ייכנסו לכנסת? המועמדים הגאים בפריימריז "הדמוקרטים" מדברים

חן אריאלי: "זה שאני לסבית זו גם עמדה פוליטית"

חן אריאלי מגיעה לפריימריז לאחר שכיהנה בעבר כיו"ר אגודת הלהט"ב, ייסדה את מכון שיטה, שמקדם מדיניות דמוקרטיה מקומית ברשויות מקומיות בישראל, מכהנת כיו"ר איגי ומאז 2018 משמשת כחברת מועצת העיר וסגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ב-8 השנים האחרונות והחזיקה את תיק הרווחה, התרבות והקהילה הגאה. כעת היא מבקשת לעשות את הצעד הבא ולהביא את הניסיון מת"א לירושלים.

מה המשמעות מבחינתך להיות הנציג הלסבית הראשונה מחוץ לארון בכנסת?
"להיות הלסבית הראשונה מחוץ לארון בכנסת זה לא רק עניין של ייצוג, אלא של נקודת מבט. הזהות שלי עיצבה את הדרך שבה אני עושה פוליטיקה. כלסבית גדלתי בידיעה שזכויות לא מקבלים אלא נאבקים עליהן. לכן הקדשתי את חיי למאבק הציבורי. כלהט"בים נולדנו אקטיביסטים ולהיות לסבית זאת עמדה פוליטית כי אני מסרבת לקבל מציאות בה יש מי שזכאים לפחות זכויות רק בגלל מי שהם.

המאבק שלי התחיל מהקהילה הגאה, אבל הוא תמיד היה מאבק על דמוקרטיה, על שוויון ועל חירות. מבחינתי, אי אפשר להיאבק על שוויון לקהילה הגאה ולא להיאבק על שוויון לכולם. הניסיון שלי לימד אותי להפוך מאבק למדיניות, ואת נקודת המבט הזאת אני רוצה להביא לכנסת".

מעבר לקהילה, מה מייחד אותך כמועמדת?

"אני חושבת שאני מביאה שילוב שלא רואים הרבה בפוליטיקה. רוב החיים שלי הייתי בחברה האזרחית, במקום שמאתגר את המערכת ודוחף אותה להשתנות. אחר כך עברתי לשלטון המקומי, ושם למדתי ששינוי לא נגמר בסיסמאות או במחאה הוא מתחיל כשיודעים לתרגם ערכים למדיניות, לתקציב ולתוכנית עבודה.

אני באה עם אמונה גדולה בדמוקרטיה, אבל גם עם הבנה שדמוקרטיה היא מקצוע. היא דורשת לדעת לנהל, לבנות שותפויות, לעבוד עם אנשים שחושבים אחרת ולהפוך רעיונות למציאות. זה בעיניי התפקיד של פוליטיקאים - לא רק לסמן את היעד, אלא גם לדעת לסלול את הדרך אליו.

בשלב מסוים הרגשתי שלמאבק מבחוץ יש גבול. חברה אזרחית חזקה היא חיונית, אבל בסוף ההחלטות מתקבלות במוקדי הכוח. אני רוצה להביא לשם את הניסיון שצברתי של מי שמכירה את הרחוב, אבל גם יודעת איך המערכת עובדת ואיך משנים אותה מבפנים.

מה היעד המרכזי הראשון למען הקהילה שתציבי אם תיבחרי?
"עיגון השוויון בחוק יסוד, הוצאת טיפולי ההמרה מחוץ לחוק, חקיקת חוק חדש לפשעי שנאה, קידום חוקי שגיא גולן, הכרה בנפגעי הברנוער כנפגעי טרור והקמת אגף ייעודי לקהילה הגאה במשרד לשוויון חברתי עם תקציב התחלתי של 100 מיליון שקלים".

אריאלי הותקפה בתחילת החודש כאשר הגיעה לפעילות בחירות של מפלגת הדמוקרטים בשוק התקווה. שני חשודים נעצרו לאחר האירוע ושוחררו בהמשך. "לא קיבלתי עדכון אם הוגש כתב אישום", היא אומרת. "דווקא במקרה הזה הרגשתי שהמשטרה לוקחת את זה ברצינות. היו ראיות מאוד ברורות, האזור מרושת במצלמות וגם לנו היו הרבה מאוד צילומים שצילמנו. אני מאמינה שיש להם בסיס חזק. זה היה מאוד מפחיד, אני מודה".

מה דעתך על העלייה בכמות התקיפות הלהט"בפוביות בשנים האחרונות?
"אני לא קונה את הטענה שמדובר ב'אירועים בודדים'. יש קשר ישיר בין השיח שמגיע מהממשלה לבין מה שקורה ברחוב. במשך שנים פוליטיקאים סימנו את הקהילה הגאה כאיום על המשפחה, על היהדות ועל המדינה. כשמסיתים נגד קהילה שלמה מהדוכן בכנסת, אל תתפלאו שיש מי שמרגיש שיש לו רישיון לתקוף אותנו ברחוב.

ראינו את זה בתקיפה של אורי בשדרות רוטשילד בחודש שעבר, ראינו את זה באלימות שחווינו בשוק התקווה, וראינו את זה בעוד ועוד מקרים. להט"בפוביה לא נוצרת בחלל ריק היא תוצאה של הנהגה שבחרה להפוך אותנו לשק חבטות פוליטי. במקום להגן עלינו, היא משתמשת בנו כדי לגרוף עוד כמה קולות. אני מכירה את המחיר של ההסתה הזאת מקרוב. אבל אני גם יודעת שהקהילה הגאה מעולם לא השיגה שום זכות כי חיכתה שמישהו יציל אותה. נמשיך להיאבק, אבל האחריות היא קודם כול של המדינה: להפסיק להסית, לאכוף את החוק ולהבהיר באופן חד־משמעי שאין מקום לשנאת להט"ב בישראל".

מה הצעד הכי בעייתי שעשתה הממשלה מול הקהילה הגאה?
"המינוי של מאי גולן לשרת השוויון החברתי היה אחת ההחלטות המנותקות ביותר שקיבלה הממשלה. קשה להאמין שדווקא היא הופקדה על משרד שאמור לקדם שוויון, להגן על נשים ולחזק את הקהילה הגאה. קשה אפילו לאמוד את הנזק שנגרם בתקופת כהונתה: קיצוצים תקציביים שפגעו בתוכניות מצילות חיים, סגירת מיזמים ופגיעה בפעילות הקהילה הגאה, במיוחד בפריפריה. במקום להיות הכתובת של אוכלוסיות מוחלשות, המשרד הפך לסמל של הפקרה.

לאורך כל הדרך, במקום לקבל אחריות למדיניות שהובילה, היא עסקה בעיקר בעצמה, במה אמרו עליה, מה כתבו עליה ולמה מבקרים אותה. זאת הייתה כהונה שהתאפיינה בכוחנות, בחוסר מקצועיות ובכישלון למלא את ייעודו של המשרד. מאי גולן היא פשע שנאה בדמות שרה. מגיע לציבור בישראל טוב יותר".

מה את חושבת על ייצוג פוליטי כמו יו"ר הכנסת אמיר אוחנה שמגיע מתוך הליכוד?
"אמיר אוחנה הוא הוכחה לכך שייצוג לבדו לא מספיק. העובדה שאתה להט"ב לא אומרת שאתה מקדם את הזכויות של הקהילה. הזכויות שלנו לא נולדו במסדרונות השלטון, הן נולדו בזכות אלפי פעילות ופעילים שנאבקו ברחובות, בבתי המשפט ובכנסת. אני מתקשה לראות איך אפשר ליהנות מפירות המאבק הזה, ובמקביל להיות חלק מממשלה שפוגעת פעם אחר פעם בקהילה הגאה ובארגונים שלה. מבחינתי, להיות להט"ב בפוליטיקה זו לא רק זהות זו גם אחריות. השאלה היא לא רק מי אתה, אלא למען מי אתה נלחם".

נאור נרקיס: "אני לא משחק הגנה. אני משחק התקפה"

קשה שלא להיתקל היום בשם של נאור נרקיס שעושה יותר רעש מכל מתמודד אחר בפריימריז של הדמוקרטים. נרקיס הוא יזם, אקטיביסט ואושיית רשת ישראלי, היה בעברו מנכ"ל "חוזרים בתבונה" – מיזם למען חשיפת חרדים ל"עולם החופשי והישראלי" ולחילונם – ומרבה לשתף תכנים נגד הדתה ולבצע פעילויות לסיוע ליוצאים בשאלה ולחשיפת חרדים למה שהוא מגדיר "העולם הנאור".

מה המשמעות מבחינתך של להיות נציג גאה בכנסת?
"להיות כתובת לכל להט"ב במדינה, במיוחד לאלו שבאים מהאוכלוסיות שבהן הכי קשה להיות בקהילה הגאה, כמו בחברה החרדית, הדתית והערבית. לנקוט גישה של דרישת וחקיקת עוד ועוד זכויות והנכחת הקהילה הגאה באזורים בישראל שהיא עדיין חלשה בהם. למשל, למה שבבתי ספר דתיים לא יהיה איג"י (ארגון הנוער הגאה)? למה שבחברה הערבית לא ילמדו על קבלת האחר ועל משפחות גאות? וכמובן - להיות כתובת למשפחות הגאות הרבות שיש בישראל וסופגות אין-סוף קשיים בירוקרטיים ואישיים ברגע שהן נתקלות ברשויות המדינה".

מעבר לקהילה, מה מייחד אותך כמועמד?
"אני לא משחק הגנה, אני משחק התקפה. לא נמצא בשיח של לשמור על המרחב האישי שלי אלא בשיח של להרחיב את הליברליזם והחילוניות לתוך המעוזים של הצד השני. זו האסטרטגיה של להקים דוכני החזרה בתבונה בבני ברק, לנסוע לעלי להסביר לרב לוינשטיין על הנזק שבטיפולי המרה ולדרוש שדתיות יתגייסו כמו חילוניות ושנסיים את קומבינת ההסדר. הוכחתי גם יכולת לשלוט בשיח הציבורי למען קידום המטרות שלנו. המסגור של כל השיח הפוליטי בענייני דת מדינה הוא משהו שלא היה בישראל המון שנים".

מה היעד המרכזי הראשון למען הקהילה שתציב אם תיבחר?
"היעד שלי בפוליטיקה הוא הפרדת הדת מהמדינה. להט"בים יהיו בטוחים רק ברגע שבו אנשי דת יתרחקו ממוקדי קבלת ההחלטות והתקציב של מדינת ישראל. למעשה, כל הזכויות שחשובות לנו וחסרות לנו מקורן בהיעדר הפרדת הדת מהמדינה. למשל, אנחנו לא יכולים להתחתן בישראל כי יש ממסד רבני ודתי שחושב שהאהבה שלנו פסולה. יש הסתה נוראית במוסדות דתיים נגד הקהילה הגאה והם מקבלים תקציבי מדינה. עדיין לא הוצאו מהחוק טיפולי המרה, כי יש דתיים למשל במכינה בעלי שחושבים שההתעללות הזו היא טיפול לגיטימי רק כי הם מחזיקים בתפיסה דתית. אנחנו נהיה בטוחים רק במדינה שמפרידה בין דת לשיקוליה".

מה דעתך על העלייה בכמות התקיפות הלהט"בפוביות בשנים האחרונות?
"רק לפני חודשיים הותקפנו דניאל בן זוגי ואני על ידי כנופייתו ההומופובית של מרדכי דוד. צרחו עלינו ברחוב 'שקע ותקע, קוקסינלים, הומואים מזדיינים בתחת' וחבורה של 9 פרימיטיבים רדפו אחרינו לתוך הסינמטק. זה היה מזעזע. פתאום נזכרתי בנאור בן ה-14 שמקללים אותו שהוא הומו. כל החבר'ה האלה יחטפו תביעה בקרוב. העלייה בכמות התקיפות היא רק השתקפות של תהליך ההדתה המטורף שעוברת החברה הישראלית והנוער, של היעלמותו של החינוך הממלכתי. צעירים נכנסים לטיקטוק ורואים רבנים שמסיתים נגד הקהילה הגאה. להט"בים שהותקפו תמיד דיווחו שהנושא הזה לא ממש מעניין את המשטרה. אנחנו נקיים מדיניות אפס סובלנות לפשעי שנאה להט"ביים".

מה הצעד הכי בעייתי שעשתה הממשלה מול הקהילה הגאה?
"שוחחתי עם נציגי כל הארגונים הגאים. הם גמורים מהממשלה הזו שחתכה את התקציבים בצורה מכוונת לייבש אותם ולרסק אותם. מה שמאי גולן עשתה במשרד לשוויון חברתי זה בגדול לנסות למחוק, לחסל ולפגוע בכל ארגוני החברה האזרחית הגאים. מעבר לזה - כל רשויות הביטחון כמו השב"כ והמשטרה שעשו כברת דרך בייצוג להט"בי בתוך הארגונים עברו רגרסיה מכוונת מלמעלה בדיכוי להט"בים והחזרתם לארון בהוראות מלמעלה. אני רוצה להגיד לליכוד שהפך למפלגה חרדית ולבן גביר - אתם בחיים, אבל בחיים, לא תחזירו אותנו לארון. ולא רק שנכפיל ונשלש את תקציבי המדינה שמופנים לחזק את הארגונים הגאים, אנחנו מבינים עכשיו שאי אפשר להזניח את החינוך לסובלנות לקהילה הגאה במגזרים הדתיים והחרדיים. אנחנו ננכיח את עצמנו בכל מקום למען הטרנסיות באלעד ובבני ברק, למען הגייז בעלי".

מה אתה חושב על ייצוג פוליטי גאה מהימין כמו יו"ר הכנסת אמיר אוחנה?
"מי שמכר את הקהילה הגאה לגולדקנופף, דרעי, סטרוק וסמוטריץ' בשביל כוח, כסף וכבוד צריך להיות מוקע. אחרי שתקפו אותי ואת דניאל תקיפה הומופובית כתבנו לו אישית שאנחנו מבקשים שיגנה ויתייחס. הוא סירב. מי שגם אלימות מטורפת נגד הקהילה הגאה לא מזיזה לו - לא מייצג אותה. זה סבבה להיות גיי ולהחזיק בדעות ימין אבל זה לא סבבה להפקיר את האחים והאחיות שלך".