הניצחון של האימהות במאבק עם הרשויות - והפיצוי שיקבלו מהמדינה

שני זוגות נשים, שני מאבקים להכרה באימהות ושני פסקי דין שמותחים ביקורת על התנהלות המדינה: בתי המשפט בתל אביב קיבלו ביום שני בקשות להכרה באימהות של בנות זוג וחייבו את המדינה בהוצאות בסכום כולל של 90 אלף שקל. בשני המקרים נדרשו המשפחות להמשיך במאבק משפטי לאחר שכבר ניתנו הכרעות קודמות בעניינן.

במקרה הראשון קיבלה השופטת מיכל אגמון-גונן, מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, עתירה של בנות זוג שביקשו לרשום את האם הגנטית כאמה של בתן המשותפת, לצד האם שילדה אותה. את בנות הזוג ייצגה עו"ד דניאלה יעקובי.

הילדה נולדה בעקבות הליך המכונה ROPA, שבו ביצית של אחת מבנות הזוג מופרית בזרע תורם והעובר מושתל ברחמה של בת הזוג השנייה. כך לאחת האימהות יש קשר גנטי לילדה והשנייה נושאת את ההיריון ויולדת. במקרה הזה יצירת העוברים התבצעה בישראל והשתלת העובר ברחמה של בת הזוג התבצעה בגיאורגיה.

זו הייתה העתירה השנייה שהגישו בנות הזוג בנושא. בעתירה הראשונה הורתה אגמון-גונן לרשות האוכלוסין לקבל את בקשתן ולבחון את המסמכים שצירפו להוכחת הקשר הגנטי. השופטת הסבירה כי לא הורתה אז על רישום מידי משום שפקיד הרישום סירב לקבל את המסמכים ולכן הם כלל לא נבדקו בידי הרשות.

אלא שגם לאחר פסק הדין סירבה הרשות לבצע את הרישום. היא טענה כי טיפולי הפוריות התבצעו באמצעות כמה גורמים בישראל ובחו"ל וכי לא ניתן להסתפק במסמכים של החברה הפרטית ששינעה את העוברים ושל המרפאה בחו"ל שבה בוצעה ההשתלה. הרשות קבעה כי נדרשת בדיקה גנטית ובנות הזוג נאלצו לשוב לבית המשפט.

אגמון-גונן דחתה את עמדת הרשות. "החלטתה החדשה של הרשות עומדת בניגוד לפסקי דין קודמים חלוטים", כתבה. השופטת הסבירה כי כשיש קשר גנטי השאלה היא כיצד להוכיח אותו לצורך הרישום ואין הצדקה להפנות באופן גורף את המשפחות להליך משפטי נוסף.

בפסק הדין נקבע כי המסמכים שהוגשו במקרה הזה מהווים ראיות מנהליות מוצקות ואמינות להוכחת הקשר הגנטי וכי שלבי ההליך הרפואי תועדו ברצף.השופטת התייחסה גם לכך שהמגבלות החוקיות בישראל מחייבות זוגות נשים לבצע בחו"ל את השתלת העוברים בהליך זה, למעט מקרים רפואיים חריגים. "למעשה בית המשפט על כורחו נאלץ להפנות זוגות של נשים ישראליות לביצוע ההליך בחו"ל", כתבה. "לא ייתכן שכאשר הן עושות כן ומוציאות לשם כך הוצאות רבות ומשמעותיות נוספות, הן יאלצו להיתקל בקשיים כשהן מנסות לרשום את הילדים המשותפים בישראל".

בית המשפט הורה לרשום את האם הגנטית כאמה של הילדה מלידה, לא יאוחר מ-11 באוקטובר. נוסף על כך נפסקו לבנות הזוג 50 אלף שקל הוצאות, מעבר להוצאות שנפסקו בעתירה הקודמת. אגמון-גונן נימקה את החיוב בכך ששני ההליכים נבעו מהתנהלות הרשות: "הרשות אינה מכבדת פסקי דין".

