"אני מכיר כל כך הרבה לבנונים שכבר מחכים לצאת למסיבות בתל אביב"

"אני אולי לא יהודי אבל גיי לבנוני תל-אביבי שחי בישראל כבר 11 שנים. יש לי תקווה גדולה ותמיד אתמוך במקום היחיד המזרח התיכון שבו יהודים, נוצרים ומוסלמים יכולים לחיות יחד בחופשיות ובשלום. מקווה שברגע שחיזבאללה שתי המדינות שלי יוכלו לחיות סוף סוף בשלום", כתב פביאן מעמרי בן 39 מתל אביב בפוסט שהפך לוויראלי לאחר מצעד הגאווה בעיר.

"לא נולדתי בלבנון", מסביר פביאן בן ה-39 שקיבל אזרחות ישראלית לאחרונה. "ההורים שלי ברחו לשוודיה ממזרח לבנון במהלך מלחמת האזרחים. היינו נוסעים ללבנון כל שנה, כל קיץ, כי בשוודיה אין באמת קיץ. אז לבנון תמיד הייתה חלק ממני - אני עצמי דובר ערבית בסיסית, אבל מאוהב בתרבות של לבנון".

ההורים של פביאן עזבו בגלל המלחמה בלבנון בין העדות השונות וחיפשו ביטחון. "תמיד דיברו על שוודיה כעל 'גן העדן של אירופה', מקום שבו אפשר לקיים חיים מדהימים. גרתי שם עד שהגעתי לישראל בגיל 27", הוא מספר.

"בתור ילד, שמעתי על ישראל רק דברים רעים - אבל חבר שכנע אותי להגיע לתל אביב לכבוד מצעד הגאווה. זה היה יום אחרי המצעד עצמו והרחובות היו ריקים. כמו להגיע לניו יורק יום אחרי הסילבסטר".

אז איך בכל זאת התאהבת בישראל?
"אותו חבר שכנע אותי להגיע שוב למצעד בתל אביב, שנה אחרי, וזה היה הטיול הטוב בחיי. ביום האחרון, הכרתי במועדון את מי שיהפוך להיות בן זוגי. האנגלית שלו לא הייתה טובה, אבל המשכנו לדבר מרחוק ואחרי כחצי שנה עברתי בשבילו לישראל".

מאז, פביאן מתגורר בתל אביב עם בן זוגו אבי, תלמיד ישיבה לשעבר וספר כיום, ועובד כבר שבע שנים בתמיכה הטכנית בחברת MyHeritage הישראלית. "אני עוזר לאנשים למצוא את המשפחות שלהם ולבנות אילנות יוחסין", הוא מספר.

מה אתה הכי אוהב בישראל?
"את זה שאני סוף סוף יכול להיות עצמי. בלי הפחד שיהרגו אותי רק בגלל מי שאני. נכון, גדלתי בשוודיה ויש שם חופש, אבל דברים משתנים שם עכשיו. יש הרבה אנשים שלא מקבלים הומוסקסואליות, ואני לא מרגיש בנוח ללכת שם יד ביד עם בעלי. ההגירה לשוודיה שינתה את התחושה הכללית וה'פוליטיקלי קורקט' לא מאפשר לבקר את האיסלאם הקיצוני".

פביאן גם מביע ביקורת על אי-הקבלה של החברה השוודית את השונה: "בשוודיה, אם אתה לא בלונדיני עם עיניים כחולות, לעולם לא תהיה שוודי אמיתי. תמיד הרגשתי מחובר יותר לכורדים או לערבים בגלל המנטליות, אבל גם איתם לא יכולתי להיות 100% מי שאני, בגלל הזהות המינית. כאן בישראל אני מרגיש שמחבקים אותי, אני לא צריך לפחד ממה שאני חושב או מרגיש. הנשמה שלי זוכה כאן לחיבוק ואני יכול לפתח את האישיות שלי".

מה מיוחד עבורך בתל אביב?
"בתל אביב לא משנה מי אתה, מאיפה אתה, מה המוצא או הדת שלך - אנשים יאהבו אותך כמו שאתה. זה המזרח התיכון אבל עם אווירה של אירופה. בדיוק מה שתמיד חיפשתי".

מה את החושב על הלחימה בצפון?
"אני יודע שהכוונה של ישראל היא לא להשתלט על לבנון. המלחמה היא לא בין ישראל ללבנון, אלא נגד חיזבאללה. אני ורבים בלבנון תומכים בזה, כי העם הלבנוני צריך להשתחרר מחיזבאללה כדי שנוכל לכונן שלום אמת ולשתף פעולה בתיירות ובכלכלה. אנחנו הרבה יותר דומים ממה שאנשים מבינים. פעם היה לא חוקי אפילו להגיד את השם ישראל והיום מדברים על שלום בחדשות. זה מדהים".

איך חווית את המלחמה האחרונה עם איראן?
"הלב שלי נמצא עם העם האיראני שרוצה חופש. המלחמה קשה, אבל ללכת למקלט כשיש אזעקות זה המחיר שצריך לשלם למען המטרה הגדולה יותר - לשחרר את לבנון ואת איראן".

כיום אתה יכול לבקר בלבנון?
"לצערי אני כבר לא יכול, אבל זה אני אומר את זה בינתיים כי דברים משתנים בקצב מהיר".

אתה אופטימי לגבי שלום ולגבי ההסכם שנחתם בסוף השבוע בין ישראל ללבנון?
"ישראל ולבנון לא תמיד היו אויבות. הסיפור המשותף שלהן מתחיל לפני אלפי שנים, בברית בין דוד המלך לחירם מלך צור. אני מאמין שהעתיד לא חייב להיות מוגדר על ידי מלחמה, פחד או סכסוך. לשני העמים יש תרבויות עשירות, חוסן מעורר השראה וכל כך הרבה לתרום לעולם. מגיעים לנו לחיות בשלום, בכבוד ועם עתיד שמעוצב על ידי שיתוף פעולה ולא על ידי פילוג. אני מכיר כל כך הרבה לבנונים שכבר מחכים לצאת למסיבות בתל אביב. התפקיד שלי הוא להיות האור בקצה המנהרה, להיות גשר בין העמים".