"כל הגברים במשפחה שלי הפכו למפלצות. הייתי קשור לעמוד יותר משבועיים"

מחקר חדש של היאס ישראל, ארגון יהודי בין-לאומי ללא מטרות רווח הפועל סביב העולם כדי להגן על פליטים שנאלצו להימלט ממולדתם, מצייר תמונה קשה של חייהם של גייז פלסטינים, הרדיפה שלהם ע"י הרשות ובני משפחותיהם כאחד והקושי שלהם גם לאחר שהם נמלטים לישראל.

הדוח, שנערך במשך כשנתיים במהלך 2024 ו-2025 ע"י דניאלה דניאל, מבוסס על ראיונות עומק עם פלסטינים מהקהילה השוהים בישראל או יושבו מאז במדינות שלישיות, לצד ראיונות עם אנשי מקצוע וניתוח מסמכים משפטיים ומחקריים.

המחקר מצביע על כך שקבלה של להט"ב בחברה הפלסטינית היא תופעה חריגה. לפי הנתונים המובאים בו, רק כ-5% מתושבי הגדה (תושבי עזה לא נסקרו) מביע סובלנות כלפי יחסים חד-מיניים. המחקר מתאר שורה של מעשי אלימות, איומים, סחיטה, מעצרים ותקיפות שחוו המרואיינים ברשות. רבים סיפרו כי הרגע הקשה ביותר עבורם לא היה דווקא האלימות ברחוב, אלא תחושת הנטישה מצד בני משפחתם.

אחד המרואיינים, יאמן, בן 23 משכם, שנכנס לישראל בתחילת המלחמה, סיפר כיצד הפך למטרה בשל החשד שהוא הומו. "אני וידיד טוב שלי שגם הוא נראה גיי היינו נושא השיחה של כל העיר. כאילו אני יוצא מהבית וכולם מסתכלים עליי. היו מאוד בריוניים כלפינו. ככל שגדלנו הבעיות שלנו גדלו איתנו".

הוא מספר כי האירוע שהוביל לבריחתו התרחש לאחר שנחטף בידי קבוצת גברים. "התנפלו עליי כעשרים גברים, הכניסו אותי לרכב, תלו אותי בבניין נטוש והתחילו להרביץ לי. הם התקשרו למשפחה שלי ואמרו להם 'הבן שלכם הוא כזה וכזה'".

התגובה של משפחתו הייתה קשה לא פחות מהתקיפה עצמה. "המשפחה שלי לא הייתה לצדי. במקום שיכעסו על אלו שחטפו את הבן שלהם, פשוט הפקירו אותי. זו הייתה התחושה הכי קשה שהרגשתי בחיים. המשפחה שלי הפכה את החיים שלי לגיהינום ואז פשוט הבנתי שאני חייב לברוח משם אם אני רוצה להישאר בחיים".

שאדי, בן 29 מיריחו, מספר כי כבר בילדותו הוכה על ידי אביו. "אבא שלי היה שובר עליי מקלות רק כי היה לי קול עדין". כשגדל לקחו אותו הוריו לרופא, שטען כי נטייתו המינית נובעת ממחסור בטסטוסטרון. "לקחתי את ההורמונים כי לא הייתה לי ברירה. כל הנראות שלי השתנתה. נהייתי אדם אחר, חוץ מזה שהמשכתי לאהוב בנים".

כשהתגלה למשפחתו שהוא הומו, אביו הודיע כי בכוונתו לרצוח אותו. "אבא שלי אמר לכולם שהוא הולך להרוג אותי. לקחתי את כל הדברים שלי וברחתי. נכנסתי לישראל", הוא משחזר.

עדות קשה נוספת מגיעה מאמג'ד, בן 27, שסיפר כי לאחר שאחיו גילה התכתבויות שלו עם גבר אחר, בני משפחתו קשרו אותו לעמוד. "כל הגברים במשפחה שלי הפכו למפלצות. הייתי קשור לעמוד יותר משבועיים. אחותי הייתה זורקת לי אוכל מהחלון. הייתה אלימות קשה ואיימו עליי בנשק".

