הדייט שהפך למלכודת חטיפה: "האחים שלי הרביצו לי, התחלתי לצרוח"

למרות החזות הזוהרת וההצלחה ברשתות החברתיות, סיפורה של דימה סעב מנפץ שוב את האשליה שזכויות להט"ב הן קונצנזוס. סעב (28), אישה טרנסית שגדלה בבית מוסלמי בירושלים, ממשיכה להיאבק על ביטחון אישי וחיים טובים יותר בזמן שסכנה יומיומית עדיין מרחפת מעל ראשה. היא נושאת עמה פצעים עמוקים מילדותה ומבגרותה, צלקות שהובילו אותה לברוח מהבית שהיה עבורה כלא ולמצוא בחיפה עיר מקלט.

הטרגדיה של סעב החלה הרבה לפני שגיבשה את זהותה המגדרית באופן מודע. בגיל שמונה, כשילדים אחרים בילו את שעות אחר הצהריים במשחקים בסמטאות העיר העתיקה, היא חוותה גיהינום עלי אדמות. במשך שלוש שנים רצופות, היא נאנסה על ידי בן כיתתה. הפחד לשתף היה משתק, והסיבה לכך, לדבריה, הייתה טבועה עמוק בערכי הבית שבו גדלה. "פחדתי לספר להם כי ידעתי שאבא יגיד שאני אשמה. ציפו ממני להיות הגבר שהייתי 'צריכה' להיות", היא משתפת.

ככל שהתבגרה, הקושי הפנימי החל לזלוג החוצה דרך הביטוי המגדרי. "בגיל 13 התחלתי להשתמש באיפור, והתלמידים בבית ספר הערבי שבו למדתי הרביצו לי," היא נזכרת. "אני לא ידעתי למה אני שמה איפור אבל זה מה שהרגשתי. כשחזרתי הביתה וסיפרתי לאבא שלי שמרביצים לי ומקללים אותי, הוא האשים אותי בהתנהגות הזאת".

באותה תקופה המצוקה הנפשית שלה הובילה אותה לעלייה חדה במשקל, עד שהגיעה ל-130 ק"ג, דבר שהפך אותה למטרה נוספת ללעג מצד הסביבה ופגעה קשות בדימוי העצמי שלה.

המלכודת של האחים: "התחילו להרביץ לי וניסו לחטוף אותי"

השינוי הגדול הגיע בגיל 18, כשסעב החליטה לעזוב את הבית ולחפש מקלט בהוסטלים של עמותת "עלם" ו"בית דרור". זו הייתה תחילת הדרך אל החופש, אך המשפחה לא התכוונה לוותר בקלות. "שנה אחרי זה, התחלתי לדבר עם בחור באפליקציה וקבענו לצאת לדייט", היא נזכרת. "נפגשנו ונכנסתי לאוטו שלו והוא עשה כמה סיבובים. פתאום הוא עצר ואני ראיתי את כל האחים שלי. זה היה ממש 'כיפה אדומה'. הם התחילו להרביץ לי וניסו לחטוף אותי בכוח כדי להחזיר אותי הביתה. התחלתי לצרוח ובסוף ברחתי מהם".

למרות האירוע הטראומטי, סעב נתקלה בחומת אטימות מצד רשויות החוק כשפנתה למשטרה והגישה תלונה, אך לדבריה המערכת אכזבה אותה פעם אחר פעם. חרף צווי ההרחקה שהוציאה נגד אחיה, היא הרגישה שהמשטרה אינה פועלת בנחישות הנדרשת כדי להגן עליה. "התחלתי לחשוב שכולם עוקבים אחריי כל הזמן, אפילו שהמשפחה התנהגה כאילו הכל בסדר. אבל אני חשבתי שזה כי הם רוצים לפגוע בי שוב פעם," היא משתפת.

לאחר מכן, היא החליטה לצאת מההוסטל ולעבור לתל אביב, אך שם נתקלה בקשיים מסוג אחר. "בתל אביב לא הרגשתי שיש מקום בטוח. הרגשתי שבלי גב חזק אני לא יכולה לחיות שם, וגם שם הרבה לא קיבלו אותי באמת".

הקושי הכפול של טרנסיות ערביות

המסע של סעב מאיר זרקור על הקשיים המערכתיים שחוות נשים טרנסיות בחברה הערבית. המציאות הזו מורכבת מחוסר השכלה בנושאי מגדר ומיניות ומחדירה עמוקה של תפיסות דתיות נוקשות שרואות בטרנסיות חטא שיש לבער. על פי דוח מצב הלהט"בופוביה של האגודה למען הלהט"ב בשנה האחרונה נרשמה עלייה של כ-25% בדיווחים על אלימות ונידוי כלפי להט"ב בחברה הערבית, כאשר נשים טרנסיות הן הקבוצה הפגיעה ביותר.

