"שמעתי דברים נוראיים על ישראל, אבל מחסום הפחד נשבר"

"היציאה הראשונה שלי מהארון הייתה בגיל 16, בפני בני הדודים", מספר ג'וזף (שם בדוי), בן 36 ממחוז הר הלבנון. "זה לא כל כך פוליטיקלי קורקט לומר, אבל בדרך כלל קל יותר לנוצרים להט"בים מאשר למוסלמים בלבנון", הוא מודה תוך שהוא מתייחס למורכבות העדתית במדינה. ג'וזף עובד בביירות במשרד ממשלתי ומתנדב ברחבי לבנון עם להט"בים שחווים קשיים עם המשפחה והסביבה.

איפה נמצא הקושי האמיתי?
"בצפון ובדרום לבנון, אצל המוסלמים הסונים וגם אצל השיעים שתומכים בחיזבאללה, לערים כמו צור וצידון אקטיביסטים גאים בכלל לא יכולים להיכנס מלכתחילה ובטריפולי התמודדנו עם מעשי אלימות נוראיים. לאורך הדרך התמודדנו גם עם קיצוניים נוצרים, כמו ארגון 'חיילי האל', שהכה פעילים שלנו בביירות".

בעוד לבנון נהנית מכיסים ליברליים ומחופש יחסי של החברה האזרחית, בסוריה שעברה מידי שלטונו המדכא והאכזרי של בשאר אל-אסד לממשלה האיסלאמיסטית הנוכחית, חברי וחברות הקהילה הגאה נתקלים בסכנה ברורה לחייהם.

"כשהייתי נער אבא שלי נעצר על ידי משטר אסד, הגיע לתרדמת כתוצאה מהעינויים בכלא ומת בבית החולים", משתף פרנסואה זנקין, בן 25 שנולד בעיר אידליב בצפון בסוריה וגר כיום במונטריאול, קנדה ועוסק במדיניות ציבורית בתנועה שהקים בשם Guardians of Equality (GEM).

"על אף כל הקשיים והבעיות שיש עם האיסלאמיסטים שעלו לשלטון בסוריה, שום דבר לא גרוע כמו המשטר של אסד: אח שלי התאבד כתוצאה מהעינויים שעבר ואמא שלי נעצרה גם היא", הוא אומר.

מה הוביל אותך לקנדה?
"כבר בתור נער זייפתי את הגיל שלי והקמתי את הארגון הגאה הראשון בסוריה. חמושים מארגון ג'בהת א-נוסרה, ממנו הגיע הנשיא הנוכחי, חטפו אותי פעמיים ונאלצתי לברוח לטורקיה. אצל הטורקים הומוסקסואליות איננה פלילית, אבל בעיר שבה גרתי, גזיאנטפ, העוינות של הסביבה כלפי הקהילה הגאה מסוכנת יותר מהשלטון עצמו".

הבריחה מסוריה לא העלימה את מצוקתו של פרנסואה ואת הסכנה לחייו, אלא רק שינתה את צורתה. "אחרי שלוש שנים בטורקיה הגעתי לקנדה והשנה אקבל אזרחות קנדית. בתור מי שעובד עם ישראלים ומקיים דיונים בינם לבין אזרחים סורים בנושאי שלום ושיתופי פעולה, אחד הדברים הראשונים שארצה לעשות עם הדרכון הקנדי הוא לבקר בתל אביב. יש המון ביקורת כלפי וכלפי הארגון שהקמתי מצד קווירים פרו-פלסטינים בקנדה, ועדיין, הבטחתי לעצמי שאבקר בישראל".

הקשר עם ישראלים והרצון לשלום משותף גם לג'וזף. "עד שהגעתי ללונדון בגיל 25, שמעתי דברים נוראיים על ישראל ופחדתי לדבר איתכם אבל שם, רחוק מהמזרח התיכון, מחסום הפחד נשבר ואפילו יצאתי עם ישראלים".

אז אפשר לומר שאתה נמשך לציונים?
"אוי ואבוי (צוחק). אני חושב שיש בינינו הרבה במשותף: אהבתי את הביצוע של נועה קירל באירוויזיון וראיתי בחד הקרן סמל פמיניסטי וקווירי".

כמו במדינות המערב, גם בלבנון חלק ניכר מהקהילה הגאה מזוהה עם עמדות פרו-פלסטיניות: "הקהילה הגאה חצויה – בעוד שחלק סקרנים לגבי ישראל והסצנה הלהט"בית בתל אביב, אחרים תומכים בפלסטינים ואפילו בחיזבאללה שמדכא אותנו", מודה ג'וזף. "סטנדאפיסטית לסבית מהעדה השיעית שנאלצה לברוח לקנדה כתוצאה מהתנכלויות של תומכי חיזבאללה, תומכת בו וב'התנגדות לישראל' ממקום מושבה בגלות. זה אבסורד".

איך המלחמה השפיעה על הקהילה?
"המצב של הלהט"בים בדרום לבנון לא טוב מלכתחילה, אבל עכשיו, כמו יתר האוכלוסייה של האזור, הם הפכו לפליטים ויותר קשה להם להשיג מקלט – גם בתור שיעים וגם בתור להט"בים. בנוסף לזה, מחירי השכירות עלו, רבים מחברי הקהילה מגיעים לעבוד בזנות ויש עלייה משמעותית באלימות כלפי טרנסים, במיוחד כלפי אלה שהגיעו מסוריה".

לדברי ג'וזף מאז שנת 2009, חל שיפור במצבה של הקהילה הגאה בלבנון. "הרגשנו שאנחנו המקום הטוב ביותר בעולם הערבי, אבל בכל פעם שיש בעיות, כמו המשבר הכלכלי בשנת 2019, הקורונה או המלחמה – אנחנו הופכים להיות שק החבטות של פוליטיקאים קיצוניים, בעיקר מהמחנה השיעי, אבל לא רק".

כמו ג'וזף, גם פרנסואה הדגיש את 'תרומתה' של אי-היציבות למצבה העגום של הקהילה הגאה במדינתו. "סוריה מדינה ממוטטת", הוא הסביר, "גם אם אנגלה מרקל תנהל אותה, החברה הסורית נמצאת בטראומה נוראית – אתה יכול להבין את זה בתור ישראלי אחרי 7 באוקטובר".

נראה כי המצב של הקהילה בסוריה לא השתפר אחרי נפילת אסד ואף הורע. "מדי שנה מתקיימים משפטים פומביים ברחבי סוריה, על עבירות שונות, כמו גניבה ורצח, השנה התווספה לעבירות אלה גם הומוסקסואליות", מספר פרנסואה.

מה אתה חושב על המלחמה באיראן?
"המלחמה הזו רעה, אבל היא תהיה רעה יותר אם המשטר באיראן לא ייפול. דיקטטורות מהסוג הזה לא נופלות על ידי הפגנות וסנקציות".

אתה אופטימי לגבי שלום בין ישראל וסוריה?
"כרגע שתי המדינות עושות קולות של שלום בעיקר בשביל לרצות את טראמפ ולא מתקדמות באופן משמעותי באמת. העם הסורי התעייף ממלחמה, הרוסים פגעו בנו יותר מהישראלים ואנחנו עדיין לא ממהרים להילחם איתם".