גם אמיר, בן 28, מתאר כי לא הצליח למצוא עבודה בגלל נטייתו המינית. "שש שנים לא הצלחתי למצוא עבודה אחת כי אני גיי. לא מעסיקים אותי. אנשים שיודעים להסתיר משחקים כמה דמויות. אני לא הצלחתי לחיות בכמה אישיויות". כשנשאל למה לא עבר לעיר אחרת ברשות, השיב: "לאן אני אלך? בית לחם? חברון? ג'נין? אין מקום בשטחים. הם רוצים את הראש שלי. אם היו לי כנפיים, הייתי עף".

הדוח מתאר כי הרדיפה לא מסתיימת באלימות מצד המשפחה או הסביבה הקרובה. בחלק מהמקרים קיימת גם מעורבות של גורמים רשמיים ברשות הפלסטינית. במסגרת המחקר נאספו כרוזים שהופצו ברחובות וברשתות החברתיות ובהם נחשפו שמותיהם המלאים של להט"ב פלסטינים, לצד מספרי תעודת הזהות שלהם, תוך קריאה לציבור לאתר אותם, לדווח עליהם ואף לפגוע בהם. בחלק מהמקרים הופיעו על הכרוזים חותמות של רשויות מקומיות, משרד הפנים הפלסטיני וגופי ביטחון.

באחד המקרים שתועדו בדוח הוצע פרס כספי של מאות אלפי שקלים עבור מידע שיוביל לאיתורו של צעיר פלסטיני גיי. בכרוז נוסף, שהופץ ימים לאחר מכן, אותו אדם הואשם ב"מעשים מגונים" ונכללה בו קריאה מפורשת לרציחתו.

למרות שאין בגדה המערבית חוק מפורש האוסר על יחסים חד-מיניים, קיימות עדויות רבות לרדיפה מצד מנגנוני הביטחון, הכוללת מעצרים, חקירות אלימות, סחיטה וניסיונות לגייס להט"ב כמשתפי פעולה. כבר בשנת 2019 הודיעה המשטרה הפלסטינית כי תמנע את פעילותו של ארגון "אלקאוס", הארגון הפלסטיני המרכזי למען זכויות להט"ב, וקראה לציבור לדווח על כל אדם הקשור אליו.

דווקא היעדר חוק מפורש המפליל להט"ב יוצר מצב מורכב במיוחד - מצד אחד אין עילה חוקית לרדיפה, אבל מצד שני הרשויות פועלות בדרכים לא חוקיות, לא שקופות ולפעמים אלימות במיוחד. במקום הליך משפטי מסודר, השתמשו האשמות אחרות כמו "פשיעה מקוונת", "התחזות" או "קידום זנות" כדי להצדיק מעצרים וחקירות.

לצד העדויות האישיות, הדוח מתייחס גם למדיניות הישראלית כלפי מבקשי מקלט פלסטינים להט"ב. לטענת היאס, חסמים מערכתיים מונעים מהם גישה להליכי מקלט מסודרים והם נאלצים להסתמך על היתרי שהייה זמניים שלא מעניקים יציבות או זכויות בסיסיות. בארגון טוענים כי מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 המצב החמיר, עם צמצום אפשרויות הסיוע והגברת חוסר הוודאות.

עבור רבים מהפלסטינים, הבריחה לישראל היא לא בחירה אלא מוצא אחרון. הם נאלצים לעזוב את ביתם, את משפחתם ואת מסלול חייהם ללא כל רשת ביטחון, אבל גם בישראל הם אינם זוכים למעמד קבוע או להגנה מלאה. "המעבר לישראל הוא לא סיום של הרדיפה אלא תחילתה של רדיפה מסוג אחר", אומרת עורכת המחקר דניאלה דניאל. "במקום שבו נרדפו בשל זהותם המינית, הם מגיעים למקום שבו הם נותרים חשופים בשל זהותם הלאומית ונלכדים בין שתי מערכות שלא מעניקות להם הגנה מספקת".

דניאל קוראת למדינת ישראל לשנות את מדיניותה כלפי מבקשי המקלט הפלסטינים הלהט"בים, לאפשר בחינה מסודרת של בקשות המקלט, להעניק הליכים מותאמי טראומה ומעמד יציב יותר למי שנמלטו מרדיפה וקוראת לקהילה הבין-לאומית ולנציבות האו"ם לפליטים להכיר במשבר ההומניטרי הייחודי שעמו הם מתמודדים.