מחקר נוסף של ארגון 'אלואן' משנת 2021 חשף תמונה מטלטלת של "ארון כפול ומכופל" ומצא כי הרוב המוחלט של הצעירים והצעירות במגזר חשים חוסר ביטחון ממשי בתוך סביבתם הקרובה, מה שמאלץ אותם לחיות חיים מפוצלים ובהסתרה. סעב מוסיפה שהבעיה אינה רק בבני האדם, אלא בפרשנות הדתית שאוסרת על קיומם של הומואים וטרנסיות, מה שמוביל למחסור אקוטי בידע ובחינוך.

בשנה האחרונה לבדה נרשמה עלייה במקרי האלימות כלפי נשים טרנסיות ערביות, כאשר רבות מהן מוצאות את עצמן ללא קורת גג וללא יכולת להשתלב בשוק העבודה. המעבר לערים יהודיות אינו תמיד פתרון, שכן גם שם הן נתקלות לעיתים בגזענות מצד אחד ובחוסר קבלה מצד הקהילה הגאה המקומית מהצד השני. סעב מדגישה כי ללא שינוי מהותי במערכת החינוך המגזרית ושינוי בתפיסת המרחב הבטוח בתוך הקהילה עצמה, דורות נוספים של צעירים ימשיכו לגדול לתוך פחד ושנאה עצמית.

מניתוח קיצור קיבה ועד לסדרת ניתוחים בתאילנד: המסע לשינוי פיזי

סעב התחילה לחיות את חייה כפי שתמיד חלמה רק כשעברה לחיפה, שם מצאה סוף סוף את המרחב שלה. בעיר מעורבת היא הרגישה ביטחון רב יותר לבטא את עצמה מאשר בירושלים או בתל אביב. "בחיפה אני מרגישה הרבה יותר ביטחון. הרגשתי שאין לי סבלנות יותר ושאני נחנקת מהמעקבים של אנשים אחריי בירושלים ובחיפה מצאתי את המקום שבו אני יכולה להתחיל להגשים את עצמי", היא מספרת.

היא עברה ניתוח לקיצור קיבה שהשיל ממנה את המשקל העודף ששימש לה כהגנה, ולאחר מכן עברה סדרת ניתוחים בתאילנד כדי להשלים את התהליך שייחלה לו כל חייה. כיום, כשהיא עוסקת באיפור ובדוגמנות פנים, היא מביטה במראה ואוהבת את האישה שהיא רואה מולה. ועדיין, הדבר שהכי חסר לה זה חיבוק מהמשפחה.

"אני לא בקשר עם אף אחד מהמשפחה. המשפחה אמורה להיות המקום הכי בטוח שיעזור לי, אבל אצלי זה לא היה ככה. פחדתי מהם. בבית שאבא שלי שולט ולאמא שלי אסור לדבר, לא היה לי סיכוי לקבל אהבה או חיבוק וזה מה שאני רוצה", מציינת סעב בעצב.

לצערה, החיים במרחב הדיגיטלי, שמשמשים גם כמקור פרנסה ואפשרות לביטוי עצמי, מהווים עבורה מקור נוסף לסכנה ולהטרדות בלתי פוסקות. "לפני כמה חודשים מישהו פתח אינסטגרם פיקטיבי שלי, שם תמונות שלי ושלח הודעות לאחים שלי בשמי. יש גם אנשים אחרים ששמים תמונות שלי מלפני הניתוחים ואחד אפילו איים עליי שאם אני לא משלמת לו כסף הוא יפרסם את זה", היא מספרת. "פניתי למשטרה והתלוננתי, אבל הפחד הזה הוא חלק מהחיים שלי היום".

יש לך מחשבות על זוגיות?
"הרבה גברים פונים אליי ואני מרגישה שהם רוצים להיפגש בסתר, ולא קשר רציני וגלוי. הפסקתי להאמין שמישהו יגיד לי 'אני רוצה להתחתן איתך' וזה ככה אצל הרבה נשים טרנסיות".

עם כל הקשיים והאיומים שאת חווה כאן, עלתה בך המחשבה לעזוב את ישראל?
"לא, אני אוהבת את המדינה. זו המדינה שלי. אני נולדתי כאן ואני אשאר פה לצד כל הקשיים שיש. יש מקומות מסוימים שאני יכולה לחיות בהם כמו שאני רוצה, כמו בחיפה, ואני לא מתכוונת לוותר על הבית שלי".

מה את מאחלת לעצמך לעתיד?
"אני רוצה שיהיו לי עוד רגעים טובים בחיים. אני רוצה להתקדם יותר ולא להמשיך לפחד כל הזמן מאלימות או לחיות בחוסר ביטחון. אני רוצה להיות חזקה וחכמה וללמוד עוד דברים. השאיפה שלי היא גם לעזור לאנשים אחרים מהקהילה כי לא היה אף אחד שיעזור לי כשהייתי צריכה".