"המדינה התנהלה בצורה שערורייתית, היא פשוט שיקרה לבית המשפט"

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל לאחרונה את בקשתם של בני זוג, אזרחי ישראל, להכיר גם בבן הזוג שאינו האב הביולוגי כהורה של תינוקת שנולדה בהליך פונדקאות בחו״ל.

"המדינה התנהלה בצורה שערורייתית במקרה הזה. יש לנו ילד שנולד בהליך פונדקאות במקסיקו לפני עשור ואז לא הייתה שום בעיה ונתנו צו הורות באופן מיידי. בפעם הזו הערימו המון קשיים. זה היה ממש מתיש ומעליב. המדינה פשוט שיקרה לבית המשפט כדי ליירט את הבקשה", מספר נ', עיתונאי לשעבר שעבר עם בן זוגו לספרד, שקיבל את הכרת המדינה כהורה.

ההכרעה ניתנה לאחר מאבק של כשנתיים בין בא כוחם של בני הזוג, עורך הדין הראל ברק, למדינה. לאחר שורה של התנגדויות מצדה של המדינה, שיוצגה על ידי משרד הייעוץ המשפטי לממשלה, התמקדה המחלוקת בשאלה אחת עיקרית: האם היעדר מגורים קבועים בישראל אמור למנוע הכרה בהורות, גם כאשר מדובר במשפחה קיימת המגדלת את ילדיה יחד.

לדברי עו"ד ברק, שני האבות חיים כזוג מזה שנים רבות ומנהלים חיי משפחה משותפים. עוד לפני לידת בתם, הפכו בני הזוג להורים לבנם הבכור, שנולד אף הוא בהליך פונדקאות מחוץ לישראל. בעניינו של הבן הבכור הכיר בית המשפט כבר לפני שנים בשניהם כהוריו, למרות שרק אחד מהם הוא אביו הביולוגי.

בשנת 2021 עזבו בני הזוג את ישראל ועברו להתגורר בחו״ל, מבלי לפעול לניתוק תושבותם. הם המשיכו להחזיק נכסים בישראל, לשלם מסים, לנהל את ענייניהם הכלכליים בארץ ולשמור על קשר רציף עם בני משפחתם ומעגל חבריהם, ואף הבהירו כי בכוונתם לשוב ולהתגורר בישראל בעתיד.

הרצון להרחיב את המשפחה הוביל את השניים להליך פונדקאות שני במקסיקו. אחד מבני הזוג התקשר עם אם פונדקאית מקומית, והעובר נוצר מביצית של תורמת אנונימית ומזרעו. בפברואר 2024 נולדה בתם. זמן קצר לאחר הלידה, בעוד השניים מגדלים את התינוקת יחד עם אחיה הבכור, הם פנו לבית המשפט למשפחה וביקשו לעגן מבחינה משפטית את המציאות המשפחתית הקיימת.

לדברי עו"ד ברק, המדינה מחייבת הורים שעברו פונדקאות בחו״ל לעבור מסלול דו-שלבי ממושך: קודם הכרה בהורה הביולוגי בלבד, ורק לאחר מכן הליך משפטי נפרד להכרה בהורה הלא ביולוגי. בפועל, מדובר בהליכים שלרוב זריזים על פי רוב אלא אם כן המדינה מתנגדת, כפי שקרה במקרה זה.

בקשת ההורים הוגשה ימים ספורים לאחר הלידה, עוד לפני שנקבע מעמדו המשפטי של האב הביולוגי. בהמשך, בהליך נפרד, הכיר בית המשפט באב הביולוגי כאביה של הילדה. בשלב זה, פנו בני הזוג בבקשה לבית המשפט להכיר באב הלא ביולוגי כאביה של הילדה. אך להפתעתם, המדינה התנגדה לבקשה.

"למדינה לא בא בטוב להכיר בי כאבא"

במהלך ההליך הממושך, התברר שחלק מהטענות שהציגה המדינה כלל אינן נשענות על נוהל כתוב או על מדיניות עקבית אלא טענות שהועלו באופן שרירותי. "זה היה הליך מתיש מול המדינה שגם שיקרה בהליך עצמו. הם כתבו בתגובה לבקשה שלנו שאני רווק בלי ילדים, למרות שיש לי ילד כבר עשור שהמדינה הכירה בו, כניסיון להפקיע את ההורות ממני", אומר נ'. "טענו שאין זיקה לארץ למרות שבן זוגי ממשיך לעבוד מרחוק, חשבונות הבנק שם וגם הבית שם. כתבו שאני מבוגר מדי למרות שאין שום תקנה וחוק כזה. אנחנו בזוגיות 30 שנה ולמדינה לא בא בטוב להכיר בי כאבא".

לטענת עו"ד ברק, בהיעדר חקיקה מוסדרת ובהיותן של הנחיות המדינה לא מחייבות, שיקול הדעת להכרה בהורות נתון בידי בית המשפט אשר בוחן את טובת הקטין, בזמן שנהלי המדינה הם קשיחים ומתבססים אך ורק על התאמה טכנית לדרישות כל זאת מבלי לבחון את נתוני המשפחה. "הנוהל הקיים יוצר פער מהותי בין ילדים שנולדו בהולדה 'טבעית' לבין ילדים שנולדו בהליכי פונדקאות", מסביר עורך דין ברק. "ילד שנולד לאזרח ישראלי בהולדה 'טבעית' מוכר גם אם הוריו חיים בחו״ל מבלי שנדרש הליך משפטי, בעוד שאביו של ילד שנולד בפונדקאות נדרש לעבור מסלול הכרה ארוך ומכביד הרבה יותר".

לאחר חודשים של דיונים צומצמה המחלוקת לנקודה אחת: שאלת התושבות. לטענת המדינה, הכרה בהורות באמצעות צו שיפוטי מחייבת שההורים יתגוררו בפועל בישראל לפרק זמן משמעותי של לפחות שלוש שנים מתוך 5 השנים האחרונות, לפני הגשת הבקשה. מאחר שבני הזוג חיו בחו״ל במשך תקופה ארוכה, טענו נציגי המדינה כי הם אינם עומדים בדרישה זו, וכי אין להשוות בין מצבה של הבת לבין מצבו של הבן הבכור, שנולד בתקופה שבה המשפחה חיה בישראל.

לטענת המדינה, ההכרה בהורות אינה עניין אוטומטי, ויש להציב לה תנאי סף שנועדו להסדיר את מעמד הקטינים ולשמור על אחידות בין מקרים שונים. מנגד טען עו"ד ברק כי עמדת המדינה מתעלמת מטובת הפעוטה. לדבריו, הבת נולדה למשפחה קיימת, מתוכננת, שבה שני הורים מגדלים יחד שני ילדים ושלילת ההכרה באחד מהם יוצרת פער בין המציאות שבה היא גדלה לבין המצב המשפטי.

עו"ד ברק טען כי מדובר בהבחנה לא מוצדקת, ולמעשה באפליה, בין ילדים שנולדו בהולדה טבעית לבין ילדים שנולדו בהליכי פונדקאות, וכי בפועל אין בדין דרישה ברורה המחייבת מגורים קבועים בישראל כתנאי להכרה בהורות, אלא ההפך הוא הנכון מפני שהדין מטיל חובה על אזרחי ישראל להם נולדו ילדים בחו"ל לרשום את ילדיהם בישראל.

ההחלטה של בית המשפט: "טובת הילדה מחייבת מעמד שווה לה ולאחיה"

לבסוף, שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, ענבל וקנין-הרשטיין, הכריעה במחלוקת הממושכת. השופטת קיבלה את עמדת בני הזוג במלואה ודחתה את התנגדות המדינה. בפסק דינה קבעה כי "טובת הילדה מחייבת מעמד שווה לה ולאחיה והכרה בשני הוריה, ללא הבדל".

עוד נקבע כי ההכרה בהורות אינה עניין פורמלי בלבד, אלא מהלך המעניק יציבות, ודאות ושוויון בתוך המשפחה, וכי דחייתה עלולה לפגוע בילדה וליצור הבחנה משפטית בינה לבין אחיה, אף ששניהם גדלים באותו בית ועם אותם הורים.

לדברי השופטת וקנין-הרשטיין, אין בדין הישראלי הוראה מפורשת הקובעת שתושבות היא תנאי להכרה בהורות, וכי המדינה עצמה מכירה בהורות של אזרחיה גם כאשר הם מתגוררים בחו״ל. כמו כן פסקה השופטת כי אין כל הצדקה להבחין בין ילדים שנולדו בהולדה טבעית לבין ילדים שנולדו בהליכי פונדקאות.

השופטת הדגישה כי במקרה זה מתקיימות נסיבות ברורות: זוגיות ארוכת שנים, הורות מתוכננת ומשותפת, ילד נוסף שכבר הוכר כבנם של שני ההורים, קשר מתמשך לישראל ובעיקר מציאות משפחתית קיימת וברורה. עוד צוין כי המדינה לא ביקשה לבדוק את התא המשפחתי או את התפקוד ההורי בפועל, ומכאן שלא הייתה מחלוקת אמיתית לגבי טובת הילדים. לאור זאת, היא הורתה להכיר גם בבן הזוג שאינו האב הביולוגי כהורה משפטי של הילדה. בשל חשיבות ההכרעה, התיר בית המשפט את פסק הדין לפרסום.

לדברי עו"ד ברק, "פסק הדין מעביר מסר ברור: הכרה בהורות אינה תלויה במקום המגורים של ההורה, אלא במציאות החיים של הילד והמשפחה. בית המשפט קבע כי כאשר יש התנגשות בין נהלים פנימיים של המדינה לבין טובת הילד והמשפחה שבה הוא גדל, טובת הילד היא שצריכה לגבור".

"עברנו כמעט שנתיים כדי להגיע למובן מאליו, להכיר בי כהורה של הילדה", מסכם האב נ', "השופטת הייתה מאוד יעילה וחדה במקרה הזה. בעידן שאנשים עושים רילוקיישן המדינה לא יכולה להתנער מהאזרחים שלה בצורה כזו גורפת ואכזרית".