האיש שמסביר את ישראל בעולם: "יש שרים שעושים לנו יותר נזק מכל תנועות החרם ביחד"

רוב האנשים בגיל 27 עדיין מחפשים את עצמם. אליאב בטיטו כבר הספיק בגיל הזה להיות יו"ר מועצת תלמידים ארצית, לצאת לשליחות בארצות הברית, לשרת בגלי צה"ל, לעבוד כעיתונאי, להקים שורה של מותגי מסיבות מצליחים לקהילה הגאה, לנהל אירועי גאווה גדולים ובעיקר להקים את מטה ההסברה האזרחי אחרי מתקפת 7 באוקטובר ולקבל את פרס יו"ר הכנסת על פעילותו.

כשפוגשים אותו קל להבין שמדובר באדם שמתקשה לשבת במקום אחד. הוא מדבר מהר, חושב מהר עוד יותר ונע בקלות בין סיפורים על ילדות מסורתית בעפולה לבין דיונים על אסטרטגיית הסברה בין-לאומית. "אני חי את שני העולמות האלה", הוא אומר. "את העסקים מאבא שלי ואת החינוך מאמא שלי. תמיד הייתי בניגודיות הזאת. אני רוצה להשפיע אני רואה דברים שמפריעים לי חשוב לי לשנות אותם, כל פעם במעגל ההשפעה שאני יכול".

מהישיבה התיכונית לליינים הגאים

בטיטו גדל בבית מסורתי בעפולה. גם היום הקשר למסורת נשאר חלק מרכזי בזהותו. "כולם במשפחה עדיין שומרים כשרות. אני לא שומר שבת, אבל אני כן מברך לפני שאני שותה מים ומתייעץ עם רבי דוד אבוחצירה מנהריה. זה כבר לא מהמקום הדתי אלא מהמקום הערכי. אני מאוד שומר את המסורת, זה חלק ממי שאני", הוא מספר.

הוא למד בישיבה תיכונית, היה פעיל במועצות תלמידים מגיל צעיר ובכיתה י"ב כבר כיהן כיו"ר מועצת התלמידים הארצית. "כל הזמן אמרו לי שיש לי תקרות זכוכית. כשניסיתי להיות יו"ר מועצת תלמידים ארצית אמרו לי: 'מי יבחר במישהו מעפולה?' הרי תמיד אלה חבר'ה מתל אביב וירושלים. אבל אמרתי לעצמי, 'בוא ננסה'".

מיד לאחר התיכון יצא לשנת שירות של הסוכנות היהודית בארצות הברית. "גרתי אצל משפחה אמריקאית והדרכתי אלפי תלמידים ב-16 בתי ספר שונים. זאת הייתה שנה מדהימה. בסוף אתה לומד שאפילו עם שפת סימנים אפשר להעביר כמעט הכל".

היציאה שלו מהארון התרחשה סביב סוף התיכון ותחילת שנת השירות. בדיעבד, הוא מביט על התהליך גם דרך עיניהם של הוריו. "אנחנו מצפים שההורים יבינו הכל ביום אחד ויקבלו את זה ב-100% אבל זה לא עובד ככה. גם לנו בעצמנו לקח זמן להפנים. אז איך אפשר לצפות מהם להבין הכל ברגע?", הוא שואל.

הוא מספר על ריב גדול שהיה לו כשביקש מאמא שלו לבוא איתו למצעד הגאווה בירושלים והיא ענתה: 'אני לא יכולה לתמוך בזה'. את סגירת המעגל הוא חווה שנים מאוחר יותר, כשהפיק את מצעד הגאווה בירושלים ב-2023 והביא בין הנואמים גם רב אורתודוקסי. "עלה לבמה רב חרדי, עם כל המראה שאתה מדמיין. הסתכלתי וראיתי את אבא שלי עומד לידו מאחורי הקלעים".

מה זה עשה לך?
"בשבילי זאת הייתה סגירת מעגל. זה סוג של נתן 'הכשר' לאבא שלי למצעד וזה הכשר חשוב, כי הוא לא עבורי. אני כבר שלם עם עצמי, יש לי את המקום שלי עם הבן זוג שלי, בבית שלי בת"א, אני לא מרגיש שאני צריך עוד איזושהי חותמת. זה חשוב לאותו נער או נערה שגדלים בפריפריה".

"זה עשה שינוי בעיר": המסיבה שהפכה לליין מצליח

אחרי שירות בגלי צה"ל, הכניסה שלו לעולם חיי הלילה הגיעה כמעט במקרה. "עשיתי מסיבת יום הולדת. היה כיף. יום אחרי זה החברים אמרו: 'בוא נעשה את זה שוב'." כך נולד "קראש", ליין גייז שהחל בבר קטן בתל אביב. "חשבנו שיגיעו מאה אנשים. בסוף הגיעו כמעט 300. חמישים נשארו בחוץ כי פשוט לא היה מקום", הוא משחזר.

