"הייתי בטוחה שלא נגיע לפרק השני, שלא ייתנו לנו לעשות את זה"

הכוכבת היהודייה דברה מסינג, שתומכת בקולניות בישראל מאז 7 באוקטובר, קיבלה אמש (ראשון) אות הוקרה בטקס סיום פסטיבל הקולנוע הגאה ודיברה על הסיבה שהיא מגנה על ישראל, הילדות שלה בצל אנטישמיות וחשיבות הסדרה "ויל וגרייס" שבה כיכבה כדמותה של גרייס לקהילה הגאה בעולם.

מסינג התחילה וסיפרה כיצד התקבלה לסדרה הקומית שהייתה לחלוצה בהצגת דמות גאה בפריים טיים טלוויזיוני. "עשיתי שישה חודשים של דרמה בשם 'Prey' שהייתה אמורה להתחרות בתוכנית קטנה בשם 'חברים'", היא נזכרה. "ואז קיבלתי טלפון מהמפיקים של 'ויל וגרייס'. הם אמרו לי 'יש לנו תסריט ממש מיוחד', עניתי להם - 'אני הולכת לישון שלושה חודשים, אל תתקשרו אליי'. ואז הגיע התסריט הכי טוב לסיטקום שקראתי בחיי, כי כל ארבע הדמויות היו כל כך ברורות, מההתחלה, מה שלעולם לא קורה. אהבתי את העובדה שזה היה חתרני באותו זמן, אבל עדיין אמרתי לא. ואז המפיקים הופיעו אצלי בבית עם בקבוק וודקה. ואמרו 'אנחנו נישאר כאן עד שנביא אותך לתוכנית'. אני אסירת תודה שלא הקשיבו לי כשאמרתי לא כי מי יודע איפה הייתי עכשיו".

עד כמה היה קשה לעשות תוכנית פריים טיים שבמרכזה דמות גאה?

"לאלן דג'נרס הייתה תוכנית טלוויזיה בשם 'אלן' במשך שנים והיא הייתה פופולרית מאוד, ואז היא יצאה מהארון כלסבית והיא בוטלה מכל בחינה, וזה היה הזמן שבו צילמנו את הפיילוט שלנו. אז אמרתי לעצמי, 'אנחנו לא נגיע לפרק השני. הם לא הולכים לתת לנו לעשות את זה'. לזכותם של הכותבים הם בכוונה הפכו את זה לפחות גאה בהתחלה כדי שאנשים יתאהבו בכל אחת מהדמויות ואז הם יוכלו להשתגע ומהר מאוד זה הפך ללהיט ענק".

ומה הייתה ההשפעה שלה?

"קיבלנו מכתבים מאנשים שאמרו 'חבר הכי טוב שלי לא מדבר איתי כי אני גיי ולראות את וויל שמר על תקווה לגבי החיים שלי'. עוד אחד כתב 'הלוואי והייתה לי גרייס בחיי'. המכתבים האלה היו כל כך חזקים ומרגשים. הבנו את האחריות שהייתה לנו כי בפעם הראשונה בטלוויזיה בפריים טיים היה ייצוג שהיה יפה ומצחיק ומכבד אנשים שראו את עצמם בפעם הראשונה בצורה כזו, זה היה דבר עצום ומקור לגאווה מדהימה עבור כולנו. זה היה בעל השפעה חברתית ופוליטית. היו שינויים חשובים שקרו ורצינו להיות חלק מזה, לתמוך בהם ולקדם אותם. הדבר שלמדתי במהלך העשורים הוא שסיפור סיפורים הוא קדוש, והוא יכול לשנות תרבויות בדרכים ששום דבר אחר לא יכול".

ומה חשבת על החידוש שעשיתם בשנת 2017?

"הייצוג התקדם מספיק כדי שצעירים שרק התחילו לצפות בגרסה המחודשת יגידו 'זה לא תיאור טוב של הקהילה שלנו'. הייתה הרבה שיפוטיות, והסכמתי איתם. אמרתי, 'זה היה לפני 12 שנה שעשינו את התוכנית הזאת, וועברנו כברת דרך ארוכה'".

היו מלהקים היום דמות של סטרייט לגלם גיי כמו ויל?

"בדיוק אריק התראיין ואמר שאם הם היו עושים את 'ויל וגרייס' עכשיו, הוא לא חושב שהוא היה צריך להיות מלוהק. הוא חשב שזה היה צריך להיות מלוהק על ידי גבר הומו. אני בזמנו חשבתי שהוא הומו".

מסינג סיפרה גם על ילדותה בתור ילדה יהודייה והאנטישמיות שחוותה. "גדלתי מאז שהייתי בת שלוש ברוד איילנד, ליד חווה, והייתי אחת משלושה ילדים יהודים בכל בית הספר", סיפרה מסינג. "לצערי, נתקלתי באנטישמיות בוטה מאוד כבר בילדות. ציירו צלב קרס על הרכב של ההורים שלי. בכיתה ב' קראו לי 'יהודייה מסריחה'. שברו דברים סביב הבית שלנו, זה היה קבוע".

ואיך הגבת לזה?

"למדתי בגיל צעיר מאוד שאני שונה, ושאנשים לא אוהבים אותי בגלל זה. ההורים שלי הושיבו אותי ואמרו לי: 'אנחנו יהודים גאים, ואנשים לא אוהבים אותנו מסיבות מטופשות. אנחנו משפחה, וישראל היא המולדת שלנו, וחובתנו לעשות הכול כדי להגן על ישראל'. למדתי מהם את המשפט: 'אם לא עכשיו, אימתי' והמשפט הזה נשאר איתי מאז. כשאירועי 7 באוקטובר קרו, אמרתי לעצמי: 'זה הרגע. 'אם לא עכשיו, אימתי?' והרגשתי שאין לי את הפריבילגיה לשתוק. 7 באוקטובר הזכיר שהשנאה העתיקה עדיין שם, תמיד הייתה שם והיא תמיד תהיה שם".

ידעת שאת תגיבי על זה?

"זו אפילו לא הייתה שאלה, כמובן שצריך לצאת החוצה ולהגן על הזכות של ישראל להגן על עצמה, ולכבד את האבל ואת הזוועה של אותו יום. אני חושבת שהייתי כל כך המומה איך העולם פנה נגד ישראל, ואיכשהו הפך את הטראומה שלנו לאשמתנו. באמת חשבתי, "כל העולם יבוא ויגיד, 'אלוהים אדירים. אנחנו כל כך מצטערים. אנחנו מתאבלים איתכם ותגנו על עצמכם וכשההפך קרה, הייתי בטראומה והרוסה מזה, וזועמת ומתוסכלת, ופשוט צפיתי בהכחשה ובשקרים ובגזלייטינג, וזה רק גרם לי לכעוס. אז החלטתי אנחנו לא הולכים לשתוק, אתם רוצים להשתיק אותנו. אתם רוצים שנלך. אנחנו לעולם לא נלך".

וקיבלת הרבה שנאה על זה.

"אם הייתם רואים את התגובות באינסטגרם שלי, פשוט לא הייתם מאמינים. ניסיתי לנהל דיאלוג עם אנשים וכל המטרה שלי בהתחלה הייתה פשוט לפרסם עובדות. חשבתי שאנשים יחשבו בצורה ביקורתית על מה שהם רואים ומה שקרה, וכמובן שזה לא שינה דבר. כשהגעתי לכאן צילמתי את את המסגד היפהפה שמעיר את האנשים בבוקר וכתבתי, 'זה בשביל האידיוטים השימושיים שם בחוץ'. השעה חמש בתל אביב וזו קריאה לתפילה למוסלמים שחיים בישראל באופן שווה אז התיק סגור, אני לא רוצה לשמוע שוב את הדיבור הזה על האפרטהייד".