטי הזה שהוא ביים. "הנשף" הוא מעשייה טובת לב על ארבעה פרפורמרים אגואיסטים מברודווי שמגיעים אל עיירה קטנה ושמרנית בשם אדג'ווטר באינדיאנה כדי להיאבק על זכותה של תלמידת תיכון לסבית להביא אל הנשף את בת זוגה, ועל הדרך לשפר את יחסי הציבור שלהם.

סרטו של מרפי מבוסס על מחזמר מברודווי משנת 2018 בעל שם זהה שנכתב בהשראת סיפור אמיתי שהתרחש לפני כעשור דווקא במיסיסיפי. תלמידת תיכון לסבית בשם קונסטנט מקמילן עתרה לבית משפט פדרלי במיסיסיפי בדרישה להכריח את בית ספרה לקיים את נשף הסיום, לאחר שהנשף בוטל כי גורמים בבית הספר ובמחוז לא רצו שהיא תגיע אליו עם בת הזוג שלה. מקמילן התראיינה בזמנו ואמרה שהיא רצתה להוכיח לכולם שהיא גאה במי שהיא ולא נכנעת ללהט"בופוביה. זהו גם אחד המסרים של המחזמר שכל כולו חדור מוטיבציה לחנך את הקהל לסובלנות, גם במחיר הדמויות והעלילה.

אז מה כן מציל את "הנשף" מלהפוך למוצר מתיש? בעיקר רגעים נפלאים של הומור ומודעות עצמית. מריל סטריפ מגלמת את די די אלן, הדיווה הענקית מברודווי. סטריפ בשיאה ברגעים הקומיים, כמו הסצנה שבה היא שרה על עצמה וכמעט שוכחת שהיא בעצם הגיעה לאינדיאנה כדי לעזור לנערה לסבית ולא לעצמה. עוד מצליחה לתרום היא הנוכחות של ניקול קידמן בתפקיד קטן, שלא מספק לה אפשרות להעניק לו עומק או רבדים נוספים. היא מגלמת נערת מקהלה שעדיין לא זכתה לתפקיד ראשי. קידמן עושה את עבודתה נאמנה והיא מקסימה וכובשת. (יאיר הוכנר)

אכפת לי

עושק קשישים היא אחת התופעות המרתיחות ביותר את הדם. לכן עצם הצבת דמות ראשית בסרט שזהו תחום עיסוקה וניתוב הצופה לתחושת הזדהות עימה הוא מעשה שאינו מחליק בגרון של הצופים. זה בדיוק מה שעושה הבמאי ג'יי בליקסון בקומדיה השחורה "אכפת לי", אך הוא אף מגדיל לעשות בסרט שבו לא רק הגיבורה היא הנבל, אלא אין אף דמות מוסרית שניתן להזדהות עימה וכולם פועלים מתוך ניצול, תאוות בצע ורצון לצבור כוח.

רוזמונד פייק ("נעלמת") מגלמת את מרלה, אפוטרופוס חוקי מטעם המדינה ש"דואגת" לקשישים שלכאורה מצבם אינו מאפשר להם לקבל החלטות בעצמם. היא מפנה אותם למוסדות סיעודיים, מוכרת את רכושם במכירה פומבית וכמובן גוזרת לעצמה נתח שמן עבור דמי הטיפול. מסייעת לה בכך העוזרת האישית שהיא גם בת זוגה פראן (אייזה גונזלס) וגם מנהלי המוסדות ורופאי המטופלים עצמם שמסייעים לה עבור נתח מהרווחים. העניינים מסתבכים כשהיא מחליטה לצוד קשישה ערירית (דיאן ויסט, "חנה ואחיותיה") שמצבה הרפואי תקין לחלוטין. זו סאטירה שהיא גם מותחן עתיר טוויסטים על תאוות הבצע שבבסיס החלום האמריקאי.

המכשולים בתסריט מחופים על ידי בימוי קצבי וצבעוני שמקנה למציאות היומיומית נופך מלאכותי ושטחי במתכוון. גם עצם הצגת מערכת יחסי להט"בית בין הגיבורות כנון-אישו, היא עדות להתקדמות שעשה ייצוג הקהילה בקולנוע ההוליוודי בשנים האחרונות. אכפת לי" מספק את הסחורה כקומדיה שחורה מוצלחת למדי שתגרום לכם לנוע באי נוחות מעצם העובדה שאתם נהנים ממנה. (אלעד שלו)