ניצחון על המדינה בפסק דין נוסף: "להכרה הזו יש ערך נפשי וסמלי"

פסק הדין השני ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ועוסק בבנות זוג נשואות המתגוררות בארצות הברית, שאחת מהן אזרחית ישראלית והשנייה אזרחית זרה. את בנות הזוג ייצגו עורכי הדין דניאלה יעקובי, חגי קלעי וליאור סוקול.

השתיים החליטו להביא ילדים לעולם באמצעות תרומת זרע וכל אחת מהן ילדה ילד. שני הילדים גדלים יחד באותו תא משפחתי ובתעודות הלידה האמריקאיות של שניהם רשומות שתי הנשים כאימהות.

בהליך משפטי קודם הורה בית המשפט לרשות האוכלוסין לרשום בישראל את כל פרטי הרישום המופיעים בתעודות הלידה האמריקאיות של שני הילדים וכן לרשום את הבן שילדה האם הישראלית כאזרח ישראלי. ביחס לבת שילדה בת הזוג הזרה נותר קושי: בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי תעודת הלידה לבדה לא מספיקה לקביעת אזרחותה הישראלית וכי נדרש צו הורות פסיקתי שיכונן את הורותה של האם הישראלית. באותו פסק דין הותר לנשים לבקש את הצו, אף שהן מתגוררות מחוץ לישראל.

למרות ההכרעה הזו, נציגי היועצת המשפטית לממשלה התנגדו לבקשה בבית המשפט לענייני משפחה, בטענה שבנות הזוג לא עומדות בדרישת התושבות. המדינה טענה גם כי השתיים כבר מוכרות כאימהות במקום מגוריהן וכי לא הוכח איזו תועלת מעשית תצמח לילדה מהצו בישראל.

השופטת ענת הלר-כריש דחתה את ההתנגדות והדגישה כי המדינה לא ערערה על פסק הדין הקודם, שהתיר לבנות הזוג להגיש את הבקשה ללא דרישת תושבות. "בחירת הנתבעת להימנע מהגשת ערעור על פסק הדין המשלים לא מאפשרת לה לנסות ולתקוף את הקביעות בו באופן עקיף במסגרת הליך חדש", כתבה.

הלר-כריש קבעה כי גם ללא ההכרעה הקודמת, בנסיבות המקרה לא היה מקום לדחות את הבקשה בשל מגוריה של המשפחה בחו"ל. היא הסבירה כי ההמלצות המקצועיות שעליהן נשענת עמדת המדינה לא נחקקו בחקיקה ראשית או משנית ולכן לא מחייבות את בית המשפט. עוד נקבע כי מדובר במשפחה קיימת, שבה שתי הנשים מגדלות את הילדים מאז לידתם וכי לא הוכח חשש לניצול ההליך לרעה.

השופטת הדגישה כי טובת הילדה מחייבת למנוע פער בין ההכרה באימהות בארצות הברית לבין ההכרה בישראל וכן הבדל במעמד בין שני האחים. "הקטינה חיה למן המועד שבו נולדה כבתן של שתי התובעות אשר מגדלות אותה כשתי אימהות בתא משפחתי אחד. טובתה היא שלא יהיה פער בין מציאות חייה העובדתית לבין המצב המשפטי", כתבה. פערים כאלה עלולים להשפיע על כניסה לישראל, על קבלת שירותים ועל מערך הזכויות והחובות במשפחה במקרה של פרידה או פטירת אחת האימהות.

בית המשפט העניק לאם הישראלית צו הורות ביחס לבת שילדה בת זוגה וקבע כי הוא יחול ממועד לידתה. השופטת ציינה כי הנשים פנו להסדרת ההורות כבר חודשים ספורים לאחר הלידה וכי אין לזקוף לחובתן את הזמן שחלף במסגרת ההליכים המשפטיים. "להכרה זו יש ערך נפשי וסמלי. ישנה חשיבות פסיכולוגית בכך שהצו ישקף את מציאות החיים של המשפחה ושל הקטינה", כתבה. לצד קבלת התביעה חויבה המדינה לשלם להן 40 אלף שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.