בתוך שנה וחצי המסיבה כבר עברה למועדונים הגדולים בעיר כמו האומן 17 ומשכה יותר מאלף בליינים. אבל מבחינתו, ההצלחה האמיתית הייתה דווקא שינוי תרבות הבילוי. "כמעט כל המסיבות בעיר היו בימי שישי. זה עשה שינוי תרבותי בעיר, שאפשר לצאת גם לא רק בשישי ושאפשר להגיע גם אם אתה גר בפריפריה".

עם השנים הוא פתח ליינים נוספים (המיקס, רדיו גאגא, והשפריץ ואת הלימה דיי בלימה לימה) והחל לקיים אירועים גם בצפון, למרות שלדבריו מדובר במהלך לא רווחי. "אם מישהו חושב להפיק מסיבות מחוץ לתל אביב כדי להרוויח כסף, שלא יעשה את זה. הוא יפסיד כסף. אבל יש שם משהו מדהים, זו ממש שליחות בעיניי. במסיבה אחת אתה רואה דתיים, חרדים, ערבים, דרוזים, בדואים, טרנסים והומואים רוקדים ביחד. זה מגוון פי אלף מת"א. אני תמיד אומר שהצפון זה מדינת ישראל השלמה, פסיפס שלא רואים כמעט בשום מקום אחר. זה גם חשוב ברמות למי שגדל באזורים האלה ויודע מה זה כשהמסיבה היחידה שיש לך זה בתל אביב, ואין לך איפה לישון אחריה".

באופן מפתיע למי שמבלה את חייו במועדונים, בטיטו מעולם לא השתמש בסמים. "זה היה כל כך נגיש לי, שזה דווקא הרחיק אותי. אתה יושב עם בעלים של מועדונים שמחממים כל מיני צלחות במיקרו ואתה רואה את מה שזה גורם להם, אתה ישר אומר אני לא רוצה. זה קצת כמו בחינוך דתי שכשאסור לך אתה רוצה יותר וכשמותר לך זה לא מרגש אותך".

הרגע שבו הכל השתנה: "אתה לא קולט"

חודשיים בלבד לפני המלחמה הוא עזב את עבודתו ככתב בריאות בעיתון מעריב ומכר את החנות שהקים בזמן הקורונה למכירת קרם ברולה כדי להתמקד בליינים של המסיבות שהפיק, כולל התרחבות לליינים גאים בחו"ל. ואז הגיע 7 באוקטובר שתפס אותו בבית הוריו בעפולה.

"בבוקר פתחתי את הטלפון ולא הצלחתי להבין מה אני רואה, אתה לא קולט. ואז אני מתחיל לראות חברים שלי מפרסמים על חברים שנעדרים, כולל כאלה שאני מכיר. תוך כדי שאני מדפדף אני רואה מפיק מאיטליה שחודשיים קודם היה איתי פה בת"א, והוא לא שונא ישראל או אנטישמי, מעלה פוסטים על טנקים שתוקפים בעזה - וזה עוד לפני שבכלל היינו שם".

איך הרגשת כשראית את זה?
"בהלם. אמרתי לו 'איך אתה כותב דבר כזה? אתה יודע שזה לא נכון'. הוא כתב לי 'צה"ל רוצחים' ושלח לי קישורים לסרטונים שרצים אצלו ברשתות החברתיות. חשבתי לעצמי 'אם הייתי גר במילאנו ורואה רק את הסרטונים האלה אז הייתי פאקינג אנטישמי, לא הייתי יכול לראות ישראלים או יהודים'".

התגובה שלו הייתה מיידית. "התחלתי להפיץ סרטונים וחומרים בפייסבוק, אינסטגרם, בכל מקום. מישהו כתב לי: 'אתה מעלה תכנים טובים, תפתח קבוצת וואטסאפ ושלח לנו בה את החומרים'. תוך חמש דקות היו בה אלף אנשים. פתחתי עוד 15 קבוצות כאלה והטלפון שלי פשוט קרס. אנשים שלא דיברתי איתם מעולם כתבו לי ורק חיפשו איך לעזור".

בטיטו מספר כי בתוך 48 שעות כבר פעל ארגון שלם. "כבר ב-9 באוקטובר אמרתי. 'חבר'ה, יש לנו משרדים בתל אביב, מי שרוצה לבוא לעזור תגיעו'. כולם פנו ואמרו: 'מה צריך לעשות?'".

תחילה פעלו ממשרד של עורך דין שהתנדב לסייע ובהמשך עברו לקומה שלמה בתל אביב שנתרמה להם על ידי WeWork. בתוך שעה כבר היו שם מאה אנשים. תוך פחות מחודש הם כבר היו עמותה רשומה בישראל עם אלפי מתנדבים שמרכזת עשרות חמ"לים אזרחיים ברחבי הארץ ועוסקת ב-4 תחומים בנושא ההסברה - חינוך, טכנולוגיה, מדיה ומשפט.

למה לדעתך הצלחתם כל כך מהר לתפוס את הוואקום של המדינה?
"לזכות הממשלה אגיד שהם הבינו שהמדינה כשלה באירוע הזה והם החליטו להפריט את זה. הם הבינו שכרגע הארגון האזרחי שיכול לתת מענה עכשיו זה אנחנו והם לוקחים אותו וממנפים אותו".

בעולם אידיאלי זו אחריות של הממשלה ולא של החברה האזרחית.
"נכון אבל הם לא היו באירוע והם עדיין לא באירוע. המטה הזה לא היה יכול לקום באף זמן אחר באף מדינה אחרת, לאף עם אחר כי מה שקרה כאן זו רוח התנדבות שאין לה תקדים. בסוף אין אזרח במדינה שתשאל אותו על מצב ההסברה והוא לא יגיד חרא, המדינה לא עשתה כלום. אבל אני מעדיף להתמקד במה אני יכול לעשות ואולי גם בגלל זה שלא נכנסנו איתם כל הזמן לקרבות אגו, אז היה להם יותר קל איתנו כי הם הבינו שבאמת המניעים שלנו טהורים".

מה היתרון שלך על פני המדינה כגוף אזרחי?
"כשנותנים לי 90% ודאות, אני מוכן לצאת עם זה כי באמינות של גוף אזרחי אפשר לפגוע, באמינות של מדינה אי אפשר וזה הבדל משמעותי. בסוף איך הצד השני פועל נגדנו? הוא משקר, הוא מסלף, מעוות, מזייף, עושים מה שבא להם ואנחנו לא יכולים לשחק לפי אותם חוקים".

עד כמה באמת השפעתם על המציאות?
"חד-משמעית המצב היה יכול להיות גרוע יותר. אבל זה לא רק אנחנו. היו מאות יוזמות ואנשים פרטיים שפשוט קמו ועשו. בסוף הרבה ממה שהחזיק את המדינה בחודשים הראשונים הגיע מהאזרחים".

מה בישראל לא הבינו לגבי הסברה?
"שצריכים להתאים את המסרים לקהל היעד. נוטים הרבה פעמים להגיד 'כולם אנטישמים, תמיד ישנאו אותנו'. רוב האנשים הם באמצע, אין להם דעה ואם אנחנו נדע לרתום אותם אלינו אנחנו ננצח. לאורך כל היסטוריה היינו מיעוט אבל ידענו לנצח עם המוח, אז למה שלא נפתח את הכלים בתחום התודעה שיסייעו לישראל? כאן בדיוק נכנס המקום של החברה האזרחית. זו גם אחת החוזקות של המטה, ייצרנו אלפי תכנים, ב-47 שפות. זה אירוע.

"עוד דבר שלא הגיוני בעיניי הוא שהיום לכל פוליטיקאי כמעט בישראל יש בוטים ולמדינת ישראל אין. אנחנו מנהלים כאן קרב תודעה, כל חברה צריכה משרד פרסום, למה לישראל אין יחסי ציבור? למה אין לנו ספר מותג שמדבר על מה שישראל מביאה לעולם? ויש לנו הרבה יותר דברים יותר מרק עגבניות שרי וטפטפות".

הביקורת על בן גביר: "בחו"ל הוא היה מפוטר באותו רגע"

בטיטו גם לא חוסך ביקורת מהממשלה, ובמיוחד משר אחד – השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. "יש שרים שעשו לנו יותר נזק מכל תנועות החרם יחד. להעלות סרטון שאתה מכפכף פעילי משט, זבלים ככל שיהיו, זה עושה לנו נזק. הכאפה שלו לא תשנה להם כלום, הוא עושה את זה כדי לקושש קולות וזה מה שמרתיח. החצי מנדט המזורגג הזה עושה לנו נזק ומוביל לפיגועים אנטישמיים בעולם, לשנאת יהודים ולזה שאני לא יכול ללכת עם כיפה וציצית בניו יורק בלי לחטוף יריקות וכל זה בגלל שאיזה שר החליט להעלות סרטון כדי לקושש עוד כמה קולות", הוא מתרעם.

אבל יש גם מי שמינה אדם כזה לתפקיד ומשאיר אותו בו.
"חד-משמעית יש אחריות. אם היה קורה מקרה כזה בחו"ל אותו שר לא היה שורד חצי דקה, הוא היה מפוטר באותו רגע ושר החוץ לא היה מצייץ בטוויטר נגדו. הוא היה מתקשר לראש הממשלה של אותה מדינה ואומר לו 'תקשיב אדוני, השר הזה שאתה מינית עשה לנו פה נזק בלתי הפיך ואם אתה לא מפטר אותו, אני מפיל את הממשלה'. אבל הוא לא עושה את זה, הוא מעדיף לצייץ".

אבל זה לא רק בן גביר. יש דברים שהממשלה עושה שאי אפשר להסביר.
"נכון, יש דברים שקשה להסביר. כששר אחד מאיים להטיל פצצת אטום, אחד מכפכף אנשים שבאו במשט או כשאומרים שאין חפים מפשע בעזה. זה לא מוסיף לנו. איך אתה יכול להגן עלינו בעולם כשזו ההתנהגות של מי שאמורים לייצג אותנו? אבל גם המציאות כאן היא קשה וסופר-מורכבת ובטח למישהו שלא גר כאן ולא מבין מה זה לקום ב-4 בבוקר מאזעקה ולרוץ למקלט בפחד".

אתה לא מרגיש שבאיזשהו שלב ההסברה עוזרת לממשלה ולא רק למדינה?
"זו תמיד הדילמה, האם תפקידי לעשות פינק וושינג לממשלה? האם תפקידי הוא להכשיר את השרץ? הציבור יחליט מה שיחליט בבחירות הקרובות. אני ברמה האישית מאוד מקווה שתהיה כאן התעוררות רצינית, בעיקר של צעירים. הם אלה שיכריעו במערכת הבחירות הקרובה כי הם הכי סבלו במלחמה האחרונה וספגו את המכה הכי קשה. אז אני מקווה שהם קודם כל יבואו חשבון עם הפוליטיקאים וכשהם הולכים להצביע יחשבו גם על עצמם ולא רק על הססמאות הזולות שמוכרים לנו כי מאסנו בזה.

"ברמה של המדינה, האם עכשיו תפקידי כלפי חוץ לכבס את הכביסה המלוכלכת? אני בסוף חושב שהשנאה שהפוליטיקאים שלנו יצרו כלפינו בעולם, יותר משהיא מתנקמת בהם, היא מתנקמת בנו. האינטרס האישי שלנו כאזרחים זה להילחם בחו"ל על תדמיתנו ולבוא ולהציג את ישראל היפה. אז זה לא להכשיר את הממשלה, זה להכשיר אותנו".

אתה רואה את המטה ממשיך לטווח ארוך?
"כיום אני חושב שהמטה חייב להיות כאן לנצח והוא חייב לפעול במקביל למדינה. החלום שלי זה שהקמנו כאן את איחוד הצלה לישראל בתחום התודעה, זו מלחמה יום-יומית על התודעה שבעיניי מצילת חיים לא פחות".

בטיטו מספר כי הוא קיבל הצעות להצטרף ללא פחות מ-4 מפלגות שונות, כולל אחת מהקואליציה אבל נכון לעכשיו מעדיף להשפיע מבחוץ. "אני כרגע לפחות רואה שיש לי יותר השפעה מבחוץ. אם אני אראה שתהיה השפעה אחרת מבפנים, סבבה, אני אלך על זה. זה לא המצב כרגע".

ומבחוץ אתה גם יכול לעבוד עם כל הצדדים במפה.
"אגיד לך את האמת? אני מאוד מתחבט על זה, אפילו כשהלכתי לרבי דוד התייעצתי איתו בנושא. זה נורא נוצץ ונחמד, אבל יש משהו בפוזיציה שאני נמצא בה שאני של עם ישראל, של מדינת ישראל. ברגע שנכנסת לפוליטיקה, לא משנה לאן אתה נכנס, אתה של חצי עם. אבל אם אני אגיע למסקנה שמבפנים תהיה לי יותר השפעה, אני אכנס כי הבחירות האלה סופר-קריטיות למדינה הזו".

למרות השנתיים וחצי הסוערות שעברו על המדינה, בטיטו מסיים את השיחה דווקא בנימה אופטימית. אני אופטימי. קודם כל כי תמיד עדיף להיות אופטימי וגם כי אני חושב שבבחירות הקרובות יהיה שינוי מאוד גדול במדינה. אני חושב שאחרי השינוי אנשים יהיו בהיי ורק ירצו לצאת ולשמוח ושנה הבאה אחרי 7 שנים קשות יהיו סוף סוף 7 שנים